מקומות קטנים, כסף גדול: כשראשי העיריות דואגים למאכער ולא למחר

החקירה הגלויה בראשיתה - העיקוב וה"פרוץ" הובילו ליעקב פרץ ואחרים. חזקת החפות שרירה וקיימת. אולי יומלץ לגנוז את התיק. לחילופין, אפשר שיוגשו כתבי אישום ומשפטים יסתיימו בזיכויים. הכול עדיין פתוח, העבירות נושאות את שם המשפחה לכאורה, ובמשטרה למדו לשנן: אל יתהלל חוקר כמפצח.

אבל לאחר שהערות האזהרה נרשמו כדין בטאבו של הדיווח הפלילי, אין להשתמט מהכרה בהתבלטותה של תופעה גדולה וכעורה כמתחם הולילנד: השלטון המקומי הוא כר נרחב לשחיתות. האם אלה רק איי שחיתות בתוך ים גדול של תקינות שקברניטיו הם משרתי ציבור מסורים, או יבשות ענקיות של ראשי עיריות ומועצות הדואגים למאכער ולא למחר - זה כבר עניין של השקפה.

איסורים, אישורים, קבלנים, יזמים, אחוזי בנייה, שינוי ייעוד, מכרזים, חוזים, שלמונים - אלה החומרים שמהם נוצרים סיפורים עירוניים - וגם כפריים, במועצות אזוריות - המתועדים בדינים וחשבונות של מבקרי המדינה שקדמו למתתיהו אנגלמן ובתיקי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. המקומות לפעמים קטנים, אבל הכסף גדול.

אם מוסכם ששלטון משחית וששלטון מקומי משחית ליד הבית, נותר רק לבדוק מיהו השולט. להלן עובדה, מקוממת ככל שתישמע: הליכוד, בזהות גלויה או ברשימה מקורבת, שולט ברוב הרשויות הנגועות, בשנים האחרונות, ומאחר שהליכוד מחזיק בשלטון המרכזי למעלה מעשור, המסקנה היא שסילוקו משם הוא תנאי מקדים לחיטוי ולאוורור.

שלושת עשורי שלטונה של מפא"י הסתיימו בתחושה ציבורית של מיאוס מהסתאבות. הליכוד עלה כשבגרונו שירת המקופחים שנדרו לפתוח דף חדש ונקי. במהרה התברר שהתלמידים עולים על רבותיהם ושהחיקוי מגמד את המקור. המובן האמיתי של הסיסמה "מושחתים, נמאסתם" התברר כ"דרושים מושחתים חדשים".

לליכוד יש בכורה אך לא בלעדיות על השחיתות המקומית. גם מפלגות אחרות משתתפות בחגיגה, וזכורות לטוב פרשיות ש"ס וישראל ביתנו. אבל הליכוד הוא המחזיק בהגה הכפול, של הממשלה ושל מרכז השלטון המקומי.

ולכן ברור לאן חותרים בנימין נתניהו ושריו, במלחמתם העקבית ברשויות החוק. הם רוצים משטרה מסורסת ופרקליטות פחדנית, הן בגלל תיקיהם הפרטיים והן כדי לעודד את סביבת השחיתות המקומית.

הפרשיות המגיעות עד לראשי העיריות ולבכירים במשרדי הממשלה מתנהלות בפיקוח הדרגים המקצועיים הרמים ביותר בלהב 433, באגף החקירות והמודיעין ובפרקליטויות המחוזות והמדינה. אותם מבקשים הפוליטיקאים ממפלגות השלטון להרתיע ולייאש. הם אינם רוצים ג'ונגל, כי אם לא יהיו חוקים גם מן הנמנע יהיה להתעשר מהפרתם; הם רק שואפים להחיל את החוקים על הזולת, על אזרחים תמימים וצייתנים.

ויש לחוק עוד שימוש, במאבקיו הפנימיים של השלטון. קצין מנוסה במשטרה מתאר איך עכבר מוליד הר: מייצרים שמועה, ההופכת לרכילות, המשווקת לאתר שולי ומועברת משם לאמצעי תקשורת מקובל. גופי החקירה, כמו הערוצים והעיתונים, אינם יכולים סתם כך להתעלם מהמידע המגיע אליהם. הם חייבים לבדוק אם יש בו ממש, והנה ידיעה על גב ידיעה.

כך עשו אותם פעילי ליכוד שהעלילו לפני שנים על גדעון סער - המונח "עלילה" נבחר כאן, משום שהטענות התבדו בחקירה יסודית - בשליחות אחד מיריביו בצמרת המפלגה. אז לא דובר על תפירת תיקים במשטרה ובפרקליטות. אנשי הליכוד הם שתפרו את התיק לחברם; השוטרים פרמו אותו.

ממשלה, לא חשוב בראשות מי, שתשאיר מחצית מעמדות המפתח בידי האחראים להסתאבות העשור האחרון, תמנע את הטיהור החיוני. לכך חותרים הנאחזים בשלטון והמכרסמים בשיטתיות באמון הציבורי במשטרה ובפרקליטות.