ברחבי צרפת מציינים השבוע 75 שנים לשחרור פריז מהכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. ב-25 באוגוסט, בתום שישה ימים של התקוממות תושבים בעיר, הכריז הגנרל שארל דה גול מחוץ לבניין העירייה: "פריז זועמת, פריז נשברה, פריז התאהבה, אבל פריז שוחררה". במהלך הקרבות בעיר נהרגו כאלף לוחמי מחתרות, 600 אזרחים ו-156 חיילים צרפתים. מנגד, 3,200 חיילים גרמנים נהרגו בקרבות בבירה.
סיפור שחרורן של פריז, צרפת ואירופה בכלל, החל כבר ב-6 ביוני עם נחיתתם של עשרות אלפי חיילים אמריקנים, בריטים וקנדים. המהלך שסימן את תחילת התבוסה של הצבא הנאצי במלחמה. עם זאת, הציבור הפריזאי לא המתין עד להגעת הכוחות לעיר והחל במרי פעיל נגד הכוחות הגרמניים שהחזיקו בה.
אל תפספס
ב-18 באוגוסט פתחו "כוחות הפנים" הצרפתיים בהתקוממות כללית, כשלמחרת הצטרפו אליה גם כוחותיו של דה גול ואף הופסקה תנועת הרכבות והמטרו בעיר. השוטרים בבירה, שכבר היו בשביתה הצטרפו ללחימה, שכמה ימים לאחר מכן גבתה את חייהם של כמעט 170 מהם. בנוסף, קבוצות קטנות של תושבים פתחו בסדרת תקיפות של חיילים ורכבים גרמניים.
תנועת ה"רזיסטנס" הרחיבה בהדרגה את השליטה על שכונות שלמות בעיר ואף השתלטה על בניין העירייה. הכוחות הגרמנים, למרות יתרונם הכמותי, הוגבלו לאזורים מסוימים. רק לאחר ארבעה ימים, ב- 22 באוגוסט, החליט מפקד בעלות הברית, גנרל דוויט אייזנהאואר, לשלוח סיוע צבאי ממשי לפריז. למחרת יצאו הגנרל הצרפתי פיליפ לקלרק עם אוגדת שריון בגיבוי אוגדה אמריקנית.
הטנקים הצרפתיים הראשונים חדרו לעיר בערב ה-24 באוגוסט והשתלטו על בניין העירייה. למחרת הונף הדגל הצרפתי מעל מגדל אייפל והחליף את צלב הקרס לאחר ארבע שנים.
חיילים גרמנים שנותרו בעיר כשהם מפוזרים ומבוהלים, נאלצו להיכנע. בצד הצרפתי לעומת זאת, ההפסדים היו מינימליים. למחרת צעד דה גול בשאנז אליזה יחד עם לקלרק וכוחותיהם לקול תשואות תושבי העיר. לאחר שחרור פריז, נדרשו תשעה חודשים נוספים לפני הכניעה הסופית של גרמניה במאי 1945.