בתקופה זו לפני שנה ירושלים סערה סביב הבחירות המקומיות לראש הרשות המקומית. לקראת הסיבוב השני, כשמצד אחד עומד מועמד המגזר הכללי, יו"ר סיעת התעוררות בירושלים, עופר ברקוביץ', ומנגד המועמד של המפלגות החרדיות ויו"ר הרשימה ירושלים שלנו, משה ליאון, העיר נראתה מפוצלת במיוחד - במערבה.
מאז נראה כי המתיחות פחתה או לכל הפחות הודחקה. אולי הציבור עייף מארבע מערכות בחירות בשנה בעיר וייתכן שחברי המועצה עדיין לומדים את המגרש החדש, אך את השקט בעיר יש גם מי שמייחסים להתנהלותו של ראש העיר משה ליאון, שנראה שנמנע עד כמה שאפשר מלנקוט צעדים שעלולים לעורר מחלוקת בין המגזרים ומשתדל לשמור על המצב הקיים. גורמים מקצועיים ונבחרי ציבור שעובדים מולו, חוזרים על הביטוי "שקט תעשייתי", כשמתארים את גישתו לניהול העיר.
אל תפספס
אחרי שנה בתפקיד, נראה שהדרך להגדיר את ליאון היא כתמונת ראי הפוכה לחלוטין לקודמו בתפקיד ניר ברקת. דוגמה לכך היה ניתן לראות כבר בתחילת כהונתו בתפקיד, כשאת משוכת תקציב העירייה צלח בקלות, בעוד ברקת ניהל מאבקים כבדים מול משרד האוצר והעומד בראשו משה כחלון. את קשריו הטובים עם הצמרת למעלה מתארים רבים כיתרון שמסייע לו בשיתופי פעולה. אך זה אינו ההבדל היחיד בין השניים.
אנשי מקצוע ונבחרי ציבור שעובדים עמו חוזרים על התיאורים כמו "נחמד", "בעל רצון טוב", "נגיש" ו"חם". ראש העירייה החדש בניגוד לקודמו נתפס כאדם של פשרות שיותר קשוב לתושבים, וכמעט כל אחד יכול להגיע אליו. פרסומים על התנגדויות לצעדים שונים שלו, גם בסוגיות קטנות, זוכים פעמים רבות במהירות להתייחסות מלשכתו - בין אם מדובר בשינוי שם רחוב ובין אם צמצום גינת כלבים.
אך מעבר לאופי, בולטת במיוחד הגישה השונה שלו לניהול העיר, כפי שמצטיירת לפחות בשנה הראשונה בתפקיד. בעוד ברקת דיבר על תכניות ארוכות טווח, אסטרטגיות, חזון ותדמית, גורמים מקצועיים שעובדים מול ליאון אומרים כי הוא שם דגש על הבעיות היומיומיות של התושבים ועל פתרונות המיידיים. "אם ניר השקיע המון בתדמית והיתה לו חשיבה מאוד ארוכת טווח על העיר אבל הרבה פחות חשיבה על איכות החיים של תושבי העיר, אצל ליאון התחושה היא הפוכה. הוא מתעמק בשאלות היומיומיות שמטרידות את התושבים", אומר פעיל בעיר שעובד מול העירייה.
את השינוי ניתן לראות כבר בשטח, עם ההתעסקות הרבה שלו בנושא ניקיון העיר - סוגיה שכל תושב יסכים כי היא טעונה שיפור וכן עבודות התשתית ברחבי העיר. לצד הפרויקטים הגדולים של הכניסה לעיר ותחילת העבודות על קווי הרכבת הקלה שאושרו עוד לפני כהונתו, החלו בעירייה בשיפוצים של רחובות מרכזיים בחלק מהשכונות. "אחרי ברקת יש בזה גם משהו מרענן לציבור שמה שמעניין אותו בבסיס זה הניקיון ליד הבית, הסביבה הפיזית, טיפוח סביבתי, רחובות נקיים ורחובות חדשים", אמר אחד מגורמי המקצוע שעובד עמו. "כיף לשמוע שראש עיר בא ואומר האג'נדה היא לטפל בסביבה הקרובה לבית", הוסיף.
אך לניסיון לרצות את כולם, לעסוק רק בנושאים שבקונצנזוס ולהראות תוצאות מידיות - יש גם חסרונות ברורים. כמה מהעובדים מול לשכתו מתארים התנהלות שבה נאלצים לשנות בן רגע תכניות שגובשו במשך תקופה ארוכה בשל פנייה של תושב כזה או אחר. זאת, ללא דיונים ובדיקות מקצועיות כנדרש. "הוא פועל לכבות שריפות", חוזרים שוב ושוב העובדים עמו, "רוצה לרצות, ואין מחשבה לטווח ארוך" ו"יש רק כאן ועכשיו".
אחד מנבחרי הציבור בשכונות מוסיף כי הניסיון לרצות את כולם הוא לא אפשרי ומקשה על קידום תכניות. "הוא מתקשה להגיד לא לאנשים, ואז מבטיח לכולם טוב. מטבע הדברים אי אפשר לעשות טוב כל הזמן ויש אינטרסים מתנגשים בשכונות".
את התנהלותו אפשר לייחס בין היתר לכך שליאון ניצח את ברקוביץ' בפער זעום בלבד, ולכן הוא צריך להוכיח את עצמו בפני כמחצית מהמצביעים בעיר. זאת, בפרט כאשר סיעתו של ברקוביץ' נותרה מחוץ לקואליציה המורכבת ברובה מחברי מועצה מהסיעות החרדיות והדתיות. אולי בשל החשש והציפיות הנמוכות בציבור הכללי, אחד מאנשי המקצוע שעובד מולו מתאר את השנה הראשונה "כהפתעה לטובה, והכרה בפוטנציאל הקדנציה". הוא הוסיף כי ליאון עושה מאמץ גדול כדי להראות שהוא מחויב לכל הציבורים.
"אין ראייה אסטרטגית"
ירושלים היא עיר גדולה ומורכבת מבחינה דמוגרפית ומדינית, ולכן מסבירים גורמים מקצועיים כי הגישה של טיפול באירועים נקודתיים בעייתית. "אין ראייה אסטרטגית לאן רוצים להביא את העיר. הכוונה היא לא לסיסמאות אלא לראייה בעבודה העירונית היומיות. כל הזמן מכבים שריפות, מטפלים בדברים נקודתיים. אי אפשר לנהל את העיר ככה", אומרת פעילה באחת השכונות.
דוגמה לכך ניתן לראות בנושא התחבורה, אמר גורם העוסק במדיניות, והציג כדוגמה את ההחלטה על שעת חניה חינם לתושבים במרכז העיר. "נותן חניה של שעה אחת חינם, אבל זה לא כחלק ממשנה תחבורתית סדורה של איך רוצים לייצר מערכת תחבורה מתפקדת בירושלים, אלא מתוך תחושה יותר טובה לתושבי העיר".
דוגמה נוספת היא ההתנהלות בשכונת עיסאוויה, שבה מתנהל זמן רב מבצע משטרתי שגורר עימותים כמעט יומיומיים עם התושבים עד כדי השבתת הלימודים השבוע. בעירייה אמרו תחילה כי אינם מתערבים בפעילות המשטרה, ורק לאחר איומים להשבתה ניסו להתערב על מנת להגיע לפתרון. אך גם במקרה זה מדובר בפתרון נקודתי ולא בתכנית נרחבת שתנסה לפחות לשפר את המצב בשכונה המוזנחת.
ליאון גם נמנע עד כה מלהתמודד באופן נרחב עם סוגיות כמו השכונות המעורבות. זאת, אחרי שלקראת סוף כהונתו של ברקת הוא הגיע להסכם הנוגע לאופי מוסדות החינוך שיוקמו בשכונות וכן לגבי מוסדות תרבות. בין היתר, הוחלט על הקמת מתחם תרבות במגרש וורבורג בשכונת קרית יובל, שמוכרת כסמל המאבק בהתחרדות. אך בשלב זה נראה כי הנושא נדחק לאחור. "אי אפשר להתעלם ממערכת היחסים בין חילונים וחרדים בעיר הזו. זה לא רק ריב נקודתי, אלא משהו שמצריך מערכת סדורה", אמר הגורם, והתייחס לשכונות המעורבות בעיר: "אי אפשר לנסות לפתור את מערכות היחסים בלי תכנית, וגם השאלות של מזרח ירושלים מצריכות חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך. איזה סוג של שילוב מעוניינים לעשות בין יהודים לערבים".
כעת עולה השאלה האם אחרי שנת ההיכרות והלמידה ליאון יצליח לגבש מעבר לפתרון של צרכים מידיים של תושבים גם תכניות שיענו על צרכים עמוקים ומורכבים יותר תוך מחשבה ארוכת טווח, או במלים אחרות האם נראה ראש עירייה שהוא מעין שילוב של בין ליאון לקצת ברקת.