יפהק הציבור וישכח: למי שייך מונופול ההדלפות על נתניהו?

דוברו האישי-משפחתי של בנימין נתניהו, עופר גולן, העוסק בנושאים שמחלקת התקשורת המקצועית והעניינית של משרד ראש הממשלה נמנעת מלגעת - ולהיות נגועה - בהם, נאלם אתמול. הדובר שלא דיבר העדיף שלא להשיב על השאלות הבאות. לפי פרשנות שמרנית, אינו מכחיש ואינו מאשר. הסבר הגיוני יותר: שתיקה כהודאה. נתניהו, במובלע, מודה שחומרי חקירה מתיקיו הפליליים ובראשם תיק 4000 נמסרים מטעמו לתקשורת.

זה טוב. יפרחו אלף פרחים ויולבנו אלף תמלילים. איך אמר היועץ המשפטי הקודם יהודה וינשטיין על אביגדור ליברמן? יקרא הציבור וישפוט. הציבור, שלא טרח לקרוא, שפט אחרת מכפי שציפה וינשטיין. זכותו, גם כשזאת זכותו למעול בחובתו; ואחריותה של העיתונות לסרב להיכנע לעצימת עיניים, כמו גם לכיפוף ידיים, מה גם שנתניהו מתמודד על תואר הצבוע הידוע - מתלונן על הזולת ומחקה אותו.

וכך נשאל דוברו:

1. מטעמו של נתניהו התבקש ממלא מקום יו"ר ועדת הבחירות, השופט ניל הנדל, לאסור על חברת החדשות של ערוץ 12 לפרסם חומרי חקירה מתוך תיקי נתניהו עד לבחירות לכנסת. הבקשה, שהכרעה בה טרם התקבלה והמנוגדת לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הוגשה בעקבות פרסום תמלילים בידי כתב חדשות 12 גיא פלג.

2. למחרת אחד מאותם פרסומים בחדשות 12 דיווח אמצעי תקשורת אחר, "ישראל היום", גרסה שונה, נוחה יותר לנתניהו, מתוך אותם חומרי חקירה.

3. השבוע פרסם אותו יומון, שוב בחתימת כתבו עקיבא ביגמן, מחבר ספר הקובע כי נתניהו "עשה את ישראל לאימפריה", ידיעה נוספת המבוססת על חומרי חקירה מאחד מתיקי נתניהו. גם ידיעה זו אוהדת לנתניהו.

4. בלא לפגוע בהישגיו העיתונאיים של ביגמן, כן ירבו, ויהיו מקורותיו מי שיהיו (אף שמהודעות יאיר נתניהו וח"כ מיקי זוהר בעקבות שידור הקלטות השיחות בין נתניהו לבין איוב קרא בחדשות 13, עולה שלדעת משפחת נתניהו ומקורביה ראוי להצביע על המועמד לתפקיד המקור), מתייחסות השאלות הבאות לעמדת נתניהו, בעקבות פנייתו לוועדת הבחירות.

5. האם נתניהו או מי מבאי-כוחו מסר חומרי חקירה ל"ישראל היום"?

6. אם כן, האם הנימוק הוא שכל עוד לא נאסר על כך בהנחיית ועדת הבחירות או בית המשפט, אין להפקיר את הזירה התקשורתית לצד אחד בלבד?

7. היה ותתקבל פניית נתניהו בעניין חברת החדשות, האם הוא מתחייב להתנזר ממסירת חומרי חקירה ולהחיל את האיסור גם על אמצעי תקשורת הנתונים להשפעתו, ביניהם "ישראל היום" ו"כבשת הרש"/ערוץ 20?

שותק נתניהו, ושותק דוברו, והתעלומה קשה לפיצוח. האם נתניהו מתנגד עקרונית לפרסום חומרי חקירה? האם רק כשהוא החשוד? האם גם אז הוא מתנגד תמיד ובכל מצב, או רק כשהגרסה אינה נוחה לו? ברצותו, ידליף, ובעצם יחזיק בידיו מונופול על הדלפות?

נתניהו לא היה יכול להתפלל ליועץ משפטי נוח יותר מאביחי מנדלבליט, שצמצם או גנז את החשדות נגדו ונגד רעייתו ובכורו ונמנע מפתיחה בחקירות נוספות, לפני בחירות אפריל ולאחריהן, בהנחה שיפהק הציבור וישכח. מנדלבליט נוהג כך בנימוק של התרכזות במאמץ העיקרי, ללא התפזרות לשוליים - אוי לאותם שוליים רחבים - שתגזור השהייה נוספת.

מכאן ניתן להבין שאותו מאמץ עיקרי, בתיקי 1000, 2000 ובמיוחד 4000, מוצק לחלוטין בעיני התביעה; ואם קיווה נתניהו לקלף בשימוע את סעיף השוחד מ-4000, מכבידים הפרסומים על מנדלבליט ללכת נגד המגמה ולהקל בעת שהרושם מחמיר.

מנדלבליט לא הפעיל מנגנון יעיל לאכיפת הסדרי ניגוד העניינים עם נתניהו ומקורביו - הסדרים שתחילתם בתקופת וינשטיין והמשכם אצל היועץ הנוכחי. היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה אמורים לדווח לממונה המקצועי עליהם, היועמ"ש לממשלה, על חריגות בדרג הבכיר במשרד, המנכ"ל והשר. הרי לכן רוצים השרים לשנות את המצב, למנות לתפקידים אלה את נאמניהם ולהשתחרר בכך מהעין הבוחנת של שליחי היועמ"ש, העומד בראש מערכת החוק. מנדלבליט נכשל בהרתעת נתניהו, בחשיפת התעלמותו מהוראות ההסדר ובענישתו.

עובד ציבור הנמצא בניגוד עניינים מתקרב לחקירה בחשד למרמה ובהפרת אמונים. משום כך חיוני לשרים, ועוד יותר מכך לעומד בראשם, להציב אדם כלבבם בתפקיד המפקח על ניגודי העניינים בהסדרים הסמויים מהעין הציבורית והמופקדים בכספתו - מבקר המדינה. השילוב המושלם, מבחינת הפוליטיקאים המעוניינים בהגנה מרבית, הוא מבקר-יועמ"ש רך וסביל, אנגלמנדלבליט.

רפיונה של מערכת החוק, הנובע גם מהיעדרו של מפכ"ל תקני למשטרת ישראל זה תשעה ירחי לידה, השאיר ריק שממלאת בהצלחה מבורכת החברה האזרחית - התקשורת, עמותות, עורכי-דין שעתירתם אמנותם. הודות לגורמים אלה שמחוץ לממסד השליט חזרה השחיתות למקומה הנכון במרכז סדר היום של הבחירות. השחיתות, בעד או נגד: ביבי או בליבי.

ואפשר לסמוך על כחול לבן, העשויה לנצח - בנקודות, בהובלת הממשלה - למרות מסעה המביך אל הקלפיות, שלא תשכיל לנצל את הכוחות הגלומים בה ותצניע את יכולותיה בתחום זה לטובת מנהיג אחד, או לכל היותר מנהיג וחצי. במורד הרשימה, שם נתקעו שרירותית, יש לכחול לבן מועמדים טובים לתיקי המשפטים וביטחון הפנים. די היה להציג אותם, מולם את אמיר אוחנה וגלעד ארדן (או דוד אמסלם) ולשאול את הבוחרים, מי עדיפים בעיניהם כמחזיקי התיקים הכבדים של טיהור המערכת השלטונית מהסיאוב שפשה בה. מתאים לבני גנץ, כדי שלא לעורר מתחים בתור למושבים בממשלה (ובקבינט, שם יושבים שרים אלה) או מתוך בטלנות, לוותר על מהלך כזה, כמו שנכנע ללא קרב בפרשת בחירת המבקר.