עשרות בני אדם הגיעו היום (ראשון) לסוכת האבלים שהוקמה במרכז הרחוב מול הבית של משפחת נעאמנה בשכונת ביר אל מיי, באר המים, בכפר עראבה שבגליל. השמועה עברה מפה לאוזן. כולם כבר יודעים שאיה, פאר הכפר, לא תשוב היום מאתיופיה, כפי שתכננה. בבית יש הלם מוחלט, ויש מי שלא מסוגלות בכלל לצאת מהחדר ולדבר. סגורות בתוך עצמן. מעכלות-לא-מעכלות את האסון.
"היא ילדה נשמה, טובה, יפה, אמיצה, אבל באותו זמן עקשנית מאוד", אמר אבא של איה, סלים נעאמנה. "אז תמיד כל מה שהיא רצתה היא קיבלה באהבה. אז היא התעקשה הרבה על הנסיעה. אמרה לי 'אבא אתה לא סומך עלי? אני איה. אני הבחורה של המשימות הקשות, איך לא תסמוך עלי?. את האמת, אם אני אצטער או לא אצטער זה לא יעזור לי עכשיו. זה לא יזיק אבל גם לא יועיל. אני לא רוצה בינתיים להגיד שאני כועס. את הכעס שלי אני לא רוצה להפנות לאף אחד. שומר אותו אצלי. אני מחכה שהבת תגיע לארץ". אחר כך בקול נשנק הוא הוסיף "איה תישאר איתי כל החיים שלי. איה היא הנשמה שלי, אהבת חיי. היא תישאר איתי לנצח".
אל תפספס
הפרטים מתחילים להתברר אט אט. מג'ד, חבר ילדות של איה שאף הוא אחד הסטודנטים במשלחת היה אחד האחרונים לראות אותה. חמודי, אבא שלו, ממתין לו בקוצר רוח ובינתיים שמע ממנו כבר על השעות והדקות האחרונות בהן נראתה. הוא אומר כי הקבוצה שנעה בג'יפים ירדה לטיול רגלי ובשלב מסוים התפצלה וחלק מהחבורה ובה גם איה החלו לחזור אל כלי הרכב. "כשהגיעו נחו בג'יפים הממוזגים ואז כשמג'ד הגיע ושאל עליה לא מצאו אותה. אולי בגלל שהיתה שם אמריקנית אחת שהלכה עם קביים כולם התרכזו בלסייע לה ולא שמו לב שאייה מתעכבת".
"הייתה שם איזו גבעה מאוד מבוקשת לתיירים ושמכל העולם מגיעים אליה וזה היה החלום שלהם להגיע למקום הזה", הסביר אביה של איה את הנסיבות שהוליכו אותה אל המקום בו נעלמה. "הם נסעו כקבוצה של 16-15 אנשים, אבל באמצע הם החליטו להתפצל בגלל מזג האוויר החם. מג'ד המשיך עם צוות אחד והיא עם אחד אחר בו היו כל מיני אנשים, גם זרים ואולי גם אנשים מהארץ. כשהטיפול הזה נגמר הם חזרו להיכן שהג'יפים עומדים, מג'ד שאל אותם איפה איה והם אמרו לו באחד הג'יפים, 'כנראה שוכבת, כנראה נחה'. הלך חיפש ג'יפ-ג'יפ ולא מצא אותה. מרגע זה התחיל כל הלחץ וכל הכעס. הקבוצה עם האנשים חזרו כולם לנסות לאתר אותה לפני שיקרה האסון שקרה". הוא אמר שהיום נודע לו שחברת מגנוס מהארץ מצאה אותה, לאחר שיצאו למקום מומחים עוד בלילה".
"הרבה יותר אנחנו לא יודעים", הודה האבא סלים. "אני בקשר עם חברת הביטוח. הם מעדכנים אותנו בכל שעה בערך על המצב ועל איפה כל זה עומד".
"הבחורה הזו בורכה, וכולנו התברכנו בה", אמר סבא שלה פאוזי בן ה-78 היושב עם האבלים בסוכה, "מיוחדת היתה, מצטיינת בכל דבר, במיוחד בלימודים ובמיוחד בהליכותיה. עמדה להתחיל שנה אחרונה בטכניון וכולנו קיווינו שתהיה מהנדסת בניין ושתשתלב בחברה המשפחתית לאיטום בניין. לפני יומיים דיברתי איתה אמרה לי 'מחר חוזרים'. נשמעה כל כך מאושרת ושמחה. היא כן אמרה שהחום זה יותר מדי שם. חום של 60-50 מעלות". הוא משוכנע כי זו "רשלנות של הטכניון", ותהה: "איך משלחת כזו עוזבים אותה המדריכים והמאבטחים ומשאירים קומץ מהם לעוד כמה ימים במקום כזה מסוכן, מכל הבחינות כולל מזג אויר? זו רשלנות מדרגה ראשונה. לא יכול להיות להתנהל כך מוסד כזה. עוד לא שאלנו את השאלות אבל בטח שעוד נשאל. לא נשתוק על זה".
"היא הפרח שלנו, של הבית", הוסיפה הדודה נג'אח, אחותו של האבא סלים, סגנית אחות ראשית במחלקת עיניים של ביה"ח כרמל בחיפה. "כולנו משתדלים ללמוד אבל היא הסטודנטית המצטיינת, החרוצה, האמיצה, אוהבת החיים והחייכנית. היא אהבה את כולם. היה לה חלום לסיים את הלימודים ולהיות מהנדסת גדולה, בעלת חברה. בתקופה האחרונה היא התאמצה מאוד כדי לקבל את הציונים כדי להיות בקורס הזה מטעם הטכניון כי היא אהבה גם לגלות עולם, להגיע למקומות לא מוכרים. קיבלה את ההצטיינות ויצאה עם הקבוצה לטיול הזה ששנתיים חיכתה לו. היתה מסדרת את הבגדים לקראת הנסיעה וכל הזמן חושבת מתי כבר יגיע היום הזה. אמרה לנו רק תקוו לי שהכל יעבור בשלום. שאחזור בשלום. חיכינו לרגע הזה אבל לצערנו הרב זה לא נגמר כמו שהיא תכננה".
בינתיים מחכים בסבלנות. "אתיופיה", אומר קרוב משפחה אח. "רק להעביר אותה ממקום האירוע לאדיס אבבה ייקח אולי עד מחר בערב".
מהטכניון נמסר היום כי "הקורס ארך כארבעה שבועות והסתיים ביום רביעי האחרון. לאחר סיומו שישה סטודנטים, שאייה היתה אחת מהם, החליטו להישאר באתיופיה לטיול פרטי שבמהלכו איבדה איה את דרכה. הטכניון נמצא בקשר ישיר עם משפחתה ויסייע להם בכל הנדרש".
