במערכת הביטחון בכלל ובצה"ל בפרט נזהרים שלא להתייחס לטורקיה ולנשיאה רג'פ טייפ ארדואן, בצורה ישירה או עקיפה. כשכל התבטאות מעוררת גלים ברחבי העולם, בישראל לא מחפשים אויבים או משברים חדשים.
אותם הגורמים מתעקשים לבצע הפרדה בין המתיחות המדינית הבולטת לבין המתיחות הביטחונית, שאיננה קיימת בשלב זה, לפחות במישור הגלוי. לראיה, קהילת המודיעין הישראלית לא פעם התגאתה בעשור האחרון במידע מודיעיני איכותי שהועבר לטורקים ומנע פיגועים או פגיעה באינטרסים של אנקרה. מדובר במאמץ לשמור על ציר ביטחוני יציב על בסיס אינטרסים משותפים במזרח התיכון.
אל תפספס
אלא שהאירועים האחרונים מעוררים סימני שאלה רבים. ההתקרבות המואצת בין מוסקבה לבין אנקרה, רכישת מערכת ההגנה האווירית S-400 והחלטתה של ארצות הברית למנוע את מכירת מטוסי ה-F-35 לחיל האוויר הטורקי טורפות את הקלפים מחדש. כבר אי אפשר להסתפק בתשובות של גורמי ביטחון בכירים בישראל שאומרים "טורקיה איננה אויב".
בכך מתפתח איום ישיר ועקיף על העליונות של חיל האוויר הישראלי במזרח התיכון. בצה"ל מודאגים מתהליך, וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו עוסק בכך באופן קבוע.
העיניים לבית הלבן
מערכת ה- S-400 היא מערכת הגנה אווירית תוצרת רוסיה מהמתקדמות בעולם, שפרט ליכולות היירוט המתקדמות שלה היא מסוגלת לזהות פעילות ברדיוס שמכסה את אגן הים התיכון כולו ולנתח פעילות אווירית. דוגמה לכך באה לידי ביטוי באימון הגדול האחרון שביצע חיל האוויר הישראלי מעל הים התיכון.
מערכת S-400 עלולה לסדוק בפועל את ממד ההפתעה של חיל האוויר, במיוחד בפעילות במעגל השלישי, כמו איראן. די בקריצת עין של ארדואן למשטר האייתוללות בטהראן כדי לחשוף מתקפה חשאית או נקודות תורפה של חיל האוויר.
נקודה נוספת היא העובדה שטורקיה חברה בפרויקט ה-F-35 של חברת "לוקהיד מרטין" האמריקנית והפנטגון, השקיעה מיליארדי דולרים ורכשה מטוסים. מכך חשוב להבין שתי סוגיות שאמורות להטריד את צה"ל. אחת מהן היא החשיפה של טורקיה לנקודות התורפה של המטוס החמקן, מאחר שהיא מעורבת בפרס הייצור, ולכן יודעת היטב מהן החולשות שלו. היצרן האמריקני הסביר לא אחת כי המושג "חמקני" הוא תמיד יחסי, במיוחד לאורך זמן וכשהטכנולוגיות לזיהוי וגילוי נמצאות במרוץ התפתחות משמעותי.
יתרה מכך, מספר רב של חברות טורקית לוקחות חלק בייצור מטוס ה-F-35, וגם אם יבוצעו במטוס שינויים לאורך זמן טורקיה עדיין תהיה חשופה לכך. בעקבות זאת, להחלטה האמריקנית שלא למכור את מטוסי ה-F-35 לטורקיה יש השפעה חלקית על חסימת המידע. עכשיו יש לעקוב ולראות מה תהיה ההחלטה של הבית הלבן לגבי הסכמי הייצור והרכש של חלקי המטוס בטורקיה, מעבר להעברת שני מטוסי ה-F-35 הראשונים לידיה.
נקודה רגישה נוספת, ומעניינת לא פחות מבחינת ישראל, היא החברות של טורקיה בנאט"ו. יש שיאמרו שרכישת ה-S-400 על ידי טורקיה היא נקודת שבר בברית הטרנס-אטלנטית מהסיבה הפשוטה שהמערכת הרוסית לא יכולה להתחבר למערכות האמריקניות כמו ה"טהאד" או הפטריוט PAC-3. מדובר במערכות מתחרות שאמורות להתמודד זו מול זו. עצם המחשבה שהטורקים יפרו את האיזון מעוררת צמרמורת בקרב מביני העניין בקהילה הביטחונית.
הנחמה הישראלית היחידה
התהליך מעורר דאגה גם בישראל מאחר שמערכות הפטריוט, ה"טהאד" והאייג'יס האמריקניות מנהלות קישוריות עם מערכות כמו "כיפת ברזל", "חץ", "פטריוט" ו"שרביט קסמים" הישראליות. זאת, בהתאם לשיתוף הפעולה בין ישראל לבין הצבא האמריקני שמתורגל אחת לשנתיים במסגרת התרגיל "ג'וניפר קוברה".
הפעילות הטכנולוגית בטורקיה והיכולות של מערכת ה-S-400 באזור תפר את האיזונים הללו. אף שהתהליך אמור להפריע לחברים בברית נאט"ו, הצרפתים והבריטים לא התבטאו עד כה בנושא באופן פומבי, ולא פועלים באגרסיביות בנושא. הנחמה היחידה של חיל האוויר הישראלי היא ההתעקשות להטמיע מערכות "כחול לבן" ב-F-35, למורת רוחם של האמריקנים, על מנת לשמור על עליונות אווירית בתחומים מגוונים.
כאב הראש הבא של הבית הלבן יהיה הבסיס האווירי אינג'ירליק, שנמצא 11 קילומטרים מהעיר הטורקית אדנה ומנוהל על ידי נאט"ו, צבא טורקיה והצבא האמריקני. כבר בשנות ה-60 אוחסנו בו פצצות וטילים מגוונים. ככל שהקרע בי והצדדים יתרחב, השאלות סביב הבסיס הרגיש הזה יתרחבו אף הן.