לא מה שישראל צריכה: טראמפ הפך את חברות הקונגרס לגיבורות היום

ראשידה טאליב ואילהאן עומאר לא יגיעו לישראל. ישראל מקווה שהסערה התורנית תישכח במהרה. והיא אכן תישכח - בישראל. כל האמירות ייאמרו לפי התיישרות המחנות הפוליטיים על פי ההחלטה של הנשיא טראמפ. סליחה - ראש הממשלה נתניהו. סליחה - שר הפנים דרעי.

בארצות הברית הסיפור אחר. שם ישראל נקלעה בלא תבונה, למאבק הפוליטי. וישראל שוב מצטיירת כזו שמתייצבת לצד הרפובליקנים - ואפילו לא כל המפלגה הרפובליקנית אלא טראמפ - ונגד המפלגה הדמוקרטית, עד וכולל ההכרזה שנשיאות אובמה הייתה עוינת לישראל. ישראל ויתרה במודע על התמיכה הדו-מפלגתית שהיתה אבן יסוד ביחסים בין ישראל לארצות הברית. ישראל בהובלת נתניהו מטילה את כל יהבה על טראמפ. וזה עובד, בינתיים.

מעל הפרשה מרחפות הבחירות בארצות הברית ובפרט המאבק במפלגה הדמוקרטית, ושנאת הנשיא את "החבורה" - ארבע חברות קונגרס בולטות, בהנהגת אלכסנדרה אוקסיו-קורטז, כשהאחרות הן פרסלי, טאליב ועומאר. כולן בנות מיעוטים מהפלג השמאלי ביותר במפלגה. טאליב ועומאר הן הקיצוניות באי אהדת ישראל, ועומאר אף התבטאה באמירות אנטישמיות.

הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית, המיוצג על ידי ג'ו ביידן וקמאלה האריס, נמצא במאבק הפריימריז, והוא נלחם בשמאל הפרוגרסיבי, שנציגיו הבולטים הם אליזבת וורן וברני סנדרס. "החבורה" שייכת לשמאל, ואין להקל בה ראש. אוקסיו-קורטז היא פוליטיקאית צעירה, שנבחרה לאחד ממאה המשפיעים בעולם. עם מיליוני עוקבים בטוויטר, כל התבטאות שלה זוכה להד. עשרות חברי קונגרס נבחרו לפני פחות משנתיים, אך תשעה קבים של תשומת לב החבורה קוטפת.

מאחורי הקלעים דובר על ניסיון להדיח אותן. הרפובליקנים היו שמחים מאד להעביר עוד חבר קונגרס לעמודה הרפובליקנית וגם לסלק אותן אישית, שכן נראה שטראמפ מתעב אותן באופן מיוחד. אבל הן נבחרו במחוזות בחירה דמוקרטים שקשה לראות רפובליקני מנצח בהם. התכנית השנייה היא שבפריימריז דמוקרט אחר יתמודד מולן, ינצח וייצג את המחוז. זה הרצון של חלק לפחות מהזרם המרכזי במפלגה, וכן של חלק מהממסד היהודי הוותיק במפלגה.

זה בלתי סביר במקרה של אוקסיו-קורטז. כרגע, לפחות, חברת הקונגרס מניו יורק נראית בלתי פגיעה. גם הגורמים במפלגה הדמוקרטית שהיו שמחים לראותה מחוץ לבית הנבחרים - חוששים מכך שכל המפלגה הדמוקרטית נצבעת בעקבותיה בצבעים רדיקליים ומרתיעה מצביעים מתונים - לא ייצאו נגדה. מה גם שהיא מהווה סמל לדור הצעיר של המפלגה, תומכי סנדרס ווורן.

טאליב ועומאר הן סיפור אחר. טאליב הפלסטינית-אמריקנית ניצחה במחוז שבו יש רוב מוחלט לאפרו-אמריקנים כי התמודדה מול מועמדים אפרו-אמריקנים רבים. במישיגן נוהגת השיטה הבריטית - מי שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר מנצח. גם אם לצורך הדוגמה הוא קיבל רק 15% מהקולות אבל כל האחרים קיבלו פחות הוא חבר הקונגרס, למרות ש-85% הצביעו נגדו. אם המפלגה תציב מועמד מוסכם אחד אפרו-אמריקנית בולט נגדה, ייתכן מאוד שהיא תובס.

עומאר נבחרה במינסוטה אחרי שרצה כמועמדת יחידה. אם יהיה מולה מועמד חזק, ייתכן שתובס, אבל זה לא ודאי: זה מחוז שיש בו מיעוט סומלי גדול, אותו מייצגת עומאר, מוסלמית סומלית.

יש חשש במפלגה הדמוקרטית שהתכנית הזו, שטרם בוצעה תהפוך לחרב פיפיות: כל מי שיוצב נגדן ייתפס כמשרת את ישראל וטראמפ. כמובן, זה עלול לנכר את המצביעים המוסלמים, אולי שחורים, אולי פרוגרסיבים צעירים, מלהצביע לדמוקרטים לא רק באותו מחוז או מחוזות אחרים בבחירות לבית הנבחרים - אלא ישפיע על ההצבעה לסנאט - וההצבעה הקריטית לנשיאות.

לדעות של הרביעייה יש הד חזק בציבור הדמוקרטי: הן מתנגדות לחוסר השיוויון הכלכלי הגובר, למדיניות החוץ של טראמפ, תומכות בהגבלות על נשק, תומכות בצעדים למען איכות הסביבה ונגד ההתחממות הגלובלית. זוהי אג'נדה פרוגרסיבית, אבל כזו שיש לה תומכים רבים במפלגה כולה. ישראל וטראמפ הפכו, בהחלטה שלא להכניס אותן לישראל, לשוות מעמד במשוואה הזו לנשיא ארצות הברית - הוא מדבר נגדן כל הזמן, והופך אותן לבנות שיח שלו, לבעלות עוצמה.

הן הפכו לסמל למאבק נגד טראמפ, דבר שהמפלגה הדמוקרטית כולה מאוחדת בו. לפרנסי המפלגה אין ברירה אלא לתמוך בהן: חברות קונגרס דמוקרטיות, שנמנעה כניסתן לישראל, שכינתה את הנשיא הנערץ עליהן "עוין", אחרי שקיבלה ממנו סיוע בסך 37 מיליארד דולרים.

כעת כל תמיכה במועמד שארגון איפא"ק, שגם הוא התנגד לפסילת ביקורן, חשב להעמיד מולן, תיתפס כנקמנות ישראלית. כאילו ישראל ממשיכה להתערב בבחירות בארצות הברית נגד הדמוקרטים.

מדוע אכפת לטראמפ? מדוע הוא נכנס לקטטה הזו מול שתי חברות קונגרס מוסלמיות די זוטרות, אם כי ידועות בגלל התהודה שהוא עצמו מעניק להן? רבים מציעים תשובות, למשל: הוא אכן מתעב אותן אישית ואת דעותיהן, את כל אשר הן מייצגות. תשובה נוספת היא שמדובר בגזענות.

בנוסף לתשובות אלה, טראמפ מנסה לצייר את הדמוקרטים כמפלגת שמאל קיצוני מטורללת, המיוצגת על ידי ארבע צעירות - היספנית, אפרו-אמריקנית ושתי מוסלמיות, שאולי ירתיעו מצביעים לבנים שמרנים במדינות המפתח המתנדנדות. מספר מספיק של דמוקרטים שיישארו בבית, שלא לדבר על מתלבטים שיישארו בבית או יצביעו לטראמפ בכמה מדינות קריטיות.

זו אסטרטגיית בחירות. טראמפ גם רוצה, כחלק מאותה אסטרטגיה, להעביר יהודים מהמפלגה הדמוקרטית לרפובליקנית, כפי שקרה למשל בבריטניה. היהודים בארצות הברית הם אנומליה - מבחינת מעמדם הכלכלי הם היו אמורים להצביע לרפובליקנים, ברוב גדול. למרות זאת, הם מצביעים לדמוקרטים במספרים עצומים, שלא השתנו למעשה במאה שנה.

הקהילה היהודית, למרות עושרה, היא פרוגרסיבית - ודאי צעיריה. הם חוששים מהאג'נדה הנוצרית של האוונגליסטים המבקשים לבטל את ההפרדה בין דת ומדינה, והם מיוצגים בדמוקרטים ולא ברפובליקנים. ראשי ועדות בבית הנבחרים ומנהיג המיעוט בסנאט יהודים, אך ברפובליקנים אין. טראמפ רוצה, דרך הקלף שהדמוקרטים שונאים את ישראל, שהיהודים יעברו למפלגה הרפובליקנית. כמצביעים וכתורמים כאחד. אלא שכנראה שזה לא יקרה, לפחות לא בבחירות הקרובות.

טאליב ועומאר היו לגיבורות היום במפלגה הדמוקרטית. אלה המעוררות את זעמו של הנשיא השנוא על הדמוקרטים, וגיבורות מתנגדי מדינת ישראל, שמספרם גדל במפלגה הדמוקרטית. הקרע בין ישראל לדמוקרטים התרחב עוד יותר בטיפול המגושם של ישראל בפרשת הביקור.

ייתכן שממשלת ישראל העבירה - לא רק את אוקסיו-קורטז אלא גם את טאליב ועומאר - ממעמד של חברות קונגרס שזכו לפרסום כמוסלמיות הראשונות שנבחרו לבית הנבחרים, למעמד של נשות ציבור חשובות. כאלה שבקונגרס הבא, אם ייבחרו ואם הדמוקרטים יחזיקו ברוב, אולי ייצגו את מפלגתן בוועדות חשובות. למשל, ועדות הנוגעות בנושאי חוץ.

בלי שעשו דבר, טאליב ועומאר זכו בניצחון תעמולתי מן ההפקר, וחיזקו את מעמדן בתוך המפלגה הדמוקרטית, כשהממסד המפלגתי, אם בכנות ואם בשיניים חשוקות מתייצב מאחוריהן. והפרשה תככב בפריימריז הדמוקרטים - ובמערכת הבחירות עצמה. לא בדיוק מה שישראל מייחלת לו.