לאזרחי עיראק היו סיבות רבות וטובות לצאת ולהפגין. שחיתות שלטונית, תשתיות הרוסות, אבטלה גבוהה, מחסור במים ובחשמל ובחישה זרה בענייני המדינה הן מתכון בטוח לתסיסה עממית, כזו שחוותה המדינה כמה פעמים מאז הפלת משטרו של סדאם חוסיין בתחילת המאה הנוכחית. עם זאת, תמיד יש איזשהו טריגר שמצית את כל הגורמים והמדדים השליליים, ותחילת גל ההפגנות הנוכחי מיוחסת להדחה פתאומית של גנרל בכיר ופופולרי במיוחד.
עבד אל-ווהאב א-סעדי עמד בראש יחידת העלית ללוחמה בטרור, שרשמה הישגים גדולים במאבק בארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בשנות המלחמה, עד שהועבר במפתיע מתפקידו לתפקיד מנהלה במשרד ההגנה.
הוא שיעי, כמו רוב אזרחי עיראק, אך הוא אינו מזוהה עם שום מפלגה. הניטרליות שלו הקנתה לו תדמית של גיבור עממי, וברחוב סבורים כי הוא סולק בשל היותו נקי כפיים, בניגוד לבכירים אחרים. בנוסף לכך, הוא סירב להיכנע לתכתיבי כוחות הגיוס העממי (אל-חשד א-שעבי), הפועלים במקביל לצבא עיראק וכוללים מיליציות שיעיות הנאמנות לאיראן.
ראש הממשלה עאדיל עבד אל-מהדי, שנמצא בתפקיד כשנה אחרי שנבחר כמועמד פשרה של הפלגים היריבים, לא טרח לנמק בפני א-סעדי את הסיבה שבגללה הוא הועבר מתפקידו במהלך שיחת הטלפון ביניהם בשבוע שעבר. הרשתות החברתיות התמלאו בהודעות תמיכה בגנרל, שפיקד בין השאר על הקרב המכריע במוסול ב-2017, ומשם הדרך להפגנות ספונטניות הייתה קצרה.
עוד באותו נושא בוואלה!:
עם זאת, היקף המפגינים והזעם שלהם תפס את כוחות הביטחון לא מוכנים. ב-2016, למשל, אלפים מתומכיו של המטיף השיעי הבכיר מוקדתא א-סאדר הסתערו על הפרלמנט במחאה על אותם קשיים בדיוק, אך אז הם לא נתקלו בתגובה כה נוקשה מצד כוחות הביטחון שירו באש חיה לעברם בבגדאד ובערים אחרות בדרום המדינה, לב לבה של האוכלוסייה השיעית במדינה.
"אין בשבילי עבודה במשרד ההגנה, אני מעדיף לפרוש", אמר הגנרל בן ה-56 לאחר הדחתו. לא-סעדי היו קשרים טובים עם ארצות הברית, שאימנה וחמישה את היחידה שעליה פיקד. לפי חלק מההערכות, הגורמים המקורבים לטהראן לא ראו בעין יפה את קרבתו לאמריקנים, בתקופה של מתיחות גואה בין איראן לבין ארצות הברית סביב הסכם הגרעין.
עיראק מזהירה שהיא לא מוכנה להיות זירה לסגירת חשבונות בין מדינות אחרות, אבל לצערה זה לא בדיוק נתון לשיקוליה. ארצות הברית מחזיקה באלפי חיילים בשטחה, גם בתום המלחמה העירונית בדאעש והמעבר לסיכול טרור ולמניעת התבססות מחודשת של הארגון בשטח. במקביל, איראן מבטיחה כי המטרות האמריקניות באזור ייפגעו בכל מקרה של פרוץ עימות, ולכן עיראק תהיה בקו האש הראשון.
המפגינים, שלא עומדות מאחוריהם התארגנויות פוליטיות בשלב זה, דורשים את התפטרות הממשלה, אבל ספק אם זה הפתרון למזור שלהם. עיראק לא עברה "אביב ערבי" בשנת 2011 המטלטלת, בין היתר משום שהיא עוד הייתה תחת שלטון אמריקני שהסתיים באותה שנה, רק כדי שיוחלף בשפיכות דמים קשה בין השיעים לסונים ובעליית דאעש, שצמח מסניף אל-קאעדה המקומי.
לעיראק אין כבר שליט ותיק שעליו אפשר להטיל את כל האחריות - סדאם הוצא להורג כבר ב-2005 - ובחירות חדשות לא צפויות לבשר על שינוי של ממש במצב הכוחות הפוליטי. מחאה על מצב דומה שהתרחשה בשנה שעברה בדרום עיראק דעכה לה אחרי דיכוי אלים של כוחות הביטחון, אולם השנה נראה שהיא נרחבת יותר וכוללת שכבות רבות יותר בחברה. עם כמאה הרוגים ואלפי פצועים בשבוע של הפגנות ושיתוק פוליטי, לא ברור לאן צועדת עיראק. מה שוודאי הוא שדאעש ירוויח מכל ואקום פוליטי או ביטחוני שייווצר במדינה.
חאלד אל-עוביידי, שר ההגנה לשעבר, מתח ביקורת על הדרך שבה סולק א-סעדי מתפקידו. "זה מעלה יותר משאלה אחת", אמר, תוך שהוא מזהיר שהמרוויחים מכך יהיו "הטרוריסטים פורעי החוק של דאעש".
ראש הממשלה הקודם, חיידר אל-עבאדי, שבכהונתו נהדף הארגון הסוני הקיצוני מכל מעוזיו, הצטרף לקריאות לבחירות חדשות. "האם כך המדינה מתגמלת את מי שהגן על המולדת", תהה אל-עבאדי, שהפסיד בבחירות לפרלמנט בשנה שעברה, בין היתר על רקע המצב הכלכלי הקשה, על אף שהצליח לייצב את המצב הביטחוני ברחבי המדינה.
המפגינים, בין השארים, מכלים את זעמם גם על מפלגות ומיליציות המזוהות עם איראן. לא מתוך אמונה בארצות הברית או שנאה מושרשת לטהראן - ההפגנות מתרכזות באזורים השיעיים במדינה, בעוד שאלו הסוניים והכורדיים בשלב זה נותרו שלווים - אלא כי הם רואים בפוליטיקאים המקורבים לה כמי שגונבים את כספם ומנצלים את ארצם לצורכיהם.
איראן לא תוותר בקלות על ההשפעה שקנתה לה בשכנתה ממערב, שעד תחילת המאה הנוכחית הייתה האויבת המושבעת שלה תחת הנהגתו של סדאם הסוני. בכירי המשטר הפנו באופן הקל את האצבע אל ארצות הברית ואל ישראל כמי שמתסיסות את העיראקים, והמנהיג העליון עלי חמיאני הצהיר ש"אויבי" איראן ועיראק ייכשלו במזימות שלהן.
"הבעיה לא תשתנה"
מניין ההרוגים הגבוה, יותר ממאה, כולל מפגינים ואנשי כוחות הביטחון, החזיר את עיראק שנים ארוכות אחורה. הרשויות הבטיחו לחקור את הירי החי על המפגינים, והן מכחישות שהוא בוצע בידי הצבא או המשטרה. כמה מפגינים סיפרו שהם שמעו חיילים מדברים בפרסית או איתרו מסמכים איראניים, אך בלתי-אפשרי לדעת עד כמה זה מדויק או מה ההיקף המעורבות האיראנית הישירה.
"מפגינים רבים מאמינים שיש צד שלישי שמעורב בדיכוי ההפגנות", אמר לוואלה! NEWS העיתונאי הכורדי בחטיאר גוראן מהחבל הכורדי שבצפון עיראק. לפני כשנה וחצי, כשהכורדים העזו לחלום על עצמאות וקיימו משאל עם בניגוד לאישור הממשלה או הקהילה הבינלאומית, היו אלו שוב המיליציות השיעיות שהשתתפו במבצע הנגד של בגדאד להשתלטות על שטחים אסטרטגיים ושנויים במחלוקת שהחזיקו הכורדים מאז שנות המלחמה בדאעש. "יש סבירות גבוהה לכך שאלו מיליציות אל-חשד א-שעבי, משום שבמקרים שונים הצבא והמשטרה המקומית דווקא הגנו על המפגינים".
למרות הזעם הרב, הוא לא צופה לשינוי משמעותי בעקבות ההפגנות. "הם כועסים על כל המערכת הפוליטית, רובים חושבים שאליטה הפוליטית הנוכחית לא יכולה להעביר רפורמות", אמר גוראן. "אבל אני לא חושב שזה יוביל לשינויים דרסטיים. יהיו כמה צעדים של הממשלה ורפורמות שיכולים להרגיע את המצב קצת, אבל הבעיה המושרשת שנמצאת בכל המערכת הפוליטית לא תשתנה הרבה".
