משמרות המהפכה באיראן ירו למוות ב-40 עד מאה מפגינים בשדה שבו הסתתרו ליד העיר בנדר מאהשאר - כך פורסם היום (שני) בתחקיר של ה"ניו יורק טיימס" על גל המחאה במדינה והאלימות מצד המשטר. מהתחקיר עולה כי לוחמי המשטר פתחו באש לעבר קבוצת המפגינים הצעירים, על אף שלא היו חמושים.
העיר בנדר מאהשהר נמצאת במחוז חוזסטאן שבדרום-מערב המדינה, שלו היסטוריה של מהומות והפגנות נגד השלטון בטהראן. שישה מתושבי העיר סיפרו כי כוחות הביטחון המקומיים ניסו לפזר את ההמון ולפנות את המפגינים אך לא הצליחו. לדברי התושבים, באחד המקרים שבהם הגיעו כוחות הביטחון לפרברי העיר, הם פתחו באש ללא התראה על עשרות גברים שהפגינו בצומת, והרגו כמה מהם. מפגינים נוספים ניסו להימלט לעבר שדה סוכר סמוך, שם כיתרו אותם אנשי משמרות המהפכה וירו עליהם אש מקלעים, לאחר שאחד המפגינים ניסה לירות לעבר הכוחות. את עשרות הגופות העמיסו אנשי משמרות המהפכה על משאיות והעבירו אותם לבית חולים מקומי.
המחאה שפרצה לפני כשבועיים בעקבות עליית מחירי הדלק גבתה את חייהם של בין 180 ל-450 בני אדם - כך על פי הערכות ארגוני זכויות אדם, ארגוני אופוזיציה ועיתונאים איראנים. כמו כן, אלפים נפצעו וכ-7,000 נעצרו בגל המחאה שנחשבת לקטלנית ביותר מאז המהפכה האסלאמית לפני 40 שנה.
לקריאה נוספת בנושא
רק כעת, שבועיים לאחר פרוץ המחאה הנוכחית, ניתן להתחיל לאמוד את היקף ההרג וההרס. זאת, בין היתר בגלל השבתת האינטרנט של המשטר, שהצליח לנתק עשרות מיליונים של אזרחים. "השימוש בכוח קטלני נגד אנשים ברחבי המדינה הוא חסר תקדים, אפילו עבור הרפובליקה האסלאמית והיסטוריה האלימה שלה", אמר אומיד ממריאן, סגן מנהל במרכז לזכויות אדם באיראן, שבסיסו בניו יורק.
המהומות האחרונות לא הראו רק תסכול מהדהד ביחס לראשי המשטר באיראן, כולל למנהיג העליון עלי חמינאי, אלא גם הדגישו את האתגרים הכלכליים והפוליטיים הקשים העומדים בפני השלטונות החל מהסנקציות הכבדות של ממשל טראמפ ועד המחאות בעיראק ולבנון הנושאות אופי אנטי-איראני.
העלאת מחירי הדלק, שהוכרזה באישון לילה, הגיעה לאור הצורך של איראן לצמצם את הגרעון התקציבי, במיוחד בעקבות צמצום יצוא הנפט. בעוד הסנקציות האמריקניות נועדו ללחוץ על טהראן לנהל משא ומתן על הסכם גרעין חדש, במקום זה שממנו פרש נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אשתקד, אולם עד עתה במשטר מסרבים נחרצות לכל אפשרות שכזו.
מרבית התסיסה האחרונה התרכזה בשכונות ובערים המאוכלסות במשפחות עניות ובפועלים, שכבות שהיו בסיס הכוח הנאמן מאז המהפכה. חמינאי הצדיק את היד הקשה של כוחות הביטחון נגד מי שתיאר בתור "אויביה של איראן", מבית ומחוץ.
גל המחאה הגדול האחרון ברפובליקה האסלאמית אירע בשנת 2009, לאחר מחלוקת על תוצאות הבחירות. 72 בני אדם נהרגו במהלך ההפגנות אז, שנמשכו כעשרה חודשים.
מעשי הטבח במחאה הנוכחית הובילו להתבטאות פומבית חריגה מצדו של אחד ממנהיגי האופוזיציה, מיר חוסין מוסאווי, הנתון במעצר בית מאז 2011 בעקבות אותן בחירות ב-2009, שלאחריהן דוכאו ההפגנות גם כן בכוח. הוא הטיל את האחריות להרג המפגינים על חמינאי, והשווה את האירועים האחרונים לטבח מפורסם שהתרחש ב-1978 וזירז את נפילתו של השאה שנה לאחר מכן.
"הרוצחים של שנת 1978 היו נציגיו של משטר לא דתי והסוכנים והיורים בנובמבר 2019 הם נציגי ממשלה דתית", אמר. "אז המפקד העליון היה השאה, והיום, כאן, המנהיג העליון הוא בעל הסמכות המוחלטת".
הרשויות באיראן לא מסרו מספר הרוגים רשמי, אך דחו את אלו שבהם נקבו ארגוני זכויות אדם. עם זאת, שר הפנים, עבד אל רזא רחמני פזלי, אמר כי ההפגנות פרצו ב-29 מתוך 31 המחוזות ברפובליקה האסלאמית, בזמן שכ-50 בסיסים צבאיים הותקפו. אם אכן זה נכון, זה מעיד על רמת תיאום שלא הייתה בהפגנות קודמות.
התקשורת הרשמית באיראן דיווחה כי כמה מאנשי כוחות הביטחון נהרגו ונפצעו במהלך העימותים. לפי הנתונים הרשמיים, 731 בנקים, 140 מקומות ציבוריים, תשעה מרכזים דתיים, 70 תחנות דלק, 307 רכבים, 183 ניידות משטרה, 1,076 אופנועים ו -34 אמבולנסים ניזוקו במהלך המהומות.
טנקים ברחובות
מקרי האלימות החמורים ביותר שעליהם ידוע עד כה התרחשו בעיר בנדר מאהשהר ובפרבריה, שבה חיים כ-120 אלף איש. היא שוכנת במחוז חוזיסתן, בדרום-מערב איראן, שבו חי רוב ערבי אתני בעל היסטוריה ארוכה של התמרדות בשלטון המרכזי. העיר צמוד למתחם הפטרוכימה התעשייתי הגדול ביותר במדינה, והיא משמשת שער לבנדר אימאם, נמל מרכזי במדינה.
שישה מתושבי העיר דיברו בעילום שם עם ניו יורק טיימס, והם סיפקו תיאורים דומים לאופן שבו משמרות המהפכה פרסו כוחות גדולים בעיר ב-18 בנובמבר כדי לרסק את ההפגנות. כולם דיברו בעילום שם מחשש לנקמה בהם.
במשך שלושה ימים, סיפרו המפגינים הצליחו להשתלט על מרבית חלקי העיר ופרבריה, כשהם חוסמים את הכביש הראשי אליה ולמתחם הפטרוכימיה התעשייתי הסמוך. שר הפנים של איראן אישר כי המפגינים השתלטו על העיר, אולם הממשלה לא התייחסה באופן ספציפי להיקף ההרג בעיר.
התושבים סיפרו כוחות הביטחון המקומיים ושוטרים לפיזור מהומות ניסו לפזר את ההמון ולפתוח את הכבישים, אך הם לא הצליחו. לאחר פרוץ עימותים, הגיעו כוחות משמרותהמהפכה סמוך לכניסה לאחד מפרברי העיר העניים, שחרק צ'מראן. לפי העדויות, הם פתחו באש ללא אזהרות מוקדמות על עשרות גברים שחסמו את הצומת והרגו כמה מהם בו במקום.
הם אמרו כי מפגינים אחרים נמלטו לשדה סמוך, וכי אחד מהם, שככל הנראה היה חמוש בקלצ'ניקוב, ירה לעברם בחזרה. השומרים כיתרו את המפגינים, וירו לעברם באש מקלעים והרגו עד כמאה מהם. הכוחות העמיסו את ההרוגים למשאית ויצאו לדרך, לוקרובי המשפחה של הפצועים העבירו אותם לבית חולים מקומי.
אחד התושבים, מובטל בן 24 בעל תואר בכימיה, שסייע לארגן את ההפגנות, אמר כי הוא היה במרחק של פחות מקילומטר ממוקד הטבח וכי חברו הטוב ביותר, גם הוא בן 24, ןבן דודו, בן 32, היו בין ההרוגים. לדבריו, שניהם נורו בחזה וגופותיהם הוחזרו למשפחות רק כעבור חמישה ימים, לאחר שחתמו על מסמכים שבהם הבטיחו כי הם לא יקיימו להם הלוויות או אירועי זיכרון, ולא יעניקו ריאיונות לכלי התקשורת.
מארגן המחאה אמר כי גם הוא נורה, ב-19 בנובמבר, יום לאחר הירי ההמוני, כשמשמרות המהפכה הסתערו עם טנקים לשכונה שלו, שחרק טאלגאני, בין הפרברים העניים ביותר בעיר. לדבריו, התנהלו חילופי אש במשך שעות בין הכוחות לתושבים הערבים, שבאופן מסורתי מחזיקים ברובי ציד. לפי דיווחים בכלי התקשורת באיראן ועדויות של תושבים, בכיר במשמרות המהפכה נהרג בעימותים. בסרטון שפורסם בטוויטר נראה כי טנקים אכן נפרסו שם.
אחות בבית חולים בעיר, בת 32, סיפרה לניו יורק טיימס בשיחת טלפון כי היא טיפלה בפצועים מההפגנות וכי רובם היו פצועים ימרי בראש ובחזה. היא תיארה סצינות כאוטיות בבית החולים, כשמשפחות מיהרו להכניס את הנפגעים, כולל צעיר בן 21 שהיה אמור לתחתן אך מת מפצעיו. "החזירו לי את בני", התייפחה אמו, לפי האחות. "הוא מתחתן בעוד שבועיים!".
האחות אמרה כי כוחות הביטחון שהוצבו בבית החולים עצרו כמה מהמפגינים הפצועים לאחר שמצבם התייצב. היא אמרה שכמה קרובי משפחה, שחששו ממעצר שלהם עצמם, פינו את יקיריהם לבית החולים ונמלטו תוך שהם מכסים את פניהם.
ב- 25 בנובמבר, שבוע אחרי הטבח, נציג העיר בפרלמנט, מוחמד גולמורדאי, זעם על הרשויות ברגע נדיר של ביקורת חריפה על המשטר ששודרה בטלוויזיה הממלכתית האיראנית ופורסם ברשת.
"מה לא עשיתם שהשאה הלא מכובד לא עשה?" צרח המחוקק במהלך עימות בינו לבין מחוקקים אחרים, שאחד מהם לפת אותו בגרונו.
עיתונאי מקומי במאהשהר סיפר כי מספר ההרוגים הכולל בשלושה ימים של מהומות באזור הגיע ל-130, כולל אלו בשדה.
"המשטר דוחף אנשים לפעול באלימות"
לפי תיעודים וארגוני זכויות אדם, בערים אחרות, כמו שיראז ושהראר דווח, עשרות מפגינים נוספים נהרגו מירי כוחות הביטחון.
"המשטר הזה דוחף אנשים לנקוט אלימות", אמר יוסף א-סרקחי, בן 29, פעיל פוליטי מחוזיסתן שהיגר להולנד לפני ארבע שנים. "ככל שהם מדכאים יותר, כך האנשים הופכים לאגרסיביים ולכועסים יותר.
פרשנים פוליטיים מעריכים כי גל המחאה הנחית מכה קשה על הנשיא חסן רוחאני, המשתייך לזרם המתון יחסית באיראן, מה שכמעט מבטיח את ניצחונם של השמרנים והרדיקלים בבחירות הקרובות לפרלמנט ולנשיאות בעוד שנתיים.
(עדכון ראשון: 5:17)