תחקיר חדירת לוחם הזרוע הצבאית של חמאס מרצועת עזה למדינת ישראל בתחילת החודש, כפי שפורסם היום לראשונה בוואלה NEWS, הסתיים בהדחת סמל המחלקה, שני לוחמים מחטיבת גולני ונהג הקו. לכאורה האבק שקע ומאז, גולני השתתפו בשני מקרי היתקלות נוספים בגבול עזה שבהם המחבלים חוסלו, ובכך הוכיחו עקומת למידה מהירה. עם זאת, נותרה - ובצדק - חמיצות גדולה בקרב מפקדים בגזרה בסדיר ובמילואים לאור הממצאים והמסקנות.
התחושה היא ששוב הפילו את התיק על הש"ג ולא באמת טיפלו לעומק בבעיה האמיתית. הפיקוד הבכיר בחטיבת גולני חייב לשאול את עצמו שאלות נוקבות, בהן: מדוע מפקד מחלקה לא נלחם במחבל עד הכדור האחרון והחליט לסגת לאחור לאחר שנפצע? האם באמת יש להסתפק בטענה שהמ"מ (מפקד המחלקה) ראה סיור נוסף מגיע למרחב? ומה לגבי שני הלוחמים הנוספים שנסוגו אף הם - מדוע הם לא חתרו למגע? זאת, במיוחד לאור ממצאי התחקיר, שלפיהם המחבל זחל מאות מטרים מערבה כדי להימלט בחזרה לשטח הפלסטיני אחרי שפגע במ"מ. חשוב להדגיש כי התחקיר מצא כי הם פעלו ללא פגם.
אל תפספס
לשם השוואה, סגן מפקד עוצבת אדום אלוף משנה אלי ג'ינו סיכם לאחרונה בריאיון לוואלה NEWS את תקופת הפיקוד שלו על גדס"ר (גדוד סיור) גבעתי במבצע "צוק איתן" ואמר כי "אצלנו כל מלחמה היא המלחמה האחרונה. לא מפסידים. הראייה היא שאם נפסיד - נאכל אותה".
על רוח הלחימה והאתוס הצה"לי שליוו את לוחמיו אמר ג'ינו: "בעיניי, רוח וערכים זה הדבר הכי חשוב שאתה עושה. הפן המנטאלי, שאנשים מאמינים במה שהם עושים. חוסן מנטאלי יוציא אותם מכל אי-ודאות. מכל מקרה חרא. הם יקומו על הרגליים וימשיכו. זו הסיבה שאנו תמיד ננצח אותם".
הוא התייחס גם ל"דוגמה האישית של המפקדים שלנו, ההליכה בראש. בעיניי הערכים הישנים והטובים במקצוע הצבאי לא התחלפו - מי שלא יקדש אותם בדוגמה אישית, לא יצליח".
דבריו של אל"מ ג'ינו צריכים להדהד בימים אלה. עצם העובדה שמחבל חמוש מכף רגל ועד ראש יכול היה לחדור לשטח ישראל היא נושא לתחקיר בפני עצמו. התחקיר הנוסף העולה מהמקרה, ומקיף מאוד, נוגע לנהגי הקו שמשפיעים באופן ישיר על התנהלות הסיור כתוצאה מהשגרה המבצעית. במקרה הזה, ההשפעה שלילית: נהג הקו השפיע על הסיור לעזוב את מקום החדירה בזמן שיש מחבל בשטח.
ואילו התחקיר העמוק ביותר צריך להתמקד במדיניות הוראות הפתיחה באש. גם אם הן ברורות ללוחמים, כפי שנמצא בשיחות של לוחמים עם וואלה! NEWS ביום שישי האחרון בשטח, הן יוצרות תופעות לוואי. יש לקבוע סטנדרט צה"לי לכל הגזרות בעת היתקלות בפרט ובעת לחימה בכלל. השינויים התכופים במדיניות ובמעבר בין גזרה לגזרה יוצרים לחץ ובלבול על הפיקוד הזוטר, המנוהל בראש ובראשונה על ידי האוגדה המרחבית. לא ברור האם צה"ל יכול לקבל את העובדה שלוחמי צה"ל יחזרו על עקבותיהם, לא יחתרו למגע ולא יסתערו על מחבל כדי לסיים אירוע חדירה לשטח ישראל.
הפער בין התפיסה לביצוע
מפקד חטיבת אלכסנדרוני אל"מ חזי נחמה קיבל לפני 15 שנה את צל"ש אלוף פיקוד דרום לא הרחק ממקום ההיתקלות של לוחמי גולני בראשית החודש. הוא נפצע במהלך היתקלות ברצועת עזה מכמה קליעים - לא קליע אחד, והשלים את המשימה שאליה נשלח כמפקד סיירת גבעתי.
הקושי והמורכבות של המפקדים ליישם בשטח הלכה למעשה את הנחיות הדרג המדיני ברורים מאוד. אולם, יש לצמצם את הפערים שמתפתחים בין ההנחיות למדיניות. ד"ר איתן שמיר כתב בספרו "פיקוד משימה" כי הפער הראשון בין התורה הצבאית לבין הגישה הפיקודית היא הפרשנות. הפער השני הוא הפער הפרקטי שכולל את הטכנולוגיה, החינוך, ההכשרה, האימונים, השינויים בטבעה של הלוחמה ויחס צבא-אזרחים. הפיקוד הבכיר בצה"ל צריך להכיר בכך שכל שינויים בקטגוריות השונות סביב רעיונות מרחיקי לכת מרחיב את פער הפרשנות בין התפיסה המקורית לבין הביצוע בשטח.
