חמש שנים אחרי ששליש משטח המדינה נפל בידי "המדינה האסלאמית" (דאעש), עיראק מוצאת את עצמה בתחילתה של מה שנראית כמו חזית חדשה. הפעם לא מדובר בארגון סוני קיצוני המבקש להחיל את ההלכה האסלאמית על המדינה אלא, לפי ההערכות, באויב רחוק וחזק יותר שחזר לפעול בשמיה לראשונה מאז 1981.
בשנה האחרונה נשמע לא אחת שמה של עיראק בפיהם של בכירים בישראל, שהזהירו כי המאמצים למניעת התבססותה של איראן באזור לא ייעצרו רק בסוריה או בלבנון. עיראק אמנם לא חולקת גבול עם ישראל, אך טילים ארוכי טווח שיוצבו בה יכולים לכסות את שטח המדינה. אלו, לפי דיווחים זרים, החלו להתפוצץ במסתוריות בחודש האחרון. בתוך כך, גורמים אמריקנים מסרו הבוקר (שישי) לניו יורק טיימס כי ישראל היא זו שאחראית לתקיפות מחסני נשק של מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי איראן.
עד 2017, הייתה עסוקה בגדאד במיגור דאעש ובכיבושה מחדש של המדינה החרבה. בין הכוחות שהובילו את המאבק העיקש בג'יהאדיסטים היו מיליציות שיעיות חזקות, שהוקמו בקיץ 2014 אחרי קריסת צבא עיראק והקריאה הבהולה של מנהיג השיעים במדינה להתגייס למען הצלתה. הן אוגדו תחת ארגון הגג כוחות הגיוס העממי (אל-חשד א-שעבי), והן כללו מיליציות שיעיות, נוצריות ואחרות. חלקן היו מקושרות לאיראן השכנה עוד מימי המאבק בכוחות האמריקניים אחרי הפלת סדאם חוסיין ב-2003, ודרכן הגבירה טהראן את השפעתה על בגדאד.
עוד בוואלה!
אל הזירה הצפופה הזו הצטרפה ארצות הברית, שנאלצה לחזור, אף כי בהיקף מצומצם הרבה יותר, למדינה שממנה נסוגה ב-2011. חיל האוויר שלה, לצד כלי טיס של עשרות מדינות אחרות, בלם את התקדמות דאעש והחל לשחרר את הערים, העיירות והכפרים שנשלטו על ידי משטר האימים שלו. השותפים של האמריקנים על הקרקע היו צבא עיראק המשתקם, אולם גם המיליציות השיעיות במידה כזה או אחרת. כך מצאו את עצמם האויבים נלחמים נגד אויב משותף אחר.
המיליציות החזקות ביותר בכוחות הגיוס העממיים הנאמנות לאיראן הן גדודי חיזבאללה, א-נוג'בה, עסאיב אהל אל-חק וארגון בדר. חלקן שלחו את לוחמיהן לשדה הקרב הסורי, שבו לחמו כתף אל כתף שיעים מרחבי העולם. מנהיג חיזבאללה הלבנוני חסן נסראללה איים לא פעם כי במלחמה הבאה עם ישראל יהיה תסריט דומה.
חשש מתגובה סמלית
מן הצד השני, פעלה גם המיליציה החזקה של המטיף השיעי מוקדתא א-סדר, גדודי השלום. איש הדת, שהמיליציה שלו, בשמה הקודם צבא המהדי, הלמה בכוחות האמריקניים, תומך בניטרליות של עיראק. לא משועבדת לאיראן, ולא בסיס אם לפעילותה של ארצות הברית במזרח התיכון.
הפילוג ביחס של השיעים בעיראק לרפובליקה האסלאמית באיראן אינו חדש. בזמן המלחמה האיומה עם משטרו של סדאם הסוני בשנות ה-80, היו בטהראן שהאמינו כי השיעים - רוב האוכלוסייה בעיראק - יצטרפו לכוחות האיראניים בדרך למהפכה אסלאמית שנייה. זה לא קרה, בין אם מפטריוטיות עיראקית או חשש לנקמתו של הרודן שלא היסס לטבוח במתנגדיו עם נשק כימי.
עם דעיכת הקרבות וירידת דאעש ללוחמת גרילה, צף הוויכוח על הנוכחות האמריקנית במדינה. ארצות הברית עודנה חיונית בגיבוי שהיא מעניקה לכוחות העיראקיים נגד שרידי דאעש, שמאיימים לנבוט שוב. חלק מהחיילים שהיא מסיגה מסוריה עוברים לבסיסיה בעיראק השכנה, והנשיא דונלד טראמפ הגדיש בעצמו את הסאה כשאמר שמעיראק יכולה ארצות הברית לפקוח את עינה על איראן. לכן, הרצון של טהראן ושל המיליציות הנאמנות לה בעזיבת צבא ארצות הברית מובן.
מפעם לפעם, בעתות של מתיחות בין וושינגטון לטהראן, משגרות המיליציות רקטות או פצצות מרגמה לעבר נציגותיה הדיפלומטיות של ארצות הברית במדינה. במאי, עם הגברת הכוננות האמריקנית מפני איומים עלומים מאיראן, צומצמה הנוכחות של אנשי הסגל. בכל מקרה של עימות, הכוחות האמריקניים בעיראק יהיו בין המטרות הראשונות של איראן ושל שלוחותיה.
המיליציות עשויות להגיב, ולו באופן סמלי, על ארבעת הפיצוצים שפקדו את מחסניה בחודש האחרון. הן הודיעו כי הן מטילות את האחריות על ארצות הברית, השולטת במרחב האווירי של המדינה, והאשימו אותה בשיתוף פעולה עם ישראל. הקואליציה הבינלאומית הכחישה כי היה לה יד בדבר, ובירושלים שתיקה פרט לרמיזות של ראש הממשלה. כך היה גם עם סוריה, בתחילה, עד שהעמימות נעלמה לטובת הפוליטיקה.
עיראק היא זירה סבוכה יותר ורגישה יותר מסוריה, אך ההצהרות הנשמעות על סגירת השמיים לכלי טיס זרים מזכירות את אלו של משטר אסד. בניגוד אליו, שזוכה לתמיכה רוסית בשטח, בעיראק הריבון המעצמתי היא ארצות הברית, מה שמקנה יתרון מסוים לישראל. לפי דיווח בעיתון הסעודי א-שרק אל-אווסט, שהפך למעין ערוץ אחורי של ישראל להעברת מסרים נגד איראן, התקיפות האחרונות בעיראק הן גם בהסכמת רוסיה.
לאור המחסור ההגיוני בפרטים מצד הצד התוקף, נתיב הפעולה שאותו מתארות המיליציות השיעיות מתחיל בכלל באזרבייג'ן. הרפובליקה המוסלמית שבקווקז, לשעבר חלק מברית המועצות, היא בעלת חשיבות עליונה מסיבות רבות, ועבור ישראל הסיבה היא המיקום הגיאוגרפי שלה - על גבול איראן.
ב-2012, בתקופת ממשל אובמה, אמרו גורמים אמריקניים למגזין "פוריין פוליסי" כי ישראל קיבלה גישה לבסיסים אוויירים באזרבייג'ן, הנשלטת מאז עצמאותה בידי משפחת אלייב המקיימת קשרים ביטחוניים קרובים עם ישראל. הם חששו שמשם תתקוף ישראל את אתרי הגרעין האיראניים, מה שלא יצא לבסוף אל הפועל חרף, כפי שאמרו גורמים שונים, רצונם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז אהוד ברק.
בהודעת המיליציות השיעיות אחרי פיצוץ המחסן האחרון, שהיה סמוך לבסיס שבו יש נוכחות צבאית אמריקנית, נטען כי ארצות הברית אפשרה לישראל להעביר ארבעה מל"טים מאזרבייג'ן לעיראק בשנה שעברה. אחרי כל אחת מהתקיפות בעיראק העידו גורמים שנים על כלי טיס לא מזוהים שנצפו בשמיים סמוך למועד הפיצוץ. לפי כמה דיווחים, בפעם הראשונה היו אלו מטוסי חמקני "האדיר" (F-35) המסוגלים לתקוף ממרחק רב מבלי להשאיר חותמת. נוח מאוד עבור מי שרוצה לפעול מבין הצללים.
אם אכן פתחה ישראל חזית חדשה נגד איראן בעיראק, זה עשוי להקשות על המשך המאמץ הבינלאומי נגד דאעש שלא הסתיים. המיליציות השיעיות מיוצגות בפרלמנט על ידי קואליציית פתח, השנייה בגודלה מבחינת המושבים, והדרישה לסלק את האמריקנים תלך ותתחזק ככל שיימשכו הפיצוצים. עם זאת, בגדאד זקוקה לארצות הברית, והקושי שלה לאזן זאת עם הרצון לשימור היחסים הטובים עם איראן השכנה מקשה על התאוששותה משנות המלחמה בדאעש.
בזמן שמחנות העקורים עדיין מלאים בפליטים ומספר התקיפות של דאעש עולה בהדרגה, הממשלה החלשה בבגדאד ניצבת מול משבר חדש וסבוך עם מעט פתרונות לצאת ממנו. ראש הממשלה עאדל עבד אל-מהדי הכריז בחודש שעבר על הכפפת המיליציות לצבא, אך זה רחוק מאוד מלפרק אותן או להטמיע אותן לחלוטין בשורותיו. אפילו היה רוצה בכך, כפי שלוחץ עליו הממשל האמריקני, אין ביכולתו סמכות וכוח ליישם זאת ולמנוע מהן להפוך למעין משמרות מהפכה עיראקיות, גוף צבאי הפועל בנפרד מהצבא הרשמי וחזק ממנו.
הנתיב החדש של איראן
התקיפות האחרונות לא תורמות למעמדו של ראש הממשלה, שאינו משתייך לשום מפלגה בשנים האחרונות ומונה לתפקיד בסוף השנה שעברה כמועמד פשרה. אחרי פיצוץ מחסן הנשק בבגדאד, שגרם לשריפת ענק ולשיגורי רקטות לאזורי מגורים במשך שעות, הוא הורה על הוצאת מחסני הנשק מאזורי מגורים ועל איסור טיסות זרות בשמי המדינה ללא אישור מוקדם של הממשלה.
לא חלפו כמה ימים בודדים, ועוד פיצוץ מסתורי הגיע ביום שלישי והביך את השלטונות ואת המיליציות. סגן מפקד המיליציות, אבו מהדי אל-מהנדס, הכריז למחרת כי מעתה הן יפעלו נגד כלי טיס זרים, וביום חמישי הן הודיעו כי הצליחו להניס מל"ט שחג מעל אחד מבסיסיהן באזור בגדאד. עם זאת, מפקד המיליציות פאליח אל-פיאד התנער מדבריו של סגנו, המקורב לאיראן, ואמר כי יש להשלים את החקירה. הוא ציין "כוחות זרים", ולא תקף מפורשות את ארצות הברית, עדות לפלונטר שבו שרויה עיראק.
קריסת דאעש בעיראק ובסוריה אמנם הסירה סכנה גדולה לממשלות האזור, אך עבור ישראל היא סללה את הדרך הפוטנציאלית למסדרון יבשתי מאיראן ועד לחופי הים התיכון. זה פותח לטהראן נתיב חלופי להעברת טילים וכלי נשק מתקדמים לבעלי בריתה בסוריה ובלבנון, שנהגו להגיע במשלוחים אוויריים. במקרים רבים בשנים האחרונות, אלו הותקפו עם נחיתתם על אדמת סוריה אף שברור שלא ניתן לסכל את כולם.
באיראן אולי קיוו ששינוע טילים לאורך כבישים ומשעולים ארוכים יצליחו לבלבל את מי שחפץ לשים את ידו עליהם, אך המרחק הרב מקנה מספיק זמן לסוכנויות מודיעין לעקוב אחריהם. לפי דוח שפורסם במכון המזרח הרחוק ביום רביעי, בישראל יודעים זאת כבר יותר משנה.
"המודיעין הישראלי יודע כבר במשך יותר משנה שאיראן התחילה לפרוס מערכות רקטות וטילים מתקדמות בעיראק, חלקן מוצבות שם באופן קבוע, ואחרות על מנת להעבירן דרך היבשה לסוריה וללבנון", נכתב בדוח שפורסם תחת הכותרת "החזית החדשה של ישראל במאבק נגד איראן".
אבל עיראק אינה סוריה, לטוב או לרע, מבחינת ישראל. אם בסוריה הממשל הרשמי הוא זה שמקבל את הנשק או מתווך בהעברתו, בעיראק אלו גורמים שאינם נמנים על מוסדות המדינה. כך שלעומת בשאר אסד, שאינו מסוגל לנהל אפילו עימות מוגבל עם ישראל לאור מצבו ורצונו לשרוד, המיליציות השיעיות יכולות לנקום בצורות מגוונות יותר. יש גם סיכון שתגובה שלהן תגרור תגובה אמריקנית, וכך הלאה, ולכן קשה להקיש שמה שעבד בסוריה יעבוד בצורה זהה בעיראק או בכל זירה אחרת שבה תנסה לפעול ישראל נגד הרחבת ההשפעה של איראן.
