המלחמה ב"דיפ סטייט" מקדשת את האמצעים: אוחנה שוב מנצח את מנדלבליט

שר המשפטים לא הסתפק בשיגור צליל צורם לאוזנו של מנדלבליט - הוא שבר את הגיטרה על ראשו. ממילא, לא לנתניהו ולא לאוחנה משנה מי יהיה מ"מ פרקליט המדינה, הם רוצים להילחם בשדים הבדיוניים של "ראש המדינה המסתורית"

צילום: שלומי גבאי, עריכה: ליר שפיגלר

בהתמודדותו עם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מנצח השר אמיר אוחנה פעם אחר פעם, משום שאינו יכול להפסיד. גם אם כוח עליון, בג"ץ, יבטל את מהלכיו, אוחנה ינצח - כי הפעם, במשחקים האולימפיים במשרד המשפטים, לא הניצחון עיקר, אלא ההשתתפות, ואם גם יירשם ניצחון, זה יהיה בונוס.

לאוחנה יש שני קהלים - בנימין נתניהו (ומשפחתו) ומתפקדי הליכוד. הקהל השלישי, האמור לעניין שרי משפטים, בתוך המשרד וסביבו, חשוב לו רק על דרך השלילה, בתפקיד שק חבטות. הוא אינו מייצג את הפרקליטות והייעוץ המשפטי כלפי הממשלה והציבור, אלא את נתניהו והליכוד כלפי, משמע נגד, המערכת המשפטנית. משימה זו הוא מבצע בהצלחה רבה, כי מולו ניצבת, או כורעת, חבורה מתייפייפת ומתייפחת, המזמינה התגרויות.

לאוחנה, זה עכשיו או לעולם לא. אם נתניהו ייפול, יצנח איתו גם אוחנה אל החשכה והשכחה. הוא ישרוד רק בליכוד הסוגד לנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אם איציק מרדכי היה אלוף שלושת הפיקודים, נתניהו הוא אלוף שלושת התיקים. שר המשפטים אמור להיות ראשון חברי הממשלה המזדעזע מכך, אבל אוחנה לא בא להזדעזע - הוא הובא לזעזע.

הבחירה מאותתת שאוחנה מצפצף על הסדר והדרג. אוחנה ובן ארי-גינזברג (צילום: דוברות משרד המשפטים)

לכן פתח את כהונתו בהדחת המנכ"לית אמי פלמור ובמהלך כושל למנות לה מחוץ למערכת ממלא-מקום ללא כשירות מספקת. היועץ המשפטי מנדלבליט, שהיה בכוחו להתנגד, הרכין ראש ושיתף איתו פעולה. בעקבות הכישלון מינה אוחנה ממלאת-מקום מתוך המשרד. אין כמו מינוי אישה להשתקת מחצית מהביקורת.

מנדלבליט שתק כאשר אוחנה הפר צו איסור פרסום, וכשהיה עליו לגלות אומץ מוסרי וחוקי ולפסול את כשירותו של נתניהו להרכיב ממשלה, והחולשה ששידר טופחת בפרצופו בפרשת מילוי המקום של שי ניצן. אוחנה, שפרט עלי גיטרה בערב גיבוש של הנהלת הפרקליטות, לא הסתפק בשיגור צליל צורם במכוון לאוזנו של מנדלבליט - הוא שבר את הגיטרה על ראשו.

עוד בוואלה! NEWS

הזמנה לדו-קרב: המינוי של אוחנה צפוי להביא להתנגשות עם מנדלבליט בבג"ץ

לכתבה המלאה

מלחמת התשה מתמדת

אילו היה מנדלבליט תכסיסן, מועמדו לממלא המקום לא היה שלמה למברגר, אלא פרקליט אחר כלשהו

בתקופות קודמות היה מינוי המשנה לפרקליט המדינה לממלא-המקום או אף לפרקליט עניין שבשגרה. כך קודמה לתפקיד דורית ביניש וכך גם גייסה ביניש את ידידתה עדנה ארבל, לשעבר פרקליטת מחוז, מבית המשפט המחוזי. כשהתגלעה מחלוקת, הצדדים לה היו פרקליט(ת) המדינה והיועץ המשפטי. ארבל, בדרכה לבית המשפט העליון, רצתה שהמשנה לפרקליטה נאוה בן-אור תמלא את מקומה, אף שלא היה בכך להבטיח לה מינוי קבוע. היועץ המשפטי מני מזוז, יריב מר של הפרקליטות - בשורוק ובחולם - כמשנהו של קודמו אליקים רובינשטיין, טען שסמכות המינוי בידיו, ושאין כלל צורך במילוי מקום, כי סמכויות הפרקליט מואצלות לו מהיועץ, ובהיעדר פרקליט - היועץ הוא ממלא המקום.

שר המשפטים טומי לפיד לא התערב בהתכתשות ולבסוף הניח למזוז להחזיר למערכת את ערן שנדר, שלא היה כלל פרקליט מחוז אך מילא תפקיד בדרג מקביל, מנהל המחלקה לחקירת שוטרים. שנדר שב ופרש לאחר שלוש מתוך שש שנות כהונתו, ואז זכה בתפקיד פורש נוסף של הפרקליטות, משה לדור, שגבר בין השאר על עו"ד יהודה וינשטיין. בהגיעו לתפקיד היועץ, כממונה על לדור, טיפח וינשטיין את ניצן ותמך בו לתפקיד הפרקליט, אף שבין המתמודדים היה שופט מחוזי, צבי סגל.

התעקשותו של אוחנה למנות את ממלא מקום פרקליט המדינה, אף שהיועץ המשפטי יהיה יו"ר ועדת האיתור למינוי הקבוע, נועדה להציק למנדלבליט פעמיים, עקרונית ושמית - מי מחליט ומיהו מועמדו. עקרונית, על מנדלבליט לנמק מדוע לדעתו מותר לשר אחד האחראי על מערכת החוק (ביטחון פנים) למנות ממלא-מקום למפכ"ל ואף להציע לממשלת מעבר מפכ"ל קבוע ואילו לשר שני אסור למנות ממלא-מקום לפרקליט המדינה או ליועמ"ש אילו נבצר ממנו לתפקד. שנית, אילו היה מנדלבליט תכסיסן, מועמדו לממלא המקום לא היה שלמה למברגר, אלא פרקליט אחר כלשהו; אוחנה היה עשוי אז למנות את למברגר, רק כדי להראות מי הבוס.

החולשה ששידר טופחת בפרצופו. מנדלבליט (צילום: ראובן קסטרו)

בחירתו באורלי בן ארי-גינזברג לשלשת הגמר שלו - ושאלה מסקרנת היא מדוע הסכימה להשתתף במשחק - לצד שני בכירים ממנה, משנה לפרקליט המדינה ומנהל מחלקה (שכאמור כמוהו כפרקליט מחוז) אותתה שאוחנה מצפצף על הסדר והדרג. אצלו לא ימתינו וייענו לפי התור. ברצותו ירומם וברצותו ישפיל. אם שר ביטחון ימנה תת-אלוף לממלא מקום רמטכ"ל, תרעש הארץ. ניצבי המשטרה נעלבו כשגלעד ארדן ביקש להקפיץ מעליהם תת-אלוף. אבל אוחנה, שהוקפץ בעצמו מהירכתיים אל ההגה, לא רצה להתחשב ברגישויות. להיפך.

נכונותה של בן ארי-גינזברג להיכנע ליצר ולהתמנות לממלאת מקום שתנחית הוראות על בכירים ממנה מלמדת שאכן יש פרקליטות בתוך פרקליטות, אם כי לא במובן שאליו מתכוון אוחנה, ואולי זאת פרקליטות בתוך פרקליטות בתוך פרקליטות. הוא בוודאי הביא בחשבון שבג"ץ יפסול את המינוי, אם בן ארי-גינזברג לא תיסוג ממנו ביוזמתה לנוכח התנגדויות היועץ ונציב שירות המדינה. אבל מה אכפת לו? הוא מנצח איתה או בלעדיה, באמצעותה או על גופתה, ובין כה וכה שוחק את מנדלבליט במלחמת התשה מתמדת.

לא לנתניהו ולא לאוחנה משנה מי יהיה ממלא מקום פרקליט המדינה. הם רוצים להילחם בשדים הבדיוניים של ה"דיפ סטייט" - מיהו ראש המדינה המסתורית? - ולהשהות את יום הדין של הנאשם. עד כה, בזכות רפיונו של מנדלבליט וסבילותו של בג"ץ, בהצלחה רבה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully