מ"אביב נעורים" ועד יאסין: היסטוריה של סיכולים ממוקדים

הרג בהאא אבו אל-עטא, בכיר הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה שלשום מחזיר את ישראל לדרך פעולה נגד טרוריסטים שבה מיעטה להשתמש בשנים האחרונות.

במערכת הביטחון מגדירים זאת "סיכול ממוקד", מונח שגם התקשורת הישראלית אימצה לחיקה. למעשה, זאת פעולה של גופי הביטחון של ישראל להרג בכירים בארגוני הטרור הפועלים נגדה. בז'רגון המשפטי מוגדרת דרך פעולה זו "פגיעה מונעת".

שני הביטויים האלה מתכוונים לומר שישראל נוקטת דרך פעולה צבאית שנועדה להרוג פעיל טרור מרכזי שהתכוון להוציא אל הפועל פיגוע או פעולה אחרת שעלולה הייתה להביא להרג של רבים, לו אכן היה מממש את זממו.

מושג זה הוטבע בסוף שנת 2000, ככל הנראה על ידי יובל דיסקין - מי שהיה אז סגן ראש השב"כ. אז, אירועי טרור רבים הבעירו את רחובות ישראל והביאו למותם של אזרחים רבים והייתה תחושת חירום שחייבה למצוא פתרון מבצעי שתביא למפנה נגד ארגוני הטרור.

בשב"כ, אז בראשות אבי דיכטר, החליטו כי יש להרוג את ראשי הטרור בטרם אלו מספיקים להוציא את הפועל פיגועים. לצורך כך הבינו שיש לשכלל ולהביא לשיאן את יכולות המודיעין ואיסופו, ואת היכולות המבצעיות ולהביא לשיתוף פעולה מרבי בין הצבא והשב"כ בדרך למימוש המטרה. עד אז אהב השב"כ להסתגר בתוך עצמו.

דיסקין הוא שמונה לגבש את תורת הלחימה. לצד העמקת החדירה המודיעינית בשטח, גדל השימוש באמצעי איסוף טכנולוגיים. שב"כ וצה"ל החלו לפעול בשיתוף פעולה מלא והמידע זרם לחדר מבצעים משותף. כשנאסף מידע מרשיע נגד פעיל טרור והוחלט כי הריגתו תמנע פיגוע, יצא המבצע לדרך, זאת אחרי החלטת גורם צבאי בכיר ואישור גורם מדיני.

בבסיס "הסיכול ממוקד" מונחים כמה עקרונות מרכזיים: מדובר בפעולת מניעה ולא בנקמה, ענישה או התראה. השימוש בדרך זו תעשה באופן מדוד ותחשב אמצעי חריג. השימוש ב"סיכול ממוקד" יעשה רק כלפי מפגעים או מי ששולח אותם לפיגוע. הסיכול הממוקד יופעל רק אם נשללו דרכי פעולה אחרות ורק אחרי שנאסף מידע מוצק ואמין על כך שיעד התקיפה אכן מוציא פיגועים ואם לא יחוסל, ימשיך בדרך זו. עוד כלל מרכזי הוא שיש לצמצם ככל הניתן פגיעה ב"בלתי מעורבים" בפעולות הטרור.

ד"ר רונית מרזן, מזרחנית מאוניברסיטת חיפה, סבורה כי לפעמים מתערבבים בשיקולים גם אלמנטים כמו "נקמה על השפלה לאומית, אבל אסור שזה ינוהל כשיח הירואי ושיח של השפלות". היא סבורה שלעתים גם ללחץ הציבורי יש השפעה על מקבלי ההחלטות; "כשהציבור חש שאין יותר הרתעה הוא משיע את קולו וההנהגה שומעת את זה ומושפעת מכך", אמרה.

חיסול גורמי טרור ובכירים בארגונים שפעלו נגד ישראל לא התחיל אז, בימי האינתפאדה השנייה. עוד לפני כן נודעו פעולות החיסול של ישראל ברחבי העולם, או כפי שהפוליטיקאים הישראלים אהבו לומר: "ידה הארוכה של ישראל תגיע לכל מקום".

זכורים בעיקר מבצע "אביב נעורים" ב-1973 כשכוח מיוחד של צה"ל הרג בביירות בכירי פתח ולוחמיו.
באותה תקופה גם ניהלו סוכני המוסד את מבצע "זעם האל" במספר מדינות ובו חיסלו את פעילי ארגון הטרור הפלסטיני "ספטמבר השחור" שהיו אחראים לטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972. אגב, הטענה היתה כי לא מדובר בנקמה אלא בפגיעה ביכולת של ארגון הטרור לפעול.

לוחמי סיירת מטכ"ל ירו למוות באבו ג'יהאד, בביתו שבטוניס, ב-1988. אבו ג'יהאד היה ראש הזרוע הצבאית של אש"ף ונטען נגדו כי הוא שביקש להוציא פיגוע גדול בבסיס הקריה ועוד לפני כן תכנן פיגועי תופת רבים בישראל.

ב-1992 ירה מסוק קרב של חיל האוויר טיל בשיירת מכוניות בה נסע עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה. מוסאווי, אשתו, בנו וארבעה בני אדם נוספים נהרגו. לרשימת זו אפשר להוסיף עוד רבים, בהם מנהיג הג'יהאד האסלאמי, פתחי שקאקי, שחוסל במלטה ב-1995, והמהנדס של חמאס יחיא עיאש, שחוסל ב-1996.

בסוף שנת 2000 גובשה מעין תורת לחימה למה שכונה "סיכול ממוקד".

חוסיין עביאת, פעיל של ה"תנזים" בבית לחם הוא ההרוג הראשון של מבצעי הסיכול הממוקד. ב-9 בנובמבר 2000 מסוק קרב מדגם אפאצ'י ירה טיל במכוניתו והוא נהרג במקום.

אחריו הרגה ישראל עוד פעילי טרור רבים. על פי נתונים שעלו בעתירות נגד מדיניות החיסולים, עד 2005 נהרגו בפעילות "הסיכול הממוקד" כ-300 פעילים באירגוני טרור וכ-150 אזרחים.

מרזן הוסיפה שלוש שאלות נוספות שצריכות להישאל בטרם יוצא לדרך מבצע של סיכול ממוקד.

לדבריה, "ראשית צריך לענות על השאלה האם לכתו של אותו יעד אכן תגרום נזק בלתי הפך לארגון שלו? שאלה נוספת היא האם לכתו של אותו אדם תשכלל גורמים פלסטינים אחרים לקדם תהליכים מדיניים ועוד שאלה שצריכה לעלות היא אם המחליפים הפוטנציאלים של אותו יעד לחיסול הם ברי שיח ומתונים ממנו?".

היא הוסיפה: "צריך שהשאלות האלו ישאלו, כי אם התשובות עליהן שליליות, מה עשינו?". כדוגמה לחיסול שתוצאותיו גרמו לתוצאות קשות לישראל היא מציגה את הרג עבאס מוסאווי שהעלה לשלטון חיזבאללה את חסן נסראללה, דמות קיצונית בהרבה.

כלומר, מעבר לשאלה אם אותו יעד מתכוון להוציא פעולה שתגרום להרג בצד הישראלי, מרזן מבקשת שישאלו השאלות שלתשובות עליהן יש השלכות רחבות יותר מבחינה אסטרטגית וארוכות טווח. אלו שאלות שעל אנשי המודיעין ועל המדינאים לענות ולחשוב עליהן.

"יש סיכולים ממוקדים לא חכמים. הרבה פעמים אתה מוריד מנהיג ששלט בשטח והשטח פחד ממנו. אם אחר כך בא מנהיג חלש- זה לא תמיד משרת את האינטרס שלך. עם רנתיסי, למשל, אפשר היה להגיע לשקט ארוך טווח"

הרג אבו אל עטא השבוע הוא, לדבריה, דוגמה לפעולה שהייתה צריכה להיעשות נוכח המענה על אותן שאלות. "אולי זה ישחרר את סינוואר מהכבלים שהונחו על ידיו. כל מהלך מדיני שהוא ניסה לקדם, אבו אל עטא טרפד; הוא ירה על ישראל וישראל בתגובה הכתה בחמאס. עכשיו אנחנו רואים התמקדות בתגובה רק כלפי הג'יהאד. היינו צריכים לעשות את זה מזמן, וחמאס היה מוחא לנו כפיים בסתר".
היא מדגישה כי "לסיכול הממוקד הזה בפני עצמו אין טעם אם לא יהיה לו מהלך משלים, מהלך של חיזוק גורמים פלסטיניים שאיתם אפשר להידבר. ישראל צריכה עכשיו לשים משקולות על אבו מאזן ולכפות עליו ממשלת אחדות לאומית עם חמאס. זה החיבור שיחזיר את הג'יהאד האסלאמי לממדים הטבעיים שלו".

לצד הכדאיות מבחינה אסטרטגית, "הסיכול הממוקד" נבחן גם בתוצאותיו; ככל שנפגעים יותר בני אדם סביב האדם שמהווה יעד, כך גדל הוויכוח סביב מוסריות הפעולה הזאת. יש אף הטוענים כי מראש מדובר בדרך פסולה מוסרית, משום שמדובר ב"הוצאה להורג" ללא משפט.

טענה זו גם עמדה בישראל בפני מבחן משפטי בבג"צ שקבע כי הפגיעה במי שנוטל חלק ישיר בפעולות איבה היא פגיעה לגיטימית. כמובן שלפגיעה יש מספר מגבלות וסייגים, כמו "מידתיות", כלומר "אם התועלת הצומחת מהשגת המטרה הצבאית הראויה שקולה נגד הנזק הנגרם לאזרחים תמימים הנפגעים ממנה".

התשובה על כך לא קלה ולא אחת התעוררו בישראל ויכוחים קשים סביב סיכולים ממוקדים. המקרה הבולט ביותר היה בעקבות חיסולו של בכיר החמאס בעזה, סאלח שחאדה, ביולי 2002. חיל האוויר הפציץ את המבנה בו שהה שחאדה והרג אותו. אולם בהפצצה זו נהרגו 14 בני אדם נוספים. לוויכוח המר על הצידוק להפצצה הוסיף אז מפקד חיל האוויר, דן חלוץ, את האמירה "מכה קלה בכנף". הוא התייחס לשאלה מה מרגיש טייס אחרי פעולה כזאת.

מלים אלה כבר הפכו ביטוי שגור למעשה בעל פגיעה משמעותית שמבצעו מתייחס אליו כלאחר יד. התבטאותו של חלוץ הביאה להגשת בג"צ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית ואחר כך בבקשה למנוע את מינויו של חלוץ לרמטכ"ל.

הממשלה הקימה ועדה לבדיקת תפקוד צה"ל במבצע לחיסול שחאדה. הוועדה קבעה כי לא נעברו עבירות פליליות על ידי המבצעים ועל ידי מי שאישר את המבצע. עם זאת, קבעה הוועדה כי כשל מודיעיני גרם לפגיעה לא מידתית.