פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טראמפ בגד בכורדים, והותיר לאויביה של ארה"ב לחלק את השלל

      אחרי שהפקיר את סעודיה לאחר התקיפה האיראנית, נשיא ארה"ב מבהיר שוב שהוא איננו מעוניין להיות השוטר של העולם. את בעלי בריתו במאבק בדאעש הוא זנח מול ארדואן, וגם ישראל לא יכולה להיות בטוחה לעזרה אמריקנית אם התרחיש שראש הממשלה מדבר עליו יתגשם

      טראמפ בגד בכורדים, והותיר לאויביה של ארה"ב לחלק את השלל
      צילום: רויטרס, עריכה: עמית שמחה

      נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מקיים את הבטחת הבחירות שלו להוציא את הכוחות האמריקניים מהעולם. לסגת מעיראק, מסוריה, מאפגניסטן. ארצות הברית מעבירה מסר שאין ברור ממנו - אנחנו כבר לא השוטר של העולם, המשרה פנויה. והמסר הזה, שלא נאמר במילים אלה אבל הוא ברור לחלוטין, נשמע מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג ועד יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ובתקווה גם ממשלת ישראל.

      לכאורה מדובר בעניין אזורי. טראמפ שוחח בטלפון עם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, ששב והביע את רצונו לערוך מבצע צבאי בצפון סוריה. שעות ספורות אחרי השיחה הודיעו הכורדים שהכוחות האמריקניים, שעצם נוכחותם מנעה עד כה את המבצע הצבאי שמתכנן ארדואן, כבר החלו לסגת. המבצע לא נגד דאעש או צבא אסד הרצחני נגד עמו שלו, אלא נגד הכורדים, שבהם הוא רואה סכנה לטורקיה ומכריז עליהם כארגון טרור.

      דוברת הבית הלבן הודיעה שהכוחות האמריקניים לא ישתתפו במבצע הטורקי, ויתפנו מהאזור. ואם אכן יפרצו קרבות בין הכורדים לטורקים, יפונו האמריקנים כליל.

      נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, 4 באוקטובר 2019 (AP)
      מקיים את הבטחת הבחירות שלו להוציא את הכוחות האמריקניים מהעולם. טראמפ (צילום: אי-פי)

      הכורדים היו אלה ששפכו את דמם בקרבות נגד דאעש. הקואליציה המערבית הייתה קריטית בהפצצות מהאוויר, מבצעי מודיעין וקומנדו, אבל אלפי ההרוגים שבזכותם רוסקה החליפות של דאעש היו ברובם המכריע כורדים. הם סמכו על ארצות הברית שתמכה בהם בזמן הלחימה, וכעת משליכה אותם לרחמיהם של נשיא סוריה בשאר אסד, ארדואן ופוטין.

      זה החל עם הנשיא לשעבר ברק אובמה, שהצהיר הצהרות תקיפות מה יקרה אם אסד יתקוף שוב בנשק כימי. אך כששליט סוריה עשה בדיוק זאת אובמה מצמץ, והגיע להסדר שבמסגרתו הנשק הכימי יוצא מסוריה בחסות רוסית. פוטין נכנס לסוריה בשמחה, באדיבות ארצות הברית, שינה לחלוטין את מערך הכוחות והביא לניצחון אסד במלחמת האזרחים, בעוד ההפצצות הכימיות נמשכו.

      לאובמה ולטראמפ היו דילמות אמיתיות - מצד אחד משטר אסד, מהצד השני קנאים סונים שבראשם דאעש. משחוסלה החליפות מדוע שהכוחות האמריקניים יישארו באזור, בין שלל האינטרסים הנוגדים, כמטרה לאויבים?

      לוחמים כורדים משורות ה-YPG הכורדים חוגגים את הניצחון על דאעש בקמישלי, סוריה, 28 במרץ 2019 (רויטרס)
      סמכו על ארה"ב שתמכה בהם בזמן הלחימה וכעת משליכה אותם. לוחמות כורדיות בסוריה (צילום: רויטרס)

      התשובה הראשונה היא שדאעש לא חוסל. החליפות חוסלה והרעיון הג'יהאדיסטי יישאר תמיד, אבל יש רמזים של דאעש בעיראק ובסוריה. אלפי אנשי דאעש מוחזקים בידי הכורדים, ואם הטורקים ייכנסו לקרבות עם הכורדים לא ידוע מה יקרה לאלפי הקנאים אלה. כמו כן, לא בטוח שניתן לסמוך על טורקיה שלא תשחרר אותם מנימוקיה שלה.

      אז הכורדים הופקרו. אפילו לא במסגרת עסקה צינית כוללת כמו נניח הסכם ריבנטרופ מולוטוב, שבה אפשר לראות מה מרוויח כל צד, או הסכם איראן-עיראק להפקרת הכורדים בעבר ממניעים תועלתניים קרים של שליטי בבל ושושן. הפעם זו הרתיעה של טראמפ מבריתות ומכוחות אמריקניים בעולם, ואולי גם רגשותיו החמים לרודנים פוטין וארדואן, שעליהם אמר מילים חמות מאד בעבר.

      תקיעת הסכין בגב הכורדים מגיעה מיד אחרי שארצות הברית הפקירה את ערב הסעודית לאחר התקיפה האיראנית. איראן אמנם תקפה את ערב הסעודית, אך וושינגטון לא גיבתה בעלת ברית ותיקה, זו שקנתה ממנה זה עתה נשק בשווי 800 מיליארד דולרים.

      מי יסמוך על ארה"ב?

      טראמפ בלי הנד עפעף זרק אותה מתחת לאוטובוס, ארצות הברית הבהירה ככל שניתן להבהיר שהיא לא תתערב, לא תתקוף באיראן ולא תיתן גיבוי לערב הסעודית. הממלכה הבינה מצוין את המצב ונסוגה, ואיראן היא המרוויחה הגדולה.

      מי יסמוך בעתיד על ארצות הברית? במזרח התיכון ולא רק בו, שהרי קוריאה הדרומית ויפן רואות למי נתון ליבו של טראמפ בעימות בין קוריאה הצפונית ושכנותיה. לא בטוח אם יימצאו ארגון או מדינה שיאמינו להבטחה עתידית כדי ארצות הברית תדאג לאינטרסים שלהם בעת לחימה נגד אויב משותף. בניגוד לכך בעלי הברית של רוסיה ואיראן יכולים לטעון שעל המנהיג העליון עלי חמינאי ועל פוטין ניתן לסמוך. הם לא יבגדו בבעלי ברית.

      ארצות הברית מבהירה שהיא כבר לא השוטר של העולם. העומס הזה שנטלו על כתפיהם נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים, שמירת הפקס אמריקנה באוקיינוסים וביבשות, הרתעת בריונים מקומיים וגלובליים, הצבת כוחות בקווי הגבול של ברית נאט"ו ובריתות אזוריות אחרות - זה נגמר. אמנם המלחמה הקרה הסתיימה, אבל כעת יש מלחמות קרות אחרות, חמורות לא פחות. ארצות הברית תתכנס לתוך עצמה, אבל כפי שהוכיחו 19 טרוריסטים ב-11 בספטמבר 2001, גם שני אוקיינוסים לא מגינים עליך בימים אלה.

      נשיא רוסיה פוטין ונשיא טורקיה ארדואן בביקור בפאתי מוסקבה, 27 באוגוסט 2019 (רויטרס)
      עשויים להפוך לשוטרים החדשים באזור. פוטין וארדואן (צילום: רויטרס)

      ישראל ממשיכה להטיל את יהבה על ארצות הברית. הנשק, התמיכה הכלכלית, סיוע, וטו במועצת הביטחון. העולם כולו יודע שיש לנו גיבוי, שהפך להיות הזדהות מלאה של ישראל עם המפלגה הרפובליקנית ולהפך, תוך ויתור על יהדות ארצות הברית, וכעת כל הז'יטונים של ישראל מונחים על טראמפ. ההנחה היא, או הייתה, שטראמפ לעולם לא יזנח את ישראל.

      לאור העובדה כי בסופו של דבר בעוד שנה, או חמש, יהיה נשיא אחר, וסיוע החוץ הקריטי עובר בסנאט, לא ברור מה המשמעות של ברית הגנה, למשל, ששמענו עליה כה הרבה לפני הבחירות. אם משמעותה היא שזו ברית שטראמפ מכיר בה או מתעלם ממנה כרצונו? ואם איראן תתקוף את ישראל בטילי שיוט, תרחיש שראש הממשלה מדבר עליו ממש כעת, האם נקבל מטראמפ את התגובה שערב הסעודית קיבלה? שאלות גדולות ולא פשוטות.

      בעלות בריתה של ארצות הברית, כולן, מבריטניה ואירופה המערבית דרך אסיה וכלה במזרח התיכון מוטרדות מהמדיניות האמריקנית כבר שנים. אז זה היה חשש, כיום מדובר בבהלה מרוסנת.

      משאירה את המפתחות על השולחן

      אין ואקום בפוליטיקה או במדיניות עולמית. אם ארצות הברית לא תהיה השוטר האזורי בסוריה אז רוסיה תהיה, או איראן, או טורקיה - או, סביר יותר, חלוקת אינטרסים ביניהן. אם ארצות הברית תיסוג מאסיה או תתעלם מהקוטב הצפוני, רוסיה, סין ייכנסו לריק הזה.

      סיסמת הבחירות של טראמפ הייתה להפוך את אמריקה גדולה שוב. צריך להתווכח מה המשמעות של הסיסמה והאם התבצעה. נשיא אמריקני צריך בלי ספק לחשוב בראש ובראשונה על האינטרסים האמריקניים, אבל הוא גם צריך לזכור את המשפט של הדוד של ספיידרמן: עם עוצמה גדולה באה אחריות גדולה. כשארצות הברית נסוגה מהעולם, משאירה את המפתחות על השולחן לשוכר הבא, פוטין למשל, היא מועלת באחריותה. בעתיד הלא רחוק יתברר לה שגם האינטרסים שלה יסבלו מאוד כשלא היא תקבע את הכללים בעולם.