וירוס "סטוקסנט", שזרע הרס בתכנית הגרעין של איראן, הושתל על ידי מהנדס מקומי שגויס בידי הביון ההולנדי בשירות המוסד וה-CIA - כך דווח הערב (שני) באתר "יאהו", שחשף פרטים שלא היו ידועים עד כה על המתקפה הדיגיטלית שהחלה בשלב מסוים ב-2007 ובישרה על תחילתו של שדה קרב דיגיטלי.
ארבעה גורמים מודיעיניים אמרו כי אותה חפרפרת, שגויסה בידי סוכנות הביון ההולנדית AIVD, סיפקה מידע קריטי שעזר למומחים אמריקנים לפגוע במערכות במתקן להעשרת האורניום בנתנז. אותו מדען סיפק לאחר מכן את הגישה החיונית לאתר, כשהגיעה העת להחדיר את הווירוס הקטלני והראשון מסוגו לתוך המערכות באמצעות התקן USB.
ההולנדים התבקשו עוד ב-2004 לעזור ל-CIA ולמוסד להשיג גישה למתקן, אך רק שלוש שנים לאחר מכן, הצליחה החפרפרת, שהתחזתה לעובד תחזוקה שעובד עבור חברה חיצונית שעושה עבודות במתקן, להשתיל את כלי הנשק הדיגיטלי.
"החפרפרת ההולנדית הייתה הדרך החשובה ביותר להכניס את הווירוס לנתנז", אמר אחד הגורמים.
שלוש סוכנויות הביון סירבו להגיב למידע שהתפרסם בכתבה.
עוד בוואלה!
המבצע החשאי, שכונה "משחקים אולימפיים", היה אמור לעכב את תכנית הגרעין של איראן, ולא להשמידה לחלוטין. המטרה הייתה להחזירה לשולחן המשא ומתן, באמצעות מתקפת הסייבר הזו והסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות הבינלאומית.
אחרי שהנשיא מחמוד אחמדינז'אד סיים את כהונתו השנייה ב-2013, יורשו, חסן רוחאני מהמחנה המתון, פתח במשא ומתן עם המערב שהסתיים בהסכם הגרעין שנתיים לאחר מכן.
עם זאת, בשנה שעברה פרש נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מההסכם, שגורלו לא ברור לנוכח צמצום מחויבויותיה של איראן לאור חוסר הצלחתן של יתר המדינות החתומות עליו לפצות אותה על הנזק הכלכלי.
שיתוף פעולה בינלאומי
המבצע היה בעיקרו שיתוף פעולה בין שירותי הביון והביטחון של ארצות הברית ושל ישראל, שכללו את המוסד ויחידת 8200 ואת ה-CIA וה-NSA. לפי הדיווח ביהאו, הן קיבלו סיוע משלוש מדינות נוספות, ולכן המבצע זכה לכינוי זה - על שם חמש הטבעות המייצגות את המשחקים האולימפיים. בנוסף להולנד, גם גרמניה שיחקה תפקיד, והמדינה השלישית הייתה ככל הנראה צרפת, אך לביון הבריטי היה חלק משלו.
גרמניה תרמה ידע טכני לגבי מערכות הבקרה במתקן, שיוצרו בידי חברת "סימנס" הגרמנית ושלטו על תנועת הצנטריפוגות בנתנז. צרפת, לפי גורמי המודיעין, סיפקה מידע מודיעיני מסוג דומה.
ואולם, להולנד הייתה עמדה יחודית - היא החזיקה במידע מודיעני על פעילויותיה של איראן לרכישת ציוד מאירופה לצורך תכנית הגרעין שלה, כמו גם מידע על הצנטריפוגות עצמן. זאת, משום שהצנטריפוגות בנתנז התבססו על עיצובים שנגנבו מחברה הולנדית על ידי המדען הפקיסטני עבדול קאדר חאן בשנות ה-70. חאן, אבי הגרעין הפקיסטני, מכר את הידע הזה למדינות אחרות, בהן איראן ולוב.
הביון ההולנדי, יחד עם המודיעין האמריקני והבריטי, חדר לרשת האספקה של חאן באירופה, שעזרה לבנות את תכניות הגרעין של איראן ושל לוב. החדירה הזו שילבה גם פעולות סייבר, עם תחילת העידן החדש בעולם הריגול.
הביון ההולנדי פיתח יכולות סייבר מתקדמות במרוצת השנים - הוא זה שהזהיר את ה-FBI מפני הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית ב-2016, אך באותה תקופה הן היו בחיתוליהן.
ב-1996 האיצה איראן את פיתוח תכנית הגרעין שלה, כשהיא רכשה מידע ומרכיבים לייצור צנטריפוגות מחאן הפקיסטני. בשנת 2000 החלה טהראן בהקמת המתקן בנתנז, שבו היו אמורות לפעול 50 אלף צנטריפוגות להעשרת אורניום. באותה שנה, הצליח הביון ההולנדי לפרוץ לרשת המיילים של ארגון ביטחוני איראני מרכזי בניסיון להשיג מידע נוסף על תכנית הגרעין של איראן.
המודיעין הישראלי ושל מדינות מערביות אחרות עקב בחשאי אחרי ההפעילות בנתנז בשנתיים הבאות, עד שבאוגוסט 2002 חשפו מתנגדי משטר איראנים גולים את התכנית במסיבת עיתונאים בוושינגטון, כשהם השתמשו במידע שסיפקו אותן סוכנויות.
איראן נדחה לפינה ועצרה את פעילותה במתקן, לאור הגילויים על כך שתכנית הגרעין שלה מתקדמת הרבה יותר ממה שהיה ידוע עד אז. השעיית הפעילות נמשכה לכל אורך 2004 וברוב 2005, אולם זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תחודש. המוסד וה-CIA רצו להיות שם כשזה קורה.
חברות קש
בסוף 2004, התבקשו ההולנדים לעזור, כשאיש מוסד בשגרירות ישראל בהאג וגורם ב-CIA המבוסס בשגרירות האמריקנית נפגשו עם נציג מסוכנות הביון המקומית. התזמון, לפי אותם גורמים, לא היה מקרי. ב-2003 הצליחו בריטניה וארצות הברית לשים את ידיהן על אלפי רכיבים לייצור צנטריפוגות שעשו את דרכם ללוב, אותם רכיבים ששימשו לדגמים בנתנז.
בסופו של דבר, מועמר קדאפי הסכים לפרק את התכנית תמורת הקלות בסנקציות, ולוותר על כל הרכיבים שכבר קיבל לצורך ייצורה. עד מרץ 2004, הרכיבים הוטוס למעבדה הלאומית "אוק רידג'" שבטנסי ולמתקן בישראל. מדענים בשתי המדינות הרכיבו את הצנטריפוגות ולמדו אותן כדי לקבוע כמה זמן יידרש לטהראן להעשיר מספיק אורניום לפיתוח פצצה גרעינית. אז, נולדה התכנית לחבל בצנטריפוגות שלה.
בשלב זה, לסוכנות הביון ההולנדית כבר היה מרגל באיראן. אחרי הבקשה של ה-CIA ושל המוסד, החפרפרת פנתה לשני נתיבים מקבילים, שבכל אחד מהם הייתה מעורבת חברת קש מקומית. המטרה - לחדור לנתנז.
עם זאת, כל הקמה של חברה כזו דורשת זמן, ובסוף 2005 איראן כבר הכריזה כי היא נוטשת את הסכם השעיית הפעילות במתקן. בפברואר 2006 היא החלה בהשערת האורניום בקבוצה הראשונה של הצנטריפוגות בכור ניסיוני במתקן, אך איראן נתקלה בבעיות שהאטו אותו בעבר. רק שנה לאחר מכן החלה רשמית תכנית ההעשרה, ועד אז כבר פיתוח קוד התקיפה כבר היה בעיצומו. במהלך 2006, נעשה ניסוי בפעולת חבלה בצנטריפוגות, ותוצאותיו הוצגו לנשיא ג'ורג' וו. בוש, שאישר את התכנית החשאית אחרי שהובהר לו כי היא עשויה להצליח.
עד מאי 2007, איראן התקינה 1,700 צנטריפוגות בנתנז, בכוונה להכפיל את מספרן. עם זאת, בזמן מסוים לפני תחילת הקיץ באותה השנה, החפרפרת ההולנדית כבר חדרה למתקן דרך חברת הקש השנייה שהקים, אחרי שהראשונה עוררה את חשד המשטר. החברה השנייה זכתה לסיוע מצד ישראל.
"הוא נזקק להיכנס כמה פעמים במטרה לאסוף מידע חיוני לעדכון הווירוס בהתאם", אמר אחד מאותם גורמי המודיעין. לא ברור איזה מידע הוא אסף, אך תולעת הסטוקסנט הייתה אמורה לפגוע בצורה מדויקת רק במקרה מאוד ספציפי. העדכון האחרון של הווירוס, לפי חברת האבטחה "סימנטק", שהנדסה לאחור את התוכנה אחרי שנחשפה, היה ב-24 בספטמבר 2007. השלמת קוד התוכנה הוא השלב האחרון לפני השימוש בווירוס.