כשהנמנום הופך לבריחה מהחלטה: משחק הפינג פונג התמוה של מנדלבליט

בחדרו של היועץ המשפטי לממשלה, סמוך לזמזם הפותח את הדלת המפרידה או המחברת אותו למזכירות הלשכה, שוכנים זה דורות שני יצורים שקופים, גלויים רק לבעליהם. כך, לפחות, מספרות אגדות סלאח א-דין, שאינן מגובות בהקלטות ובעדי מדינה. שני הדודנים, תיאו-רטי והיפו-תטי, נחים תמיד ואוגרים כוח למשימות חירום שאליהן מקפיץ אותם היועץ, כשהוא שורק להיפו כמו לאוסקר וינשטיין, כלבו של היועץ עו"ד יהודה, או מכסכס לתיאו כמו לטורף יצחקי, חתולו של ניצב מני מאגף החקירות והמודיעין. לשמע הזימון הם מתייצבים ומשמשים לו שכפ"ץ של תירוצים.

תיאורטי והיפותטי, כך משיב לפונים אליו יועץ משפטי, או שמא משפתטי, הבורח ממילוי אחריותו. אין להקדים את המאוחר. כשנגיע לגשר - אם ימשיך עדיין לעמוד על תילו, אם תישאר עד אז מדינה - נפרסם חוות דעת מעודכנת.

זאת המשמעות העגומה של אחת הפסקאות המרכזיות בהודעת דוברו של אביחי מנדלבליט, בתחילת השבוע. מנדלבליט החליט בשבוע שעבר להגיש כתב אישום תלת-תיקי נגד ראש ממשלת המעבר, בנימין נתניהו. רק לאחר ההחלטה, כינס דיון לליבון מה שעולה ממנה באשר לחובות נתניהו וזכויותיו. "הדיון לא עסק באפשרות מלאכת הרכבת הממשלה על ידי הנשיא על חבר כנסת שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום, הואיל ומדובר בסוגיה שהינה תיאורטית לעת הזאת".

לא תיאורטית ולא היפותטית - אין סוגיה מעשית, מציאותית ומידית ממנה. היא הקובעת אם ישראל תגלוש במדרון לתחתית נמוכה עוד יותר, או תבלום את הנפילה ותתחיל להתאושש. כשווינשטיין כתב, באחרית התיק שסגר לשר החוץ ליברמן, "יקרא הציבור וישפוט", לא עלה על דעת איש שבתוך שבע שנים קצרות יקום נאשם בכיר אף יותר ויקרא לציבור לשפוט את המשפטנים המאשימים אותו. תומכי נתניהו אינם מוזמנים לשבת בחבר מושבעים; הם מגויסים לעשיית שפטים. כשנתניהו בודה פוטש, זה עלול להישמע כמו לינץ'.

משפטנים, ומנדלבליט הוא מקרה מובהק, אינם יזמים או מובילים. מאפיינת אותם סבילות נגררת, המתנה לקושיה שתונח על שולחנם כדי להישקל במאזני החוק. מצד אחד, מצד שני, בקליפת אגוז או ביצה שלא נולדה. רק בתנ"ך היו השופטים מנהיגים.

בחריגים מעטים, היועצים המשפטיים לממשלת ישראל סירבו לכהן כמפקדי מפלג המוסר או כקציני החינוך הראשיים. לנגד עיניהם אמר לעמוד החוק לבדו, על דקויותיו. לא הרי פקיד, הכפוף לתקנון השירות, וכך גם קצין צבא או משטרה, כהרי הנבחר, שהיחס אליו מחמיר פחות כי הוא כביכול ייענש בידי בוחריו. אך גם אצל נבחר, לא דומה הדחה מתפקיד לחסימה בכניסה אליו, כמצבו המבצבץ של נתניהו עכשיו.

מנדלבליט, כקודמיו, התנגד לפיצול סמכויותיו כראש התביעה והייעוץ. ואכן, המשבר היה עוד מחריף אילו לאחר שהתובע הכללי הגיש כתב אישום הופיע תאומו, היועץ הראשי, להמעיט בחשיבותה של ההחלטה בכל הנוגע להמשך כהונתו של הנאשם. אלא שזה בדיוק מה שעשה מנדלבליט - ירה שיהאב כתובע ושיגר חץ ליירט אותו כיועץ.

"אף אחד לא רוצה בחירות", אמר לפני שבוע יולי אדלשטיין. יו"ר הכנסת, כמו הנשיא ראובן ריבלין, הוא איש הליכוד, ושלא כריבלין הוא פוליטיקאי פעיל ושאפתן. מיותר לייחס לו ממלכתיות חסרת פניות. לא נשמעה מפיו, וגם לא מפי ריבלין, מילה אחת של זעזוע על דבקותו של הנאשם בשוחד נתניהו בכיסאו, אפילו תיחרב ישראל ורק הכיסא ישרוד ממנה. "אף אחד לא" הוא לפיכך תחליף חדש לשם נתניהו, שרוצה גם רוצה בחירות.

בין מנדלבליט לבין הפוליטיקאים מתנהל משחק פינג פונג. הוא חובט אליהם את הכדור, כדי שיסלקו את נתניהו פוליטית ויאפשרו לו להרדים את תיאו-רטי והיפו-תטי; והם מחזירים לו הנחתה בתקווה שייצור מצב משפטי חדש שיאנוס אותם להוציא את נתניהו ממשוואת הממשלה ובכך למנוע בחירות.

ככל שהימים נוקפים, המשחק מחריף והופך למלחמת התשה. המועד האחרון להכרעה הוא 28 - ומאחר שזאת שבת, יום ראשון, 29 בדצמבר. בין חג המולד לראש השנה האזרחית ייפול הפור, ואולי גם בלפור.

זה יכול לקרות גם בעוד שבועיים בלבד, ולא חודש, אם אביגדור ליברמן יישבר מהר מהצפוי. ליברמן מסוגל לתת לתהליך הפוליטי 16 ימי ארכה - יומיים של התייעצויות ריבלין ועוד 14 למאמצי מועמד שאסף בכנסת 61 חתימות להרכיב ממשלה.

המועמד, כרגע, יכול להיות רק בני גנץ. בהנחה שהפעם כל חברי הרשימה המשותפת יחתמו, כדי לאפשר דחייה בביצוע ההוצאה להורג של הכנסת, יהיו לגנץ 57 חותמים. ליברמן יכול להוסיף את השמינייה שלו, או לחילופין, עם ליברמן יהיו לגנץ 52 והמשותפת יכולה לתת את המוט לקפיצה. זאת לא תלות במשותפת ולא ממשלת מיעוט; זאת בכלל לא ממשלה. רק המלצה שאינה מחייבת התמדה, כמו אותה המלצה של ליברמן על נתניהו באפריל שהתפוגגה עד סוף מאי, כי בשבועיים האחרונים של דצמבר גנץ ייאלץ למצוא שותפים בדו-קיום פשרני בממשלה שהחוק יעמיד בראשה רק אותו, המרכיב. באותם שבועיים אחרונים הברירה תהיה חדה, גנץ או בחירות.

לא כך בשבועיים הקרובים. כרגע מוכרים בכנסת כרטיסי הגרלה, כשהפרס הוא כרטיס להגרלה הבאה. כל ח"כ יכול לזכות, אבל המועמדים הרציניים הם רק ראשי הסיעות הגדולות. לכן גורלית כל כך, ובשום פנים לא תיאורטית והיפותטית, שאלת כשירותו של נאשם להרכיב ממשלה.

ח"כ נבוך, המבקש לכלכל את מעשיו כחוק ולא להתחייב למהלך שבתוך שבועיים עשוי להיפסל, זכאי לקבל מהיועץ המשפטי לממשלה תשובה חד-משמעית לשאלה, האם נתניהו כשיר, במצבו האישומי, לאסוף את החתימות ולקבל מהנשיא את השבועיים של הוצאת ההרכבה מהכוח אל הפועל. מנדלבליט משתמט: הוא מעדיף שנתניהו יפתה, ש-60 ח"כים יתפתו, ורק אז ייאמר להם אם השתתפו בתרגיל סרק.

וזה עוד התרחיש הפשוט, כי נתניהו יכול לוותר על המאמץ, שהצלחתו תלויה ממילא בליברמן, ולראות אם בעוד שבועיים באמת תוצב ברירת גנץ או בחירות ובעוד חודש מה תהיה התוצאה. אבל אם הכנסת תתפזר לקראת בחירות, יילכד המבוקש הנמלט מנדלבליט ויעומת שוב וביתר שאת עם שאלת כשירותו של נתניהו להרכיב ממשלה. האמנם יהיה זה הוגן להדפיס על פתקי ההצבעה של הליכוד את השורה "בראשות בנימין נתניהו"?

זאת תהיה הונאת הבוחרים, הוצאת דבר במרמה, אם גם לפני הבחירות ילטף מנדלבליט את היפו-תטי ותיאו-רטי וימתין למניין הקולות, לפני שיציג את עמדתו (לא שבג"ץ יניח לו להשתהות כל כך, לנוכח עתירות). לכל הפחות, מנדלבליט שם מכשול בפני עיוור - בין שהסומא הוא הח"כ מהשבועיים הקרובים ובין שהוא המצביע המתלבט בשלושת החודשים שלאחר אמצע/סוף דצמבר. פשוט מאוד: אם נתניהו אינו כשיר להוביל רשימה לבחירות, די בכך למנוע בחירות. כחול לבן והליכוד, עם שותפים נוספים או בלעדיהם, ירכיבו בנקל ממשלה נטולת נתניהו. בלי ביבי, יש ממשלה. עם ביבי, יש בחירות (אלא אם ליברמן יחבור לגנץ). והכל קם ונופל על עמדת מנדלבליט. אדרבא, יעתור נתניהו לבג"ץ נגד היועץ, אם יפסול אותו, ויפקיד את גורלו בידי שופטי העליון, כמקדמה לעתיד לבוא.

תמוהה במיוחד טענת מנדלבליט שהסדר הנכון הוא שמתעוררת סוגיה ורק אז עליו להידרש לה. מוסד ההחלטה המקדמית, פרה-רולינג, מקובל בענייני מסים אך ניתן להעתיקו, בלי מס שפתיים, גם לעניין תנאי הסף לכשירות מועמדים למשרות. למשל, נשיא או רמטכ"ל או בכיר ביטחוני אחר בתקופת הצינון פסול לכהונת ראש ממשלה או שר. יכול להיווצר ספק, כמו בפרשת שאול מופז ושינוי מועד פרישתו מצה"ל בדיעבד - שם היועץ אליקים רובינשטיין גייס לטובת מופז את הלוח העברי, אך שניהם הובסו בבג"ץ. אין טבעי מבירור עם היועץ, האמנם מועמד מסוים להרכבת ממשלה כשיר או פסול.

הדוגמה הרעה ביותר, אך הטובה לעניין זה, בוודאי מוכרת למנדלבליט: רשימת פסולי החיתון, מאות במספר, המוחזקת כולה בידי מנהל בתי הדין הרבניים ומקצתה ברבנויות ערים, אולי אף בעירו המאומצת של היועץ, פתח תקווה. חתן או כלה, אם יתעקשו להינשא רק למי שהרבנים מחשיבים יהודי(ה), יפשפשו ברשימות בטרם החלטה. תיאורטי? היפותטי? כל ח"כ כיום ואזרח מחר זכאי לדעת אם נתניהו, כנאשם, הוא פסול חיתון עם ממשלה.

בפרשת הרפז התנגד מנדלבליט להנפיק עצה פזיזה ואמר שהוא מעדיף "לישון על זה". אז היה בכך הגיון, ורודפיו בגלל אותה אמירה גרמו לו עוול. אך כשהנמנום מתמשך ומשתרך, הוא הופך לבריחה מהחלטה, המסויגת במונחים כמו "לעת הזאת" ומשאירה דלת פתוחה לחזרה למוטב "בהמשך". לא כך באשר לנקודה שבמוקד התייעצותו עם עוזריו - האם נתניהו יכול או חייב להתפטר או לצאת לנבצרות, לנוכח כתב האישום. כאן הזדרז מנדלבליט לקבוע עמדה, ללא אמירה ערכית כלשהי.

"אין כל נפקות מעשית וחובה משפטית" להתפטרות ראש ממשלת מעבר, קבע מנדלבליט, כי ממשלת מעבר היא ממשלה שהיא וראשה התפטרו ומכהנים רק כדי לשמור על רציפות שלטונית. לעזרתו הביא גם חוות דעת של היועץ אהרן ברק מ-1977.

לא ברור עד כמה התעמק מנדלבליט באירועי 1977 ואם רק מקוצר היריעה העדיף להקהות את עוקצם, שהוא הפוך לחלוטין מהמשמעות המיוחסת לו בהודעתו שנתניהו אינו חייב לפרוש מתפקידו אתמול.

בסוף 1976 התפטרה ממשלת יצחק רבין והוקדמו לחודש מאי 1977 הבחירות לכנסת. רבין היה לפיכך במעמד של ראש ממשלת מעבר. באפריל, לאחר שהיועץ ברק החליט להעמיד לדין את לאה רבין, על החזקת חשבון הדולרים בוושינגטון, ביקש בעלה לממש את שותפותו באחריות ולפרוש מתפקידו. אי אפשר, גזר ברק. ראש ממשלת מעבר כלוא בתפקידו ללא יכולת להתפטר, אפילו יתפטר מהכנסת.

לפי ספרו "פנקס שירות", ניסה רבין לצאת בנתיב הנבצרות, אך ברק הסביר לו שהנימוק לה מוכרח להיות בריאותי. האם הכוונה לבריאות הגוף או הנפש - זה כבר לשיקולו של רבין. "אתה יכול לומר שאתה שרוי במתחים ולחצים אישיים", ציטט רבין את ברק. או בנוסח רבין, "ראש הממשלה השתגע".

כתחליף, יצא רבין לחופשה עד לאחר הבחירות ויריבו, שר הביטחון שמעון פרס, ניהל את ישיבות הממשלה וירש גם את ראשות המפלגה והרשימה בבחירות. כל זאת, ביוזמתו האישית של רבין, בלי אילוץ חוקי, ללא כתב אישום נגדו ולפני בחירות ראשונות, לא אחרי בחירות שניות - ועל תקדים זה, שכולו לטובת רבין ולרעת נתניהו, מסתמך מנדלבליט בהעניקו לנתניהו פטור מהתפטרות, ואינו מציין כי אם כה קשה להתפטר מראשות ממשלת מעבר, מוטב לצאת לחופשה במתכונת רבין ולהעביר גם את ראשות הליכוד למועמד אחר, בין ששמו הפרטי מתחרז עם שמעון ובין שלא.

רבין מינה את ברק ליועמ"ש. נתניהו מינה את מנדלבליט. נתניהו אינו רבין ומנדלבליט רחוק משיעור קומתו של ברק. גם כשבאיחור יקר חתם על כתבי האישום, מה שבניהול נכון של זמנו היה מתרחש לפני מערכת בחירות אחת או אף שתיים, היועץ פוחד לומר את המתבקש. בהססנותו, הוא שותף סביל לטלטלת ישראל בפרפורי קץ שלטונו של נתניהו. כמוהו כצנחן הנעמד בפתח המטוס ומסרב להינתק ממנו, כי בחוק אין סעיף המחייב אותו לקפוץ.