סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA) פרסמה עשרות מסמכים מסווגים שעסקו בתכנית סודית שלה מהמלחמה הקרה - הכשרת בעלי חיים למטרות ריגול אחרי ברית המועצות. הניסויים נעשו על חתולים, כלבים, דולפינים וציפורים, בהן יונים ועורבים.
כך, לדוגמה, מתארים המסמכים את "דו דה", שבתחילת 1974 כבר עבר הכשרה ממושכת לקראת הפיכתו לנכס ריגול בעל חשיבות גבוהה ל-CIA, עד שנעלם בשל תקיפה של בני מינו העורבנים. התכנית בחנה גם חתולים בתור מכשירי האזנה משוטטים, ושמה שתלים אלקטרוניים במוחם של כלבים כדי לבחון אם ניתן לשלוט בהם מרחוק. עם זאת, אף אחד מהניסיונות הללו לא הגיעו רחוק מדי.
מאמץ גדול יותר הושקע בדולפינים, שנבדקו בתור חבלנים ומרגלים פוטנציאליים אחרי צי צוללות הגרעין הסובייטי, שהיה אולי האתגר הגדול ביותר על עליונות כוחה של ארצות הברית באמצע שנות ה-60. הפרויקטים "אוקסיגז" ו"קירילוגי" בחנו אם ניתן לאמן דולפינים בתור תחליפים לצוללנים אנושיים כך שיוכלו להטמין חומרי נפץ בכלי שיט, להתגנב לנמלים סוביטיים ולהותיר אחריהם מצופים אקוסטיים ויחידות לזיהוי טילים, או לשחות לצד צוללות כדי לאסוף את החתימות הקוליות שלהן. ואולם, גם התכניות הללו נזנחו לבסוף, והושארו לפתחו של הצי האמריקני שעד היום עושה שימוש בדולפינים ובכלבי ים.
עוד בוואלה!
ל-CIA היה עניין מיוחד עם ציפורים, כולל עם להקות של ציפורים נודדות. הסוכנות גייסה אורניתולוגיסטים (מומחים לציפורים) כדי שינסו לקבוע אילו ציפורים נוהגות לבלות חלק מהשנה באזור שיחאני, שבאגן נהר הוולגה מדרום-מזרח למוסקבה, שם הפעילו הסובייטים מתקן לנשק כימי. ה-CIA ראה בציפורים הנודדות "חיישנים חיים", שעל בסיס המזון שנותר בגופם ניתן יהיה לגלות את החומרים שבהם עשו הרוסים ניסויים.
בתחילת שנות ה-70, ה-CIA פנה לעופות דורסים ונשרים, בתקווה שניתן יהיה לאמן אותה למשימות "הצבה" כמו הטלת מכשירי האזנה על אדני חלונות, וכן למשימות צילום. בפריוקט "אקסיוליט", מאמני ציפורים פעלו באי "סן קלמנטה" שלחופי קליפורניה לאימון ציפורים כדי שיעופו למרחק קילומטרים מעבר לים בין סירה לבין יבשה.
כוכב הפרויקט
באחד האימונים שהצליחו, מועמדות נבחרות קיבלה משימה קשה: הן הוברחו לרוסיה הסובייטית, שבה שוחררו בסתר בשדות פתוחים, נשלחו לעוף למרחק של 25 קילומטרים כשהן נושאות מצלמה וצילמו תמונות של טילי SA-5, לפני שטסו בחזרה.
במשימה היו ציפורים מסוג עקב האריס, אוח וירג'יניה, נשר וקקדו. זה לא היה קל: נמצא כי הקקדו היה "עוף חכם", אבל "אולי איטי מדי בשביל להימנע מירי רובים". שני בזים מתו ממחלה, ומועמדת מבטיחה נוספת איבדה את נוצותיה - והמאמנים נאלצו להמתין שהן יצמחו בחזרה.
העוף המבטיח ביותר היה העורב דו דה, שבשלושה חודשים בלבד עבר מטיסה של 1.2 ק"מ ל-9.6 ק"מ מחוף לסירה, ואז עבר מסע בחזרה של 6.4 ק"מ. הוא היה המועמד המבטיח ביותר עבור המשימה ברוסי, "כוכב הפרויקט", כפי שכתב אחד מהמדענים, שהבין כיצד לעוף בגבהים הנכונים וברוחות הנכונות, ורכש "עורמה חיונית הדרושה כדי להערים על העורבים והשחפים הילידים" שהסתתרו כדי לתקוף אותו.
אלא שבאחת ממשימות האימון הוא הותקף על ידי זוג עורבים - ולא נראה עוד. המדענים נחרדו. אחד מהם כתב כי הוא "היה אהוב על ידי כולם".
יונים מעל לנינגראד
המאמץ הגדול השני היה עם יונים, שבמשך יותר מאלפיים שנה בהיסטוריה נעשה בהן שימוש כשליחות דואר ובמהלך מלחמת העולם הראשונה נשלחו גם למשימות צילום. האתגר המרכזי הוא לעבוד איתן מלולי או קני הבית שלהן, מקומות שאותן הן מכירות. ה-CIA נזקק להן בשביל משימות ברוסיה הסובייטית, שבמסגרתן הן נועדו לעוף בין אתרים לא מוכרים ויעדי צילום.
הסוכנות רכשה מאות יונים ואימנה אותם עם מצלמות באזורים ברחבי ארצות הברית כדי לראות אם ניתן יהיה לאמן אותן בנתיבים מדומים. עד מהרה המטרה הפכה להיות ידועה: המספנות של לנינגראד, כיום סנט פטרסבורג, שבהן הסובייטים בנו צוללות גרעיניות.
לאחר אימונים רבים, היונים הובאו למבחנים בוושינגטון. חלקן צילמו תמונות מושלמות, אחרות התעופפו משם כשהן נושאות מצלמות יקרות - ולא נראו עוד. אחת היונים הותקפה על ידי נץ ושבה לאחר שלושה שבועות ללא המצלמה. המסמכים לא אמרו אם המבצע בלנינגראד נוסה בסופו של דבר, אבל בסקירה משנת 1978 של ה-CIA הובהר כי עלו יותר מדי סימני שאלה בנוגע לכשירותן של הציפורים.