סיסמת כדורגל ידועה היא הרכב מנצח לא מחליפים. ההרכב המנצח של 2016 התייצב השבוע, רשמית, על המגרש להודיע - אנחנו מתכוונים לנצח שוב. לא שמישהו חשב אחרת, הרי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נמצא במסע בחירות תמידי, אבל ההשקה הרשמית התרחשה השבוע בפלורידה שידועה כאחת ממדינות המפתח ההכרחיות לניצחונו של הנשיא.
השאלה היחידה הייתה אם לשמור את הסיסמה הידועה: "Make America Great Again". הנשיא מתפאר שהגשים את כל הבטחות הבחירות שלו ועוד הרבה יותר, וכתוצאה מכך הרי שאמריקה שבה לגדולתה מבחינתו, וכעת צריך לשמר את המצב ואולי להמשיך ולהסתער על יעדים חדשים. בכל מקרה לא לחזור אל העבר. אז הסיסמה מנגנת על אותו רגש, עם שינוי קטן - "Keep America Great".
לקריאה נוספת:
בין רמת טראמפ לוועידת בחריין: מסע הבחירות של ביבי ודונלד
טראמפ במסר לאיראן: "אני לא מחפש מלחמה"
נאומו של הנשיא בפתיחת הקמפיין היה טראמפ קלאסי וכלל שעה ו-20 דקות של מתקפה על אויביו, בעיקר הדמוקרטים. היו גם הבטחות להגעה למאדים ולמצוא פתרון לסרטן ולאיידס. האם השניים האחרונים ייעשו בידי ממשל טראמפ? לא ברור. הרי מדובר בממשל שלא בדיוק ידוע בתמיכתו במדע.
אבל העניין הוא לא ההבטחות, אלא הפוליטיקה. הדמוקרטים הואשמו בכל דבר: הם יביאו חורבן, הם יביאו סוציאליזם, הם האויב. שניים שהותקפו במיוחד היו הילרי קלינטון, שכזכור אינה מתמודדת, וסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן שכרגע לפחות, הוא האיום המרכזי על טראמפ. על פי הסקרים ביידן מוביל על הנשיא במדינות המפתח המתנדנדות, אלה שבלעדיהן טראמפ, או ביידן, או מי שלא יהיה, לא יכולים להיבחר.
כשנה וחצי לפני הבחירות, ולסקרים אין כמעט משמעות. כל כך הרבה יכול להשתנות, והרי ראינו מערכות בחירות שבהן זהות המנצח נקבעה רק בימים האחרונים לפני הבחירות, כולל, כמובן, בחירות 2016. אבל ביידן מוביל על טראמפ בכל הסקרים, בכל המדינות. הוא מסומן כיריבו המרכזי וכמובן של שאר הדמוקרטים.
יותר מ-20 דמוקרטים מתמודדים על הנשיאות. ארבעה הם המועמדים המובילים כרגע: ביידן, ברני סנדרס, אליזבת וורן, קמילה האריס, ואולי ניתן להוסיף את בטו אורורק ופיט בוטיג'ג'. שני האחרונים חביבי תקשורת ויוצרים באז גדול. הם לא יפלו כבר בסיבובים הראשונים, אבל שאלה גדולה אם יחזיקו מעמד עד הסוף.
הפיצול במחנה הדמוקרטי מצביע על חילוקי דעות אידאולוגיים אמיתיים בין הזרם המרכזי, המיוצג בידי ביידן למחנה הפרוגרסיבי שמאלי שמייצגו הטהור ביותר הוא סנדרס, אבל גם וורן נמצאת שם. האריס, שעל הנייר נראית מועמדת נפלאה כרגע לא מצליחה להתרומם, להיות ה-מועמדת.
בהנחה שביידן ייבחר, נשאלת השאלה אם תומכי סנדרס יתגייסו למענו וייצאו להצביע. העלבון והזעם של סנדרס ותומכיו אולי עלה לדמוקרטים בנשיאות ב-2016, וזה עלול לחזור אם סנדרס יובס שוב - או לחלופין אם ינצח ודמוקרטים רבים יחליטו שהם לא מוכנים להצביע עבור סדר יום סוציאליסטי.
וישנו איום מקביל. אם נניח סנדרס או וורן ייבחרו למועמדים, אזי ייתכן שהווארד שולץ, איל ההון שייסד את סטארבקס, יתמודד כדמוקרט עצמאי - כפי שהכריז בעבר. כלומר, יהיה מעין ביידן אבל מחוץ למפלגה. זה יפצל את קולות הדמוקרטים ויבטיח למעשה את בחירתו של טראמפ.
ההערכות כעת מצביעות כי טראמפ לא אהוד. אחוזי התמיכה בו מאז בחירתו ועד עתה מעולם לא חצו את רף 50%. אבל, בסיס התמיכה בו נותר איתן ויכול להכריע את המשך ישיבתו ברחוב פנסילבניה 1600. התמיכה בנשיא המכהן חד-משמעית ומוחלטת, בעיקר בליבו של בסיס התמיכה המורכב מאמריקנים לבנים שאינם בוגרי אוניברסיטה. ועם כל הכבוד לשחורים, להיספנים, ליהודים וכל השאר, אלה מהווים עדיין נתח עצום מאוכלוסיית ארצות הברית ומהמצביעים.
לפי חלק מההערכות, כ-40% מהמצביעים בבחירות הקרובות יהיו אמריקנים לבנים ללא תואר אקדמי, ורובם המוחלט מצביעי טראמפ. כמו כן, הם מפוזרים ברחבי ארצות הברית ושיטת הבחירות היא קריטית: אין משמעות לשאלה אם הדמוקרטים יסחפו את ניו יורק, נניח, ברוב של 60% או 100%. קולות ניו יורק יילכו אליהם בכל מקרה. יש חשיבות קריטית למעבר של אחוז אחד מהבוחרים מדמוקרטים לרפובליקנים, או להפך, במדינות המפתח המתנדנדות. כרגע הסקרים מצביעים על כך שטראמפ מפגר אחרי ביידן, ולעתים אחרי דמוקרטים מובילים אחרים במדינות כמו פלורידה, מישיגן, וויסקונסין שבלעדיהן לא יוכל לנצח.
טראמפ הוא קמפיינר מעולה. הוא הנשיא וככזה הוא קובע את סדר היום. יש לו הישגים בתחומים שונים, לפחות מבחינת תומכיו או תושבי המדינות המתנדנדות, בהם הגנה על התעשייה האמריקנית (אמנם במלחמות הסחר החקלאות האמריקנית נפגעה, אבל המדינות החקלאיות ימשיכו להצביע לרפובליקנים, בגדול), יציאה מהסכמים שתומכיו מסכימים שהיו גרועים לארצות הברית (וכמובן יריביו סבורים ההפך - בעיקר הסכם הגרעין עם איראן והסכמים למאבק בהתחממות הגלובלית והגנה על הסביבה).
המפה הפוליטית מוטה לטובת הרפובליקנים ומראה מחנה דמוקרטי מפוצל. לטראמפ יש קופת מלחמה עשירה והיא תתמלא עוד יותר ככל שהבחירות יתקרבו. הנשיא כבר מוציא הון במדינות המפתח ברשתות החברתיות, כשהדמוקרטים במקביל מקיזים זה את דמו של זה במאבקי הפריימריז שלהם.
בד בבד, טראמפ משוכנע שבסיס התומכים שלו יביא אותו שוב לבית הלבן ואי אפשר לומר שהוא טועה. התמיכה של הבייס בו היא ברמת משטרים טוטליטריים - 90% ומעלה בקביעות. וישנם מספיק אחרים שיתמכו בו, אם בגלל שהם רפובליקנים התומכים במפלגה ולא משנה מי בראשה, אם בגלל הישגים, אם בגלל תיעוב למועמד הדמוקרטי, יש סיבות מספיקות.
ועדיין, מכיוון שמדובר בנשיא שנוי במחלוקת עזה, היתרונות שלו לא מביאים אותו בוודאות, או קרוב לוודאות, לכהונה שנייה. ומרבית הנשיאים המכהנים שהתמודדו לכהונה שנייה ניצחו בתולדות ארצות הברית. אי בחירה חוזרת היא החריג, לא הכלל.
הדברים היחידים שבטוחים הם הבעייתיים - מערכת הבחירות תהיה מרתקת, במובן הרע. היא תהיה מלוכלכת, וגורמים שלא אמורים להשתתף בחגיגה הדמוקרטית ישפיעו על מערכת הבחירות ועל זהות הנשיא הבא של ארצות הברית. פייק ניוז, קמפיינים מסתוריים ברשתות חברתיות, מעורבות של גורמים חיצוניים, חברות עסקיות שעיסוקן בניצחון המשלם להן, או סילוק המתחרה. כל אלה גם ישפיעו על השאלה מי יהיה האדם החזק בעולם.