שבועיים לחזרה לגנים: ההורים מ"גן הזוועות" לא סומכים יותר על המערכת

"אנחנו לא סומכות יותר על הגנים. נקודה. אני מאוד לא סומכת על המערכת" - את הדברים אומרת דורין אלימלך, אימא לילד שלמד ב"גן הזוועות" של כרמל מעודה בראש העין. שבועיים לפתיחת שנת הלימודים, והורי הילדים שטופלו בגן של מעודה, המואשמת בהתעללות בפעוטות, מתקשים להתאושש. בשיחה פתוחה ובפנים גלויות, מספרות שלוש אימהות שילדיהן חוו התעללות בגן על החששות לקראת 1 בספטמבר, ועל הטראומה שחוו בעצמן, ועמה הן מתמודדות מדי יום מאז התפוצצות הפרשה.

ניקול דניאל-חג'בי, אימא לשני ילדים שטופלו בגן, מספרת בכאב על חייה בחודשים האחרונים. "אני לא חזרתי לשגרה, אני לא חיה חיים רגילים היום", היא אומרת. "אני חיה אותם בשביל הילדים שלי. הם כן חווים שגרה, ואימא שצוחקת ומשחקת איתם ואימא שעושה הכול-הכול, אבל בשבע בערב הם הולכים לישון ואימא מתחילה לעבוד באיך היא מחזירה מודעות, באיך היא מעוררת הורים. כי אני, אני הייתי אימא מאוד רדומה".

כעת, כפי שפורסם השבוע לראשונה בוואלה! NEWS, יזכו ההורים וילדיהם לטיפול בהתנדבות מטעם עמותת דור איתן. בהיעדר סיוע מהמדינה, הקימה העמותה צוות בן 30 מומחים שיספק מענה לנפגעים. בשלב הראשון, בהמלצת פסיכיאטרית ילדים ועובדת סוציאלית, יחלו הילדים טיפול במים לשחייה התפתחותית ביחד עם הוריהם במרכזי הידרותרפיה ממרכז הארץ. בהמשך יעברו הילדים וההורים מפגשים עם מטפלים מקצועיים, ולאחר מכן יזכו לטיפולים נוספים.

"כשדיברנו עם הרבה הורים גילינו שאין אף אחד שמלווה, אף אחד שמייעץ, אף אחד שבא ואומר - אוקיי, יש פה מצב חירום, סליחה - טיפול נמרץ רגשי, וזה מה שצריך לעשות עכשיו", מסבירה מנהלת תחום הטיפול בדור איתן, אלונה דניאל.

באירוע שקיימה השבוע העמותה במרכז קהילתי בראש העין עבור האימהות של ילדי הגן שיתפה דניאל ביכלר, ממקימות העמותה וממובילות מחאת הפעוטונים, את שהוביל אותה להקמת הארגון שקרוי על שמו של אחד מבניה, דור. "לפני שנתיים וחצי הבן שלי עידו עבר התעללות במעון בו הוא היה", היא מספרת לאמהות. "אני הבטחתי לעצמי שיום יבוא ואני אעשה מעשה בתחום הזה. זה היה נשמע חולני, או מטורף, אבל אמרתי לעצמי - אני אעשה פה הפיכה, לא מעניין אותי".

"עם השיחות עם ההורים התברר לנו שיש פה גם איזשהו כשל מערכתי", ממשיכה אלונה. "לא כולם מקבלים מערך טיפולי שלם רגשי שחשבנו שהילדים צריכים לקבל בתור טיפול חירום".

"לי יש הרבה תמונות, יש לי הרבה סיפורים שאני יודעת בוודאות שקרו, שאני רואה אותם, שאני קוראת אותם בכתב אישום", משתפת דניאל-חג'בי. "גיא שלי שם מגיל שלושה חודשים, עומר שלי שם מגיל חמישה חודשים. הרבה ילדים התחילו את החיים שלהם שם. ואם ככה נראים החיים וזה מה שאתה מכיר, שככה נראית אהבה, ואהבה היא לקבל סטירה ו'בוא אני אחבק אותך', ו'בוא אני אקשור אותך ואחר כך אני אתן לך נשיקה'", היא תמהה.

יוליה אהרון, אימא לשני פעוטות שלמדו בגן של מעודה ומי שהייתה חברה טובה שלה במשך תקופה, משתפת גם היא על דרך ההתמודדות של משפחתה עם הטרגדיה שחוו. "כשהתפוצצה הפרשה הדבר הראשון שאמרנו להם זה שכרמל בכלא. היא לא תצא משם, היא בכלא", היא מספרת, ומחייכת: "היית צריך לראות את הפנים שלהם. הם כאילו נשמו לרווחה וחייכו שניהם, ואז הם התחילו לספר לנו כל מה שהיא הייתה עושה להם".

"אני לא יודעת אם זה מספיק ברור, כי הסרטונים שנערכו לתקשורת הם כל כך קצרים ולא מספרים כלום, אבל מעבר לאלימות הקשה שהייתה בגן הזה - והייתה אלימות מאוד קשה - הדבר היותר מחריד שזה לא היה גן", מסבירה דניאל-חג'בי. "בשום זמן במהלך היום לא היית רואה צעצועים על הרצפה. לא היו צעצועים על הרצפה, ואני ראיתי סרטונים. כמויות של סרטונים. לא היו צעצועים על הרצפה. היו ילדים, שיושבים ככה (מדגימה ישיבה עם ידיים על הברכיים - ב"א) בפינות שונות בחדר, או עומדים במקרים יותר גרועים, וככה היה נראה הגן שעות אחרי שעות. הזמן היחיד שהמקום הזה נראה כמו גן היה בבוקר כשהורים היו מגיעים להביא ילדים, ובצהריים, כשהורים יכלו להגיע. שאר היום היה שם תופת, היה שם

"אני לא יודעת אם זה מספיק ברור, כי הסרטונים שנערכו לתקשורת הם כל כך קצרים ולא מספרים כלום, אבל מעבר לאלימות הקשה שהייתה בגן הזה - והייתה אלימות מאוד קשה - הדבר היותר מחריד שזה לא היה גן", מסבירה דניאל-חג'בי. "בשום זמן במהלך היום לא היית רואה צעצועים על הרצפה. לא היו צעצועים על הרצפה, ואני ראיתי סרטונים. כמויות של סרטונים. לא היו צעצועים על הרצפה. היו ילדים, שיושבים ככה (מדגימה ישיבה עם ידיים על הברכיים - ב"א) בפינות שונות בחדר, או עומדים במקרים יותר גרועים, וככה היה נראה הגן שעות אחרי שעות. הזמן היחיד שהמקום הזה נראה כמו גן היה בבוקר כשהורים היו מגיעים להביא ילדים, ובצהריים, כשהורים יכלו להגיע. שאר היום היה שם תופת, היה שם

דורין אלימלך, אימא לילד שטופל בגן, מספרת כי עד שלא שמעה על התפוצצות הפרשה, לא קישרה את מצבו של הילד שלה להתעללות שחווה בידי מעודה. כעת, היא מבקרת את התנהלות המדינה מול ההורים והילדים. "אני באמת לא יודעת אם אני מכירה את האופי של הילד שלי. אני לא יודעת אם הוא פשוט ילד טוב וחמוד שלא מדבר ולא מתחצף ולא בודק גבולות, או שהוא ילד מאולף. פשוט מאולף. כל הזמן מנסים לטאטא אותנו מתחת לשטיח אבל זה לא יעזור להם".

"היו לי חששות שהעליתי בפני כרמל - פשוט מדהים - שאולי הילד שלי על הספקטרום כי הוא לא יודע לשחק עם ילדים אחרים", מוסיפה דניאל-חג'בי. "אחרי זה הבנתי שהוא לא על הספקטרום - הוא פשוט לא שיחק אף פעם. הוא לא יודע מה זה לשחק".

לפני כשבועיים ערכה העמותה הפגנה בכיכר רבין בתל אביב כמחאה על התנהלות הממשלה למול תופעת האלימות בפעוטונים. בעמותה ציפו לעשרות אלפי אנשים שיגיעו לכיכר, וגייסו אמנים, בהם שירי מימון, מוקי ודקלה - שהופיעו באירוע בהתנדבות. למרבה האכזבה, אל הכיכר הגיעו מאות בודדות של בני אדם, והיא זכתה לקול ענות חלושה. "אנחנו צריכים להתעורר", אומרת דניאל-חג'בי. "אני צריכים לעשות רעש. אם לא נצא מהמקלדות ומהפייסבוק ורק נעשה לייקים, אם אנחנו לא נעשה יותר - אף אחד לא יתייחס אלינו ברצינות".