בזמן שהוא צופה באוטובוס הקמפיין נכנס לעיירה כשהוא מלא בסיסמאות ובכרזות של אחד מ-26 המועמדים לנשיאות, מונדהר ג'וואד מכה עם ידיו בזעם. אישה שעומדת לידו מקללת את אנשי הצוות של המועמד. "הדמוקרטיה לא אומרת כלום עבורנו", אומר ג'וואד, מובטל בן 45 שמתקשה להאכיל את ילדיו בעיירה המאובקת פרננה, הסמוכה לגבול עם אלג'יריה. "אנחנו נאכל או נשתה דמוקרטיה?".
תוניסיה, ערש "האביב הערבי", היא המדינה הערבית היחידה שבה השלטון עבר בצורה שלווה אחרי המהפכות ב-2011, שהפילו רודנים ברחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון. עם זאת, לקראת הבחירות ביום ראשון שבהן ייבחר יורש לנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות, באג'י קאיד א-סבסי, רבים מהמצביעים נמצאים במצב רוח עגום. תסכולם נובע מהכישלון של הממשלה לשפר את איכות חייהם.
אל תפספס
האזרחים עדיין גאים בדמוקרטיה שקמה, והעימותים הנשיאותיים הראשונים אי-פעם, שהתפרסו לאורך שלושה לילות רצופים בשבוע שעבר היו נצפים במיוחד. עם זאת, אחוז ההצבעה בבחירות המקומיות בשנה שעברה היה 34% בלבד, על רקע הפגנות נרחבות במחאה על איכות החיים. חלק מהפוליטיקאים מזהירים כי ללא התקדמות אמיתית, הדמוקרטיה עצמה נמצאת בסכנה.
בחודש שעבר אמר ראש הממשלה יוסוף א-שהאד, אחד מהמועמדים לנשיאות, כי "אם תוניסיה רוצה להצטרף למועדון הדמוקרטיות החזקות" יש לשפר את ההזדמנויות הכלכליות לאזרחים. הבחירות ביום ראשון יהיו הכי פחות צפויות בחוויה הדמוקרטיה הקצרה של המדינה הצפון אפריקנית, לאור העובדה שאין מועמד מוביל בולט. הן ייעצבו לא רק את יחסי החוץ של תוניסיה ואת הסוגיה המטרידה של ההוצאות הציבוריות, אלא גם את הדגם הפוליטי שלה ואת הדרך שבה היא מקיימת את הדמוקרטיה.
בזמן שמחוץ לתוניסיה, במיוחד במדינות ערב, עוקבים אחרי גורלה של מפלגת א-נהדא האסלאמסטית המתונה, תוניסאים רבים מרותקים למועמדותו של איל תקשורת שנכלא בחודש שעבר בחשד לעבירות מס, ושהקמפיין שלו התמקד בעניים.
ענף התיירות, החיוני להכנסת מטבע זר למדינה, החל רק לאחרונה להתאושש משורת מתקפות טרור שטלטלו את תוניסיה לפני ארבע שנים. במקביל, ההוצאות הציבוריות הצטמצמו בחדות כדי לרסן את התקציב. הצמיחה הכלכלית במדינה אינה גבוהה מספיק כדי להפחית את שיעור האבטלה.
עובדי מדינה רבים פתחו בשביתה בדרישה למשכורות גבוהות יותר או לשיפור תנאי העסקתם, כשלעתים הם נתקלו בהפגנות נגד. בשבוע שעבר מפגינים זועמים ניסו לקרוע את הדלת במשרד דואר גדול שהושבת במרכז המדינה, בדרישה להמשך העבודה במקום כדי שיוכלו לאסוף את משכורותיהם.
"אני לא יכולה למשוך אפילו 50 דינרים (17 דולר)", אמרה שיהאם בן סאלם, שבכתה מחוץ לדלת. "הכנופיות, כולל הפוליטיקאים והאיגודים, השתלטו. הם היחידים שהרוויחו מהמהפכה".
באזורים הכפריים, הסערה הפוליטית של הבירה נראית מרוחקת מאוד. תושבי עוד אל-ברבר, סמוך לגבול עם אלג'יריה, קיוו שהמהפכה תביא להם מים זורמים. במקום זאת, עליהם לרכב על חמור במשך שעה כל יום כדי להגיע לבאר. "אני זוכרת שהנשיא מת, אבל אני לא יודעת מי הנשיא עכשיו. אף אחד חשוב לא מגיע לכאן. לא לפני המהפכה ולא אחריה", אמרה נורה משרגי, בת 38, בזמן שעמדה ליד בארות המים בכפר.
במורד העמק, שלושת האחים לבית רבאח ומשפחותיהם מנהלים חיים אחרים, הרחק מהפוליטיקה של הבירה. בשטח שלהם שוכנים חמישה בתים מאבן ומבוץ שגגותיהם עשויים מענפים וסככות.
כל משפחה ישנה, אוכלת ויושבת בחדר אחד על רצפה מאדמה לאור נורה. הגברים מובטלים ומעבירים את ימיהם בשאיבת מים מהמעין הסמוך ובהשקיית גינות הירק שלהם. אין להם כסף לספרי לימוד עבור הילדים, ועדיין, אחמד בן רבאח, בן 49 ואב לארבעה, אמר כי הוא שוקל להצביע. הוא יבקש ממישהו בכפר הסמוך שיסביר לו למי להצביע.
"כשאני צופה בטלוויזיה לפעמים, אני מבין שהפוליטיקאים לא מדברים על אנשים כמונו", אמר.
