האם תיק האונס יפוענח ומי יקבל אחריות: היום שאחרי ביטול האישום

פחות משעה וחצי לפני הדיון שנקבע בעניינו של מחמוד קטוסה בבית המשפט הצבאי בעופר, הגיעה ההודעה של הפרקליט הצבאי הראשי על ההחלטה הדרמטית - כתב האישום נגדו יבוטל והוא ישוחרר. זמן קצר קודם לכן, בסביבות השעה שבע בבוקר, נפגש הפרקליט שרון אפק עם עורכי הדין של משפחת הילדה שהותקפה והודיע להם על ההחלטה. הם אמרו שהופתעו שכן רק אמש העידה הילדה פעם נוספת בשעה מאוחרת וחזרה על הזיהוי. מנגד, בני משפחתו של קטוסה חגגו כמה שעות אחרי כן את שחרורו יחד איתו בביתו שבדיר קדיס.

אך גם עורכי דינו של קטוסה תיארו זאת כיום שמח ועצוב, כשכולם חוזרים על כך שיש למצוא את התוקף שמסתובב חופשי. במשטרה ובפרקליטות חזרו והדגישו כי החקירה תימשך. "חקירת המשטרה תימשך ביתר שאת, הן ביחס לקטוסה והן בכיוונים נוספים, מתוך מטרה למצות את החקירה ולהגיע לחקר האמת", כתב הפצ"ר אפק, והוסיף: "ההחלטה תאפשר למשטרת ישראל להשלים את החקירה עד תום בלא מגבלות משפטיות על החקירה". זאת, משום שאחרי כתב האישום האפשרות לפעולות החקירה מוגבלות והיא נעשית במקרים חריגים בלבד.

עוד בנושא:
ללא מפכ"ל, בלי יועמ"ש חזק: כישלון תיק האונס חשף את המשבר במערכת אכיפת החוק
עורך דינה של בת ה-7: ביטול האישום הוא הפקרות, הילדה שבורת לב
מחמוד קטוסה שנאשם באונס בת ה-7 שוחרר ממעצר: "אני אדם נקי"

עם זאת, עולה השאלה מה יצליחו החוקרים לעשות כעת, יותר מחודשיים וחצי אחרי המועד שבו נאנסה לפי בני משפחתה. רשימת הכשלים והחורים בתיק הלכה והתארכה בשבוע וחצי האחרון מאז הוגש כתב האישום ונחשפה הפרשה, כשהתברר שהתיק מבוסס כמעט לגמרי על עדות הילדה ללא ראיות מחזקות, ובעוד קטוסה מכחיש ואף מציג אליבי מבוסס. בין היתר, התברר כי ישנם מעורבים שלא נחקרו, אליבי שלא נבדק כנדרש, כאשר הילדה לא עברה בדיקה פתולוגית, המועד והמקום של התקיפה שונו אחרי הגשת הצהרת התובע ואתמול אף התברר כי הבגדים שאותם לבשה לא נלקחו לבדיקה.

לצד זאת, גם לא הצליחה המשטרה לזהות את המעורבים הנוספים המוזכרים בכתב האישום, וחוקרת הילדים קבעה כי לא ניתן לקבוע מהימנות בזיהוי הילדה את קטוסה. עשרה ימים אחרי כתב האישום הבינו גם בפרקליטות הצבאית וגם במשטרה כי המשך העמדתו לדין על בסיס חומרי החקירה צפוי להביא לזיכויו. בהתאם לכך כתב הפצ"ר בהודעתו כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספיקה להעמדתו לדין של קטוסה, אך לצד זאת הוא ציין כי ישנה "תשתיות ראיות מסוימת" שמצביעה על מעורבותו בתקיפה. בכך, הוא השאיר את האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום חדש.

במסגרת השלמת החקירה, התיק עבר מחוקרי התחנה המקומית בהתנחלות לחוקרי היחידה המרכזית של מחוז ש"י. בשלב זה נראה כי הם מתחילים לבחון את התיק מחדש - עדים מוזמנים שוב פעם וחוזרים על תשובות שנתנו, הזירות נבדקות מחדש והילדה אף מסרה עדות נוספת אתמול. עם זאת לפי הפצ"ר דווקא חלק מממצאי פעולות החקירה "חידד את הקשרים הראייתיים שהיו קיימים בתיק". ולכן, עולה השאלה האם חרף הזמן הרב שחלף יצליח צוות החקירה החדש לבחון גם כיוונים נוספים, לאתר עדים ומעורבים שטרם נחקרו, ולהביא לפענוח המקרה.

לצד הפענוח של המקרה שאמור לעמוד בראש סדר עדיפויות, עולה גם השאלה של קבלת האשמה והאחריות על הכשלים. התיק נוהל כאמור על ידי תחנת מקומית וקטנה, אך כזו שאמורה להתמודד עם תלונות בנושאים אלה. כמו כן, כאשר מתברר שהתיק כה מורכב ורגיש עולה השאלה איך ייתכן שבצמרת המחוז לא הכירו אותו. גורמים המעורים בחקירה האשימו בין היתר את בני המשפחה ש"זיהמו" את החקירה משום שנקטו בפעולות חקירה באופן עצמאי.

אך גם אם הדבר נכון, בטרם ההאשמות היה מצופה שיהיה גם מי שיקבל באחריות ויודה בטעויותיו. ועולה השאלה האם יהיה מי שייתן את הדין על כך שהתיק עדיין פתוח ולא ברור אם יפוענח מחד, ושישנו אדם שישב במעצר במשך כמעט חודשיים מבלי שיש ראיות מספקות נגדו, ושמו ובני משפחתו נפגעו, מאידך.

את הודעתו סיים הפצ"ר בכך שסיכם עם ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה כי "לאחר סיום החקירה, ובמועד הראשון שיאפשר זאת, ייערך הליך בחינה ביחס לאופן הטיפול בתיק, במטרה להפיק את כלל הלקחים הנדרשים וליישמם".

עם זאת, מהמקרה הזה עולות גם שאלות כלליות יותר הנוגעות לאופן הטיפול בתיקים בגדה המערבית. לפי גורם המעורה בחקירה, התביעה הצבאית ליוותה את החקירה מראשיתה והייתה שותפה לקבלת ההחלטות. אלא שבעוד המשטרה מטפלת בשגרה בתלונות מסוג זה, התביעה הצבאית עוסקת בתיקים נגד חיילים או נגד פלסטינים, ולכן אינה בעלת ניסיון בתיקים כאלה. כאשר התיקים נגד הפלסטינים עוסקים לרוב בעבירות הנוגעות לטרור וביטחון, והם נידונים בבית המשפט הצבאי.

תיק זה נידון במשך כחודשיים וחצי בבית המשפט הצבאי במחנה עופר, שהגישה אליו מוגבלת מאוד ותלויה באישורי הצבא. אין מערכת משפטית המאפשרת גישה לפרוטוקולים בתיקים המתנהלים שם ורבים מהם מתנהלים מתחת לרדאר.

ישנם הבדלים רבים בין המשפט הצבאי לאזרחי, שאחד מהם נוגע לבקשות מעצר עד תום ההליכים. בעוד שבבתי המשפט האזרחיים בתחומי הקו הירוק הפרקליטות מחויבת להגיש מסמך המנמק את הבקשה, ומתייחסת באופן כללי גם לראיות בתיק, בבית המשפט הצבאי הדבר נעשה בעל פה והסנגורים לא מקבלים כל מסמך. לפי עורך דין העוסק בתיקים רבים שם, גם בהארכות מעצר רגילות לא מוגש כל מסמך.

בתיק הזה, החליט השופט להאריך את המעצר שמונה פעמים ואף נדחו עררים על שחרורו. כמו הפרקליטות הצבאית, גם בית המשפט הצבאי כאמור אינו עוסק בעבירות מסוג זה. ייתכן שבמסגרת הפקת הלקחים עליה דיבר גם הפצ"ר וגם פרקליט המדינה, יש לבחון האם לגופים אלה יש את היכולת לטפל בתיקים כאלה או שנדרש ליווי אחר ונהלים אחרים - גם אם מדובר בתיקים מעטים. יתרה מכך, יש שיטענו שהמקרה הזה אינו היוצא מהכלל למעט ההד התקשורתי שלו, משום שכשמדובר בפלסטינים - החוקים שונים.

לצד מערכות אכיפת החוק והמשפט, ישנם גורמים נוספים שרצוי שיפיקו לקחים. בהם, משרד החינוך שצריך לבדוק איך ייתכן שלא היה מודע כלל לתלונה על עובד בית ספרו על ידי תלמידה, אף על פי שבמוסד ידעו על המקרה לפני המשטרה. וגם במרפאות יכולים לראות בדבר הזדמנות כדי לחדד נהלים, כך שלא יהיה מקרה נוסף בו קטינה הנפגעת מגיעה לבדיקה אצל רופאה, גם במקרה זניח, והדבר לא מדווח לרשויות.

ייתכן וכפי שטוענים בין היתר חלק מהסנגורים, לא מדובר במקרה חריג במיוחד. בכל אופן, ברור כעת כי גם הבכירים ביותר לא יכולים לעמוד מנגד ולהסתתר מאחורי הטענות כי "לא ידעו", וצריכים לראות בכך הזדמנות.