ארגון זכויות האדם "גישה" עתר לבג"ץ בשנת 2015, בעקבות מדיניות משרד הפנים לפיה זוגות ישראלים וזרים שביקשו לרשום את נישואיהם התבקשו לעבור הליך "בירור" שארך חצי שנה. לאחר ארבע שנים וחצי, הורה אתמול (שני) בג"ץ למדינה לרשום באופן מידי נישואים בין אזרחים ישראלים לאזרחים זרים מיד לאחר שהוצגה בפני משרד הפנים תעודת נישואים.
לאחר הגשת העתירה, קיצר משרד הפנים את תקופת ה"בירור" בחצי - לשלושה חודשים, אך המשיך להגן על הפרקטיקה הפוגענית מול בית המשפט. הארגון טען כי הנוהל שמאפשר רישום סטטוס "בבירור" במקום "נשוי" מנוגד לדין, מכיוון שפקיד הרישום אינו רשאי לדחות בקשה לשינוי פרטי זיהוי כשהם מגובים בתעודה ציבורית, כמו תעודת נישואים. עוד טענו בארגון כי מדובר בפרקטיקה שפוגעת בכבוד האדם ובזכות לשוויון, שכן אזרחים ישראלים הנישאים זה לזה נרשמים מיד בלשכות כנשואים, ללא תקופת המתנה. אין להוראת הנוהל לרישום ב"בירור" כל תכלית, שכן במהלך חצי השנה לא נערך כל בירור, ובתומה נרשם האזרח כנשוי ללא תלות בנסיבות.
אל תפספס
מנתונים שהגיעו לארגון גישה מהממונה על חופש המידע ברשות האוכלוסין, עולה שבין 2008 ל-2014 היו יותר מ-18 אלף איש שרישומם האישי שונה מ"בבירור" ל"נשוי". בגישה הוסיפו כי סעיף זה פגע בזכויותיהם של כלל האזרחים הישראלים שנישאו לאזרחים זרים. בנוסף לכך, הבחינו בארגון בפגיעה משמעותית בזכויות של אזרחים ישראלים הנישאים לתושבי רצועת עזה. המדינה ממילא מאפשרת לזוגות אלו לממש את חיי המשפחה והזוגיות שלהם רק בתוך הרצועה, כאשר האזרח הישראלי נדרש להיתר מהמפקד הצבאי כדי להיכנס לרצועה, היתר שלא יינתן כל עוד האזרח איננו רשום כנשוי בתעודת הזהות. לפיכך, הסעיף עיכב משמעותית את איחוד בני הזוג, פגע בחופש התנועה שלהם ובזכותם לחיי משפחה.
בפסק הדין נכתב כי "מתוך 358 התיקים שנותרו, ב-251 תיקים (כ-70% מהתיקים הרלוונטיים) עודכן המצב האישי של המבקש ל-'בבירור', וזאת מבלי שהיה לכך טעם נוסף מעבר לעצם הגשת הבקשה על סמך נישואים למי שאינו אזרח ישראלי". עוד נכתב בפסק הדין כי "ב-30 תיקים נוספים נעשה הדבר תוך שבני הזוג נדרשו להציג ראיות בדבר קיומו של קשר הנישואים, או בדבר קיומו של מרכז חיים בישראל, וזאת בניגוד להוראות חוק המרשם והנוהל. בשלושה מקרים עודכן המצב האישי ל-'בבירור' בלא שנמצא כל טעם מבורר לכך, ככל הנראה בשל טעות".
עוד נכתב בפסק הדין בעתירה כי "ביתר התיקים (74 תיקים, המהווים כ-20% מסך התיקים הרלוונטיים), עודכן המצב האישי ל-'בבירור' בשל פגמים שנפלו בתעודות (67 מקרים), או בשל קיומם לכאורה של יחסים פוליגמיים אצל המבקש (שבעה מקרים)". השופט סיכם בפסק הדין: "אינני סבור כי יש ב-74 תיקים אלה כדי לחזק את טענות המשיבים בדבר הצורך בנוהל, שכן במקרים אלה הוראות חוק המרשם עצמן מקנות סמכות לסירוב עדכון הרישום, בין אם בשל אי צירוף תעודה ציבורית, ובין אם בשל סתירה לרישום הקיים או לתעודה ציבורית קודמת שהוגשה בעניין".
בית המשפט נזף ברשות ההגירה והאוכלוסין וטען כי "התמונה המצטיירת היא שפקיד הרישום משנה את מצבו האישי של הישראלי ל-'בבירור' לתקופה שעומדת כיום על שלושה חודשים (ובעבר על שישה חודשים), שבה לא נעשה כמעט דבר לשם בחינה נוספת של אמיתות או נכונות התעודה הציבורית, שעל בסיסה התבקש שינוי פרט הרישום". בית המשפט הורה בנוסף לכך, כי "לאחר מכן, ככל שהדבר מתבקש על ידי התושב הישראלי - יעודכן מצבו האישי לנשוי, ללא כל בדיקה נוספת". בית המשפט שב והבהיר כי "מצב דברים זה ככל שהוא אכן נכון, הוא בלשון המעטה מטריד, ואינו עולה בקנה אחד עם הציפייה להתנהלות תקינה ויעילה מצידה של הרשות המנהלית".
בסיכום פסק הדין כתב השופט חנן מלצר על הפסיקה "משמעות הדבר היא כי לאחר אימות התעודה הציבורית מטעם המבקש, בהתאם לנהלי הרשות, וככל שנמצא שאין פגם בתעודה וכי אין בה פריט מידע שאיננו נכון (עובדתית) - על פקיד הרישום לרשום את השינוי במצב האישי של התושב הישראלי, ללא תלות בשאלה האם בן זוגו הוא אזרח ישראל או לא, וממילא אין בידיו הסמכות לשנות את מצבו האישי ל'בבירור'".
בנוסף, לפי בית המשפט המדינה תישא בהוצאות המשפט של ארגון גישה, בסך 15 אלף שקלים. בארגון טענו כי עצם הרגישות בבירור מגביל את יכולתם של בני הזוג להשתמש בסטטוס החדש שלהם כנשואים, בין אם מדובר בקבלת סיוע ממשלתי לרכישת דירה, נקודת זיכוי במס הכנסה, או אשרות כניסה ושהייה במדינה זרה".