מ', תושב עיסאוויה שבירושלים ואב לחמישה, נרשם ב-2016 במחלקת הבטחת הכנסה של שירות התעסוקה. במרץ 2017, הוא הופנה לחברת ניקיון לראיון עבודה, ונציג החברה קבע כי הוא אינו רוצה לעבוד בתחום הניקיון. משם הדרך לשלילת הקצבה הייתה קצרה. מ' ניסה לטעון כי השיב לכל השאלות בראיון והבהיר שהוא מוכן לכל עבודה, אך בלשכת התעסוקה במזרח ירושלים נרשם לו סירוב ללא כל בירור. בהתאם לכך, נשללה ממנו קצבת הבטחת ההכנסה, וגם הערר שהגיש לוועדה של שירות התעסוקה נדחה.
"המעסיק פונה ללשכה ומעוניין לקבל עובדים, ואין לו כל סיבה לציין נימוק שאינו נכון בדבר הסיבה שלא קיבל עובד מסוים לעבודה או באשר לנסיבות שאירעו בינו ובין דורש העבודה", נכתב בהחלטת ועדת הערר. "למותר לציין כי למעסיק מותר שלא לקבל עובד כלשהו ללא צורך בנימוק ואין לו כל סיבה 'להמציא' עילה כזו או אחרת. אם אכן העורר ציין בפני המעסיק שמעוניין לעבוד בניקיון, מדוע לא החל בעבודה בפועל? הגם כי אין מדובר בעבודה הדורשת התרשמות מיוחדת או התאמה אישית רבה", כך נכתב בהחלטה.
בעקבות זאת, מ' ערער באמצעות הקליניקה המשפטית באוניברסיטה העברית, לבית הדין האזורי לעבודה, שקיבל בתחילת השנה את הערעור שלו. השופטת רחל בר"ג-הירשפלד קבעה כי פקיד ההשמה לא פעל כנדרש שכן לא ערך בירור עם נציג המעסיק, וכן ציינה כי שירות התעסוקה טען שנציג של הלשכה נכח בראיון אך אין לכך כל עדות. "החלטת הסירוב התקבלה על ידי שירות התעסוקה ללא תשתית עובדתית מספקת", קבעה לסיכום השופטת, והוסיפה כי "החלטת ועדת הערר היא ההחלטה. מושא הערעור התעלמה מעניין אחרון זה ומטענות המערער ולא מצאה טעם להתערב בעמדת המעסיקה, על אף שזו לא בוררה עד תום ובכך שגתה".
עוד בוואלה!
עוד אמרה השופטת בהחלטתה כי "ספק אם הטרוניה שהפנתה כלפי המערער לכך שלא החל לעבוד בפועל הייתה מוצדקת, שכן לא ברור כיצד יתחיל לעבוד בפועל אם לא התקבל לעבודה? זאת ועוד ולמרבה הצער ייתכנו מקרים בהם דורש עבודה לא יתקבל לעבודה כלשהי מטעמים לא ענייניים והדבר לא יבוא לידי ביטוי בכתב". אז הדגישה כי "אינני קובעת שכך היה כאן אלא שהדבר חייב ברור נוסף בטרם רישום הסירוב". בית הדין גם הטיל על שירות התעסוקה לשלם למ' הוצאות בסך 3,500 שקלים. בשירות התעסוקה ערערו על ההחלטה ודיון בנושא צפוי בחודש הבא. לטענת שירות התעסוקה, בית הדין המחוזי שגה בהחלטתו ומ' יכול היה להתחיל בעבודה אם היה רוצה בכך.
מבדיקת וואלה! NEWS עולה כי המקרה של מ' אינו יחיד והתנהלות דומה של פקידי הלשכה בוואדי ג'וז חזרה על עצמה בשנים האחרונות. כ-75% מתושבי מזרח ירושלים חיים מתחת לקו העוני ושיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה עומד על כ-43% (לעומת 58.4% באוכלוסייה היהודית בעיר). לפיכך, רבים מתושבי מזרח העיר נזקקים לקצבאות, ובהן הבטחת הכנסה. קצבה זו נכללת תחת "קצבאות הקיום" שהגדיר המוסד לביטוח לאומי ועל פי ההסבר לחוק, המטרה היא "להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים (...) מגמת החוק המוצע היא (...) לבסס את הזכות להבטחת הקיום וכללי הזכאות לה בחוק שיבטא בצורה ברורה את האחריות הממלכתית להבטחת קיום לכל".
על המקבלים הבטחת הכנסה להתייצב באופן קבוע בשירות התעסוקה, שם אמורים למצוא להם עבודה מתאימה. למי שמסרב להצעת עבודה או לשתף פעולה, נכתב סירוב ונשללת לו הזכאות לקצבה למשך חודשיים. מעבר לקצבה עצמה, אחת ההשלכות של השלילה היא גם פגיעה בזכאות לדיור הציבורי. על פי הנוהל, לפני רישום הסירוב, "על פקיד ההשמה לברר בזמן אמת עם המעסיק - טרם רישום הסירוב, את סיבת אי ההתאמה, ולערוך רישום מידי מפורט ככל האפשר הכולל: שם המעסיק איתו שוחח, תאריך השיחה, הסיבה לאי התאמה וכן לציין את שמו בצורה ברורה".
על ההחלטה ניתן לערער בתוך שבוע בפני ועדת ערר של שירות התעסוקה, וכן ניתן לערער על פסיקת הוועדה לבית הדין האזורי לעבודה. אך שורת תיקים שנידונו בבית הדין האזורי בירושלים מגלה כי בלשכה במזרח העיר לא פועלים תמיד לפי הנהלים ופוגעים בתושבים שתלויים בקצבה. בין היתר, לא נערך בירור עם המעסיקים לפני שלילת הקצבה ודיונים בוועדת הערר נערכים ללא תרגום לערבית ולא בהרכב מלא עם נציגי ציבור.
כך למשל במקרה של ס', שנקבע כי סירבה לעבודה ונשללה קצבתה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את הערעור שלה לאחר שקבע בספטמבר 2017 כי "תיעוד ההסכמה של המערערת על ידי ועדת הערר נעשה במסגרת ההחלטה על דיון בהרכב חסר, ואולם בשים לב לכך שהמערערת לא הייתה מיוצגת ושפת אימה אינה השפה העברית, בכך אין די כדי להניח את דעתו של בית הדין שהמערערת הבינה את זכותה לדיון לפני הרכב מלא של ועדת הערר, וויתרה עליה במודע, אשר על כן מתקבל הערעור".
"חשש כי הלשכה לא מקפידה על התנהגות אנושית"
בניגוד למקרה של מ' וס', בערעורים רבים אחרים התיק לא הגיע להכרעת שופט, שכן בשירות התעסוקה חזרו בהם מרישום הסירוב לפני כן. כך למשל במקרה של ר', תושב סילוואן ואב לארבעה. על פי הערעור שהגיש, הוא קיבל הבטחת הכנסה מ-2015 והתייצב באופן קבוע בלשכת התעסוקה בניסיון להשתלב בשוק העבודה. ביולי 2017, הופנה ר' גם הוא לראיון עבודה בחברת ניקיון, שם הפנו אותו לאחד המעסיקים שאמר לו כי אינו צריך עובד והפנה אותו בחזרה לחברה. ר' "פנה פעמים רבות לחברת כוח האדם, אף אחד לא עונה לו ו/או פותח את דלת החברה", נכתב בערעור. "הופתע המערער כי נרשם לו סירוב וכתוצאה מכך תישלל קצבת הבטחת ההכנסה שלו לחודשיים". בעקבות הערעור, הודיע בינואר האחרון שירות התעסוקה כי בבדיקה חוזרת שערך עבור ר', עולה שיש חוסר במסמכים המעידים על סירובו ולכן הוחלט לבטל את הסירוב, והערעור נמחק.
גם אצל א' השתלשלות האירועים הייתה דומה. הוא הופנה לחברת הניקיון, ולפי הערעור נאמר לו שאינו מתאים משום שיש לו עבר פלילי. עם זאת, כשהתייצב בלשכה שבוע לאחר מכן, נאמר לו כי הוחלט לשלול את הקצבה שלו לחודשיים משום שסירב לקבל את המשרה. גם במקרה זה רק אחרי שהוגש ערר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, הודיע שירות התעסוקה כי הסירוב יימחק "בהיעדר בסיס משפטי להחלטת ועדת הערר (...) אשר ניתנה על דעת נציגי הציבור בניגוד לעמדת יו"ר הוועדה עו"ד גורטלר".
עוד נמסר משירות התעסוקה כי "המשיב סבור כי משקבעה הוועדה שהמעסיק הוא זה שלא רצה להעסיק את המערער עקב הרישום הפלילי של המערער ומשהוכח קיומו של רישום כנ"ל, לא היה מקום להוספת התנאי שנקבע על ידי דעת הרוב בוועדה, לפיו הסירוב שנרשם למערער בגין אותה הפניה יבוטל רק בכפוף לכך שהמערער יצא לעבודה ויתמיד בה חודשיים".
הגיע עם קביים - ונקבע כי אינו מתאים לעבודה
אצל נ', שנפל בעבר מגג בניין, התעלמו בשירות התעסוקה מטענותיו כי אינו יכול לעבוד בעמידה. גם הוא כמו רבים בלשכה בוואדי ג'וז נשלח לראיון בחברה לעבודות ניקיון. אך כשהגיע עם קביים, נקבע כי אינו מתאים לעבודה. שבוע לאחר מכן הוא התייצב בלשכה וגילה כי נכתב לו סירוב ונשללה לו קצבת הבטחת ההכנסה. הוא ערער לוועדה שגם במקרה זה דחתה את טענותיו. בין היתר נכתב כי "העורר מגיע לוועדות בלשכה על קביים, וגם אל המעסיק אליו נשלח מגיע עם קביים, לדבריו, ללא קביים הוא נופל. למותר לציין כי אין מעסיק שיסכים לקבל כך עובד כלשהו". גם במקרה זה ביקשו תחילה בשירות התעסוקה לדחות את הערר, אך לאחר מכן, נערכה לו בדיקה רפואית נוספת ונקבע כי נ' יכול לעבוד רק בישיבה. לפיכך שירות התעסוקה הודיע לפני כשנה כי החליט לבטל "לפנים משורת הדין" את הסירוב שנרשם לו, לאחר שוועדה של ביטוח לאומי קבעה כי הוא כשיר לעבודות בישיבה בלבד.
"הבטחת הכנסה היא הזכות לזכויות, אשר נועדה להבטיח רשת ביטחון סוציאלי לתושביה העניים של המדינה. היא המשאב העיקרי עליו מופקדת לשכת התעסוקה ומשום כך, עליה האחריות לנהוג ביראת קודש", אמר עו"ד אוהד עמר, מהקליניקה המשפטית באוניברסיטה העברית. הוא ציין כי בשנתיים האחרונות הם הגישו "עשרות עררים וכתבי תביעה כנגד שירות התעסוקה, המעלים חשש כבד כי לשכת התעסוקה במזרח ירושלים אינה מקפידה על נהליה עצמה, כללי מנהל תקין ואף התנהגות אנושית בסיסית כלפי דורשי העבודה ממזרח העיר".
ארז וגנר מארגון "מען", המסייע לדורשי עבודה מול שירות התעסוקה, הסביר כי "רישומי סירוב שרירותיים, ללא בדיקת הנתונים ובניגוד לנהלים הם חלק מהתנהלות המביאה לכישלון שירות התעסוקה במטרתו - שילוב התושבים בתעסוקה הוגנת. לצערנו כלל הטפסים בלשכה הינם בעברית ולכן אינם נגישים לדורשי העבודה. הכניסה ללשכה רצופה בתורים ארוכים ובמנגנון אבטחה קשוח מהנדרש, ובלשכה הנשים נתקלות בהתנהלות קשה של פקידים האוחזים בדעה קדומה כאילו נשות ירושלים המזרחית אינן רוצות לעבוד ולכן ממהרים לרשום סירוב".
עוד הדגיש וגנר את האבטלה הגבוהה בקרב הנשים במזרח ירושלים ואמר כי "נדרש שינוי גישה מצד שירות התעסוקה - הפניית המשאבים מענישה לטובת סיוע לדורשות העבודה בדרכן לשילוב בעבודה, לצד פיקוח על מעסיקים אשר יוודא את שילובן במקומות עבודה הוגנים. הליך זה יש בו בכדי להעצים את המגמה החשובה של שילוב נשות ירושלים המזרחית בשוק העבודה והדברת העוני".
שירות התעסוקה: "רואים לנכון לבוא לקראת דורשי העבודה"
משירות התעסוקה נמסר בתגובה לערעורו של מ': "המקרה נדון בוועדת הערר שהיא ערכאה חיצונית, ובוועדה זו נדחתה טענת דורש העבודה ונקבע כי הוא אכן סירב לקבל את העבודה שהוצעה לו. זאת, על סמך הרישום שנערך און-ליין על ידי נציג המעסיק במסגרת ריאיון העבודה, לפיו דורש העבודה אינו מעוניין לקבל את העבודה. אכן, הערעור שהוגש על ידי דורש העבודה לבית הדין האזורי התקבל, מאחר שבית הדין סבר כי לא די ברישום כאמור, ופקיד ההשמה של שירות התעסוקה לטענתם, מחויב לערוך בירור נוסף עם המעסיק בעת רישום הסירוב".
עוד נמסר כי "שירות התעסוקה סבור כי קביעה זו בטעות יסודה, שכן אין שום סיבה לפקפק ברישום המעסיק, אשר כל מטרתו וחפצו הם לקבל עובדים. הטענה שהמעסיק לא קיבל את העובד מחמת חוסר ניסיון אינה סבירה כלל ועיקר שכן המדובר בתחום הניקיון שאינו דורש ניסיון קודם. זאת ועוד - אילו כך היה - לא הייתה למעסיק שום סיבה שלא לציין זאת ברישומים, שכן אין כל חובה עליו לקבל אדם זה או אחר לעבודה. כאמור, המעסיק לא ציין זאת אלא ציין כי דורש העבודה אינו מעוניין לקבל אותה. לפיכך, שירות התעסוקה הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה נגד פסק הדין".
לשכת התעסוקה התייחסה להאשמה שאינה מקפידה על הנהלים בעת רישום הסירובים, ואמרה כי "טענה זו גורפת ושגויה כלל ועיקר. הסירובים נרשמים כדין והוועדות מתקיימות בהתאם לתקנות ולנהלים. העובדה כי יש מקרים בהם ערעור דורש העבודה מתקבל אינה מעידה על כך שהסירוב נרשם שלא בהתאם לנהלים - לעתים קרובות הערעור מתקבל בהסכמה לפנים משורת הדין, על מנת לתת לדורש העבודה הזדמנות נוספת להשתלב במהלך העבדה".
הלשכה הדגישה כי היא רואה לנכון "לבוא לקראת דורשי העבודה עוד לפני קיומן של ועדות הערר ואף במסגרתן - כאשר קיים רצון כנה מצד דורשי העבודה להשתלב במעגל העבודה. השירות אינו רואה ערך בקיום האמרה 'יקוב הדין את ההר' כתפיסת עולם, אלא ההפך - רואה לנכון לגשת 'לפנים משורת הדין' כאשר מזהה שהסנקציה מיותרת וניתן להגיע להסכמות מצד שני הצדדים, כל זאת על פי הנהלים".