כ-336 אלף נשים בנות 20 ומעלה נפגעו מעבירות מסוגים שונים בשנת 2018 - כך עולה מסקר הביטחון האישי שמתפרסם היום (רביעי) על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. מדובר ב-11.8% מכלל הנשים בגילים אלה. הסקר, שאותו מקיימים בלמ"ס מדי שנה בהזמנת המשרד לביטחון פנים, מבוצע במרבית מדינות המערב ומשמש למדידת היפגעות מהאלימות, בין אם היא מדווחת למשטרה ובין אם לא.
נתון בולט נוסף בסקר הוא שכ-140 אלף נשים, המהוות 4.9% מכלל הנשים, נפגעו מהטרדה מינית, מתוכן כ-86 אלף נשים בנות 34-20 המהוות 9.6% מקבוצת גיל זו. מדובר בשיעור גבוה של נפגעות בשכבת גיל זו לעומת נשים בגיל 35 ומעלה - 2.7%. בנוסף לכך, כ-15 אלף נפגעו מעבירות כמו מעשה מגונה, ניסיון לאונס או אונס (0.5% מכלל הנשים בנות 20 ומעלה).
עוד בוואלה!
כ-37 אלף נשים, המהוות 26.4% מכלל המוטרדות בשנה האחרונה, דיווחו כי ההטרדה המינית בוצעה במקום העבודה. מתוכן, כ-13 אלף נשים - 35.8% מהמוטרדות מינית במקום העבודה ו-9.4% מכלל המוטרדות - דיווחו כי הפוגע היה הממונה עליהן. היתר, 64.2%, דיווחו כי הוטרדו על ידי גורם אחר בעבודה.
מנתוני הסקר עולה כי מרבית הנפגעות מהטרדה מינית והנפגעות מעבירת מין (95.4% ו-79.2%, בהתאמה) לא דיווחו על כך למשטרה. בכל הנוגע לעבירות מין, סיבת אי הדיווח השכיחה היא שהנפגעת התביישה לדבר על כך. בכל הנוגע להטרדה מינית, הסיבה השכיחה לאי הדיווח היא שהנפגעת לא רצתה להטריח את המשטרה במקרה פעוט ערך.
ככלל, נשים נפגעות פחות מגברים מעבירות אלימות או איום באלימות: בשנה האחרונה היו אלה כ-123 אלף גברים, המהווים 4.5% מכלל הגברים בני 20 ומעלה, לעומת 68 אלף נשים המהוות 2.4% מכלל הנשים בקבוצת גיל זו. בקרב שני המינים, שיעור הנפגעים בקרב צעירים בני 34-20 גבוה יותר מהשיעור בקרב בני 35 ומעלה. שיעורן של בנות 34-20 שנפגעו מעבירת אלימות או איום באלימות קטן לעומת גברים בני אותו גיל (2.9% לעומת 5.1%, בהתאמה).
שיעור הדיווח למשטרה על עבירת אלימות או איום באלימות אינו גבוה. בשנת 2018, פחות ממחצית מנפגעי העבירה (44.3%), דיווחו למשטרה על המקרים. מבחינת שיעור הדיווח לפי מין עולה כי נשים מדווחות על אלימות יותר מגברים - 51.7% לעומת 40.2%, בהתאמה.
בשנת 2018 נמצא כי 13.6 אלף בני אדם הותקפו על ידי בני משפחה - בן זוג, בן זוג לשעבר, הורה או קרוב משפחה אחר. מדובר ב-7.1% מנפגעי אלימות או איום באלימות. שיעור הנשים שנפגעות מאלימות במשפחה גבוה יותר משיעור הגברים - 66.1% לעומת 33.9%, בהתאמה. בנוסף לכך, נמצא כי נשים מרגישות פחות בטוחות ללכת לבד באזור מגוריהן בשעות החשכה לעומת גברים: רק 77.7% מהנשים חשות ביטחון לעומת 91.2% מהגברים.
עלייה בפניות נשים על אלימות במשפחה
במקביל, משרד הרווחה פרסם נתונים כחלק מדוח השירות לרווחת הפרט והמשפחה. מהנתונים עולה כי 5,000 גברים אלימים טופלו על ידי שירותי הרווחה בשנת 2018. על פי הנתונים, 6,488 נשים קיבלו סיוע ב-113 מרכזים לטיפול בלאימות במשפחה המופעלים על ידי המשרד. מדובר בעלייה ב-160% בפניות נשים על אלימות במשפחה בין השנים 2014 עד 2018.
מבין הגברים האלימים, 2,478 טופלו במרכזים למניעת אלימות במשפחה של משרד הרווחה, שבהם מתבצעים אבחון, בניית דרכי הגנה וטיפול ושיקום למשפחות הנמצאות במעגל האלימות. מנתוני שירות המבחן למבוגרים של המשרד עולה כי בשנת 2018 הפנתה מערכת אכיפת החוק 2,325 גברים במסגרת הליך פלילי, שהיו מעורבים במעשי אלימות כלפי בנות זוגן, לאבחון, ביצוע הערכת סיכון ובחינת ההתאמה להשתלבות בתכנית שיקום מתאימה.
95 גברים הופנו לטיפול בבתים טיפוליים שמפעיל המשרד. בשנת 2018 נפתח בית טיפולי נוסף בדרום הארץ, בנוסף לבית הקיים במרכז הארץ. בשנת 2020 צפוי להיפתח בתל אביב מרכז חירום רב-מקצועי חדש שיפעל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, וכן עוד שלושה מרכזים נוספים בשנים הקרובות. כמו כן, יתווספו 128 תקנים חדשים לטיפול באלימות במשפחה, מהם 60 לטיפול בגברים ו-68 לטיפול בילדים.
עוד עולה מנתוני משרד הרווחה כי ב-14 מקלטי החירום שהוא מפעיל, שהו 682 נשים ו-1,011 ילדים בשנת 2018. מהנתונים עולה כי מרבית הנשים מגיעות למקלט עקב אירוע אלימות קיצוני וב-64% מהמקרים הגורם האלים הוא בן הזוג.
עבור 80% מהנשים ששהו במקלטים, מדובר באלימות הנמשכת בין שנה לעשרות. במשרד מציינים כי הן סובלות מסוגים מגוונים של אלימות - כלכלית, מינית, פיזית ונפשית. בשיתוף המשרד, גובש נוהל ייחודי לטיפול בנשים בסיכון מתמשך וגבוה והמשרד פעל גם להרחבת חוק מענק ההסתגלות לנשים יוצאות מקלטים.
מאז שנת 2004 נרצחו 163 נשים על ידי בני זוגן. 50% מהן היו מוכרות לרווחה, אך לא בהכרח בתקופה שקדמה לרצח או על רקע תלונות על אלימות במשפחה. נתון זה אינו כולל נשים שנרצחו על ידי בני משפחה, נשים ששוהות בישראל באופן לא חוקי או גברים שנרצחו על ידי בני זוגם.
מניתוח הנתונים עולה כי המשתנים המרכזיים שחוזרים על עצמם במקרי רצח על ידי בן הזוג הם פרידה, גירושים וסכסוך מתמשך לאחר הגירושים, כמו גם קושי להשלים עם הפרידה. כמו כן, ישנם מקרי רצח שבוצעו על רקע מאבקי רכוש, משמורת והסדרי ראייה הקשורים לילדים המשותפים. משתנים נוספים הם ערעור במעמדו של הגבר או בריאות נפשית וכללית. מהדוח עולה כי בשנת 2018 התקבלו במוקד 118 שמפעיל המשרד כ-1,219 פניות של נשים שדיווחו על אלימות מצד בן זוגן.
איילה מאיר, עובדת סוציאלית וראש אגף בכיר - משפחה וילד בקהילה, אמרה כי "ככל שאנו מנגישים שירותים, ומפתחים מענים חדשניים, זאת בשיתוף פעולה חיוני עם מערכות ומשרדים נוספים, אנו רואים את העלייה בכמות הפניות לסיוע. אלימות במשפחה הינה אחת התופעות החברתיות החמורות וכרוכים בה קושי רב לפנות ולדווח, סודיות ובושה ולעיתים אף חוסר מודעות לחומרת הבעיה. מאידך, ההוכחות בשדה המקצועי מוכיחות כי הפנייה לקבלת סיוע וטיפול מסייעת בהפחתת המסוכנות וביציאה ממעגל האלימות הן לנפגעים והן לפוגעים".