מיגור הפשיעה בחברה הערבית הוא מחויבות של כולנו. חשבו על האמא שחוששת מהכדורים הטועים שמסכנים את ילדיה שמשחקים בחצר או ברחוב. חשבו על הסוחר חסר ההגנה מפני כנופיות הפשע והפרוטקשן. חשבו על הצעירים שעצם הישיבה בבית קפה מהווה להם סכנה. חשבו על הרופא שלך, על הרוקחת שמשרתת אותך, על עורכי דין ושופטים, על מורות ומורים - אזרחים שחיים כאן כשותפים-תורמים בארץ שלנו וחייהם יום יום תחת איום. לזה צריך לעשות סוף. 99% של אזרחים נורמטיביים, שומרי חוק שאחוז אחד של עבריינים מטיל עליהם טרור יומיומי.
אלימות לא צומחת פתאום ובמקרה, היא מתפתחת על הקרקע הפורייה שיצרו שבעים ואחת שנות קיפוח ואפליה. שהולידה עוני ואבטלה, חינוך דל במשאבים, מחסור במשאבים חיוניים המוביל לסכסוכים פנימיים חריפים. בסופו של יום פתרון שורשי לאלימות ידרוש שינוי מוחלט ביחס לחברה הערבית, אפליה מתקנת ומתן מענה רציני לבעיה שהולידה את האלימות הקשה. אבל כרגע צריך קודם כול לכבות את האש המשתוללת.
אנחנו במצב חירום ועל כולנו להבין שזה המצב ולפעול בהתאם. לא ירחק היום שבו 400 אלף כלי נשק לא חוקיים, בממוצע בערך אחד לכל בית בחברה הערבית, יתחילו לירות גם על יהודים וללבות את המתח בין המגזרים אל סף ההתפוצצות.
אל תפספס
כדי למגר את התופעה, כבר מחר בבוקר על צוות משותף לממשלה ולהנהגת החברה הערבית לפעול במתכונת של תוכנית חירום ממשלתית-ארצית. לטיפול באיסוף הנשק הלא חוקי, להחמרת הענישה ולפתיחת תחנות משטרה חדשות בחברה הערבית. במקביל יש ליישם תכנית חינוכית מקפת במערכת החינוך הערבית, לפעול להקמת "משמר אזרחי" שישתף את הציבור הרחב בלקיחת האחריות על החזרת הביטחון למרחב הציבורי. ומעל הכל לזכור כי רק שיתוף פעולה הדוק בין הממשלה להנהגת החברה הערבית, החל מוועדת המעקב העליונה, ועד ראשי הרשויות, חברי הכנסת וההנהגה החברתית, יצליח למגר את האלימות והפשיעה.
המשטרה היא מרכיב משמעותי בבעיה. היא חייבת להפוך להיות המרכיב המרכזי בפתרון. זה דורש שינוי כפול: גם של הדרך שבה המשטרה מתפקדת ביישובים הערבים וגם שינוי של היחס של החברה הערבית כלפי המשטרה. זהו מעגל סגור שמרכיביו משפיעים אחד על השני אבל אלו שני המרכיבים שבלעדיהם לא ניתן יהיה למגר את האלימות והפשיעה. רק המשטרה תוכל להביא בחזרה ביטחון אישי, אבל ללא תמיכה וגב ציבורי נרחב אין שום סיכוי שתצליח לעשות זאת. המשטרה צריכה לשנות מידית את התייחסותה ולהגיע במהירות לכל קריאה, לתת שירות אדיב ומכבד, להפגין נוכחות מוגברת בכול היישובים, להפוך להיות חלק מהקהילה. הנהגת הציבור הערבי צריכה להיות זו שסוללת ומחברת את דרכה של המשטרה לשיתוף הפעולה של הציבור כדי שהמשטרה תצליח בתפקידה.
גם על החברה היהודית מוטלת אחריות. עליה לגלות סולידריות וסבלנות. אותה סולידריות שהופגנה כלפי החברה האתיופית כאשר חבריה סגרו את כבישי המדינה, וכלפי הפגנות הנכים, צריכה להיות היום מופנת כלפי הפגנות החברה הערבית. סולידריות זה אומר להיות שותפים, להתייצב במאבק, להיות סבלניים כשהמאבק מוביל לקשיים בחיי היום-יום השגרתיים שלנו. נדרשת שותפות יהודית-ערבית של אמת כדי שביחד נוכל לנצח את האלימות שמסכנת את כולנו.
יניב שגיא הוא מנכ"ל גבעת חביבה לקידום חברה משותפת בישראל.