אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
עם ציון יום המאבק לאלימות נגד נשים שיתקיים היום (שני), בכוונתי להשתתף בצעדה. הנושא חשוב מאוד. אני מבקשת שתנסו להבין שזה ממש כואב להיות אישה בימינו. האלימות נגד נשים היא מכת מדינה. היא כמו סרטן שהולך ומתפשט. משנה לשנה המצב רק מחמיר וכואב לשמוע שכל הזמן נפגעות נשים, ולא מעט מהן נרצחות. אני מאוד נסערת מהעניין, מחריד לדעת שנושא כזה חשוב לא מטופל כמו שצריך ולא זוכה עד הסוף לתשומת הלב הציבורית.
חשוב להדגיש שהאלימות המופנית כלפיי נשים משפיעה לא רק על נשים. ילד שגדל בבית אלים חווה טראומה קשה. במקרים תכופים הוא מתפתח ומתבגר להיות גבר אלים. את המעגל הזה צריך לשבור.
לכל הטורים של לי גיא-רון
אל תפספס
אלימות נגד נשים היא לפעמים מילולית, ולרוב גם פיזית. בעידן של היום יש המון מקרים של הטרדות ותקיפות מיניות, זה לא משהו חדש. כך תמיד היה, אך לא באמת נדון כראוי. הנושא רגיש מאוד ואישי מאוד. לא אחת קורה שנשים שעוברות תקיפה לא מדברות על הנושא. לפעמים מתוך בושה, לפעמים מתוך טראומה ולפעמים קצת משתי הסיבות. הנתונים מבטאים תמונה עגומה; כמעט כל אישה עוברת הטרדה או תקיפה. מכעיס מאוד שלמרות החשיפה והנתונים המדווחים, אין שינוי של ממש, ולפעמים יש גם שינוי לרעה.
אני רוצה לדבר על מה שקורה למי שמחליטה להתלונן. נורא לשמוע שגם מי שחזקה מספיק כדי להתלונן, חווה לעיתים חוסר טיפול משווע או שבסופה של חקירה בעניין תלונתה, כלל לא מוגש כתב אישום. במקרים רבים העונש לא מספק, בלשון המעטה. מגוחך שמישהו שפגע פגיעה כזאת קשה נענש לפעמים בעונשים זניחים.
בעיניי, פגיעה של חילול הגוף והנפש בצורה כזאת, היא מהפשעים החמורים שיש. לא להאמין שמי שמעזה להתלונן, תחווה לפעמים שוב ושוב את חוויית האונס בבתי משפט ובחדרי החקירות, תצטרך לשחזר את הטראומה, ולבסוף תהיה במקרים רבים עדה כיצד הנאשם מקבל עונש זעום יחסית לעבירה.
הדבר היחיד שמנחם הוא שבזכות הקמפיין של "me too" עלתה המודעות בעולם בכלל, ובארץ בפרט, לנושא. הקמפיין הזה הוא אוצר ממש, הוא חשף את גודל הבעיה. כשנשים עומדות וצועקות שגם הן נאנסו, אפשר לראות שזה קורה בכל מקום בעולם, לנערות ולנשים, מכל מקום, לא משנה הגיל, המוצא או צורת הלבוש.
מעשי אלימות הם באשמת התוקף בלבד. הקמפיין גם עוזר לנשים, שמרגישות לעתים אשמות בתקיפתן, להבין שלא כך הדבר. תרומתו העיקרית של הקמפיין לדעתי, היא בהכנסת הנושא לסדר היום העולמי באופן בולט, כפי שלא היה מעולם, וזה הכי משמעותי.
הצעדה הזאת, שתצא מכיכר רבין, היא האקט המחאתי הראשון שאשתתף בו. אני רוצה להיות יותר פעילה חברתית וזאת ההתחלה להגשמת הרצון הזה. אני רוצה ללכת להפגנות ולהעביר מסרים שחשובים לי מאוד. היו כבר הרבה הפגנות צודקות שלא השפיעו, אבל אני מאמינה במחאה חברתית.
אני רוצה להשמיע את קולי במה שחשוב. להשתתף בכל מה שאפשר - הפגנות, מחאות, מייצגים, והכל כדי לעלות מודעות כלפי בעיות שונות. אני רוצה להיאבק חברתית על מה שאני מאמינה בו, כי אם אני לא אעשה זאת ואם אמנע ממאבקים ציבוריים, בוודאי בכל הנוגע למה שחשוב לי, מדוע שאחרים ייאבקו בשבילי?
זה המסר שלי אליכם היום. היאבקו על מה שחשוב לכם. אם בכלל, רק ככה אולי באמת יושג שינוי. מילה של לי.