דונלד טראמפ, שהחל לחשוב על איך יזכרו אותו ספרי ההיסטוריה עוד לפני שהחלה כהונתו הראשונה, נכנס אליהם כשהיה לנשיא ארצות הברית המכהן הראשון שנפגש עם מנהיג קוריאה הצפונית. מאז הפסגה בסינגפור ביוני אשתקד, הוא נועד עם קים ג'ונג און פעמיים נוספות, כשאתמול (ראשון) רשם וי נוסף - נשיא ארצות הברית ראשון שכף רגלו דורכת על אדמת קוריאה הצפונית.
כאן, פחות או יותר, מסתכמת שנת הדיפלומטיה האישית בין שני המנהיגים הגאוותנים. לא רק שלא נעשו צעדים ממשיים לפירוק תכנית הגרעין של קוריאה הצפונית כפי שהוכרז במעומעם אחרי פסגת סינגפור, קים אף חידש את ניסויי הטילים. הקפאתם למשך שנה וחצי הייתה אחד ההישגים שבהם נופף טראמפ, וכשזו הופשרה, הוא פטר את השיגורים בלא כלום. בכירי ממשלו, מומחים ומבקרים סבורים אחרת, לאור העובדה שעל אף הטווח הקצר שלהם, הטילים מסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים.
עוד בנושא קוריאה הצפונית בוואלה! NEWS:
קוריאה הצפונית: הזמן לחידוש המו"מ עם ארה"ב הולך ואוזל
דרום קוריאה: טראמפ וקים עשויים להיפגש לפסגה שלישית
קים ג'ונג און: קיבלתי מכתב אישי מטראמפ - אשקול את תוכנו ברצינות
השיגורים נמשכו אחרי התפוצצות השיחות בווייטנאם בפברואר, שהיו אמורות למנף את המגעים בין הצדדים להסכם קונקרטי יותר. האמריקנים סירבו לבקשה של הצפון קוריאנים להסיר בהדרגתיות את הסנקציות, והמשא ומתן התפוצץ ולא חודש מאז. פיונגיאנג העלתה דרישות חדשות מוושינגטון, כמו סילוקם של מייק פומפאו וג'ון בולטון הנצים ושינוי גישתה היסודית. אחרת, איימו במשטר הקומוניסטי המבודד, ייאלצו לשוב לסורם ולפנות לדרך חדשה.
למרות זאת, המסרים שהועברו מעל הראשים המקצועיים, כלומר בין טראמפ לבין קים, נותרו חיוביים. נשיא ארצות הברית לא מתבייש בלפאר את אחד הרודנים האכזריים ביותר על כדור הארץ, שאזרחיו מזי רעב וחלקם מוחזק במחנות לחינוך מחדש, קורא לו שוב ושוב "ידידי הטוב" ומשבח את מנהיגותו.
ייתכן שהוא מתקנא בעובדה שלקים אין אופוזיציה או עיתונאים מעיקים המבקשים דין וחשבון מהממשלה ומנבחרי הציבור שלהם, אבל זה אותו המנהיג שכינה "איש הטילים" ושאת משטרו איים למחות מעל פני האדמה בעת נאום בעצרת הכללית של האו"ם. מה שהשתנה בשנתיים וחצי של טראמפ בבית הלבן, הוא שקים הבין את מה שרבים אחרים ידעו: אם יחמיא לנשיא ארצות הברית, יקבל עוד מרווח נשימה. וזה מה שדיקטטורות צמאות לו.
לראות עולם
אם את הפסגה הראשונה וההיסטורית בסינגפור עוד ניתן היה להצדיק בשינוי הנוסחה הדיפלומטית המסורתית שלא צלחה מול פיונגיאנג, כל מה שקרה לאחריה קשה לעיכול. טראמפ הרעיף שבחים ללא הפסקה על קים, הכריז ביוהרה כי "האיום הגרעיני הוסר" וסירב להתרגש בכל פעם שבה קוריאה הצפונית פעלה בניגוד לרוח הפסגה. הסנקציות הכואבות אמנם לא הוסרו, אך קים קיבל הזמנה נוספת להיפגש עם טראמפ בווייטנאם מבלי שמימש את התחייבויותיו. בזכותו של נשיא ארצות הברית, המנהיג הצפון קוריאני ראה עולם בשנה וחצי האחרונה והפסיק את ההסתגרות שלו בפיונגיאנג.
בכירי הממשל האמריקני, סוכנויות הביון של ארצות הברית, האו"ם וארגונים אזרחיים היו ברורים בהערכתם. קוריאה הצפונית לא חדלה מפיתוח תכנית הגרעין והטילים שלה, הגם שהיא עושה זו על אש נמוכה יותר. פירוק אחד מאתרי הניסויים שלה לפני הפגישה בסינגפור היה תעלול יחצ"ני חביב, אולם לא יותר מכך. היא ממשיכה לעקוף את הסנקציות בעזרתן של מדינות סוררות אחרות, כמו סין, רוסיה, איראן וסוריה, המקיימות עמה עסקים אסורים, ולהתעקש על הטבות תמורת אפס ויתורים מצדה. עבור טראמפ, תמונה היסטורית נוספת, לקראת הבחירות הקרובות, זה מספיק.
על פניו, אין פסול בעוד פגישה שנועדה לשבור את הקרח בין ארצות הברית לבין קוריאה הצפונית. משום שאופציה צבאית מול המשטר הקומוניסטי אינה ריאלית, מה שנשאר הוא הערוץ הדיפלומטי לצד הלחץ. הבעיה היא הגישה. בהמשך ישיר לחיבה שחילק בפסגת ה-G20 לרודנים הבכירים ביותר בעולם, מפוטין ועד ארדואן, דרך שי ועד בן סלמאן, נשיא ארצות הברית הסיר מעל סדר היום בשיחותיו עם מנהיגים זרים את הצורך בכיבוד הדמוקרטיה וזכויות האדם. העניין שלו הוא בו עצמו, ואם על הדרך זה ישרת גם את האינטרסים האמריקניים, מה טוב.
האובססיה שלו לגבי קודמו בתפקיד, ברק אובמה, לא נעלמה גם מהמפגש הזה. כדי להצדיק את הפסגה עם קים, טען טראמפ כי "אובמה התחנן" על מנת לזכות בכבוד המפוקפק הזה. לטענותיו, כמו בדרך כלל, לא היה שום ביסוס, והן נדחו נמרצות על ידי בכירי הממשל הקודם שכינו את הנשיא שקרן. טראמפ מעדיף לעמוד לצדם של קים, פוטין וארדואן תוך שהוא סותר את סוכנויות המודיעין שלו, ואת הערכת אנשיו שלו, שהדבר האחרון שכנראה אפשר לומר עליהם הוא שהם "שמאלנים". אך פומפאו ובולטון סולקו מהדרך, ולא נראו בעת שהריאליטי של טראמפ הגיע לשיא חדש היום.
לא צריך להיות ספק שטראמפ היה מוכן לחלק מחמאות דומות גם להנהגת איראן. זה עולה בבירור מרוח דבריו בתקופה האחרונה, המזכירים את אלו שקדמו להפשרה מול קוריאה הצפונית. ההבדל הגדול בין שני המקרים הוא שלאיראן אין נשק גרעיני, כך שלממשל האמריקני יש מרחב גדול יותר לתמרן מולה גם במישור הצבאי, ושיש בה אופוזיציה. קים יכול להרשות לעצמו להיראות חלש כלפי חוץ, ולדאוג שכלי התקשורת שלו ישדרו לאזרחיו שטופי המוח את המסר הדרוש. באיראן, אם המשטר האסלאמי יתקפל עכשיו, כפי שבתוך תוכו הוא אולי רוצה, זה יחזק את מתנגדיו הלא מעטים מבית.
סיכוי גדול בהרבה הוא שבטרם המפגש הדמיוני בין טראמפ לנשיא איראן חסן רוחאני, הוא ייפגש שוב עם קים בעתיד הלא רחוק. בשבועות הקרובים אמורים הגורמים המקצועיים בשתי המדינות - בקוריאה הצפונית הם שינו את פניהם, אחרי טיהורים שעשה קים - להיפגש שוב ולנסות ולגשר על הפערים הרבים ביניהם. אם בסופו של התהליך הבלתי-מוגבל בזמן יצליח טראמפ לפרק את קים מהגרעין שלו, ימחאו לו כפיים גם יריביו הגדולים ביותר. השנה הזו, והתנהלותו בזירות אחרות ביחסי החוץ של ארצות הברית, לא מעידות שזהו אכן הכיוון.
(עדכון ראשון 30.6, 22:47)