לאחר 18 שנים במאסר, דלאל דאוד, שהורשעה ב-2002 ברצח בעלה המתעלל עלי, תצא ממתחם הכלא. דלאל ועלי דאוד נישאו בשנת 1992, וזמן קצר לאחר מכן החל להכות אותה, ולעתים אף אנס אותה. דלאל אושפזה לא פעם בשל האלימות שספגה, ואף הגישה כמה תלונות נגד בעלה - אך רובן נסגרו מחוסר עניין לציבור. ב-1995 היא הגישה נגדו תביעה בבית הדין השרעי, אך בסופו של דבר בהמלצת בית הדין הושג "שלום בית", ודלאל נאלצה להישאר עם בעלה המתעלל.
ב-11 בינואר 1997 ילדה דלאל בן. חמישה ימים לאחר מכן, לדבריה, חזר עלי הביתה מעבודתו כשהוא שיכור והחל לצעוק עליה ולהאשים אותה כי היא בוגדת בו וכי הוא אינו אבי התינוק. הוא דרש ממנה לקיים איתו יחסי מין, אף שהייתה ימים ספורים לאחר הלידה, וניסה להפשיט אותה בכוח. דלאל נתנה לו כדור הרגעה חזק ואמרה לו שתרדים את הילדים ואז תבוא אליו. בינתיים הוא נרדם, ודלאל כיסתה אותו לגמרי בשמיכות חורף עבות. הוא נחנק בשנתו, ולמחרת היא עטפה את גופתו בפלסטיק והשליכה אותה לפח אשפה. הוא התגלה לאחר כמה ימים.
ההתעללות המתמשכת שעברה דלאל לא נחשפה כמעט לגמרי במשפטה המקורי שנערך ב-1997. היא טענה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה כי הבעל נסע לאילת עם חברים, והיא לא יודעת כיצד מת. בית המשפט זיכה אותה מחמת הספק, אולם הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון - ושם החליטו השופטים אדמונד לוי, מישאל חשין ומרים נאור פה אחד להרשיע אותה. הם גזרו עליה מאסר עולם, שנקצב מאוחר יותר ל-25 שנים.
לקריאה נוספת
מתה תושבת לוד שהוכתה ידי בנה; החשוד יישלח להסתכלות
חנק בחבל והחביא את הגופה: תושב השרון מואשם ברצח אשתו
בגלל שנמלטה מבעלה האלים - באגד שללו מאלמנה את קצבתה
הטענות על האלימות שספגה לא עלו במשפטה המקורי של דלאל משום שבקו ההגנה בו נקטה - הכחשה מוחלטת כי היה לה קשר למותו של הבעל - לא היה היגיון להעלותן. במהלך מאסרה עברה דאוד הליך טיפולי בכלא, ובאמצע העשור הקודם הודתה כי היא האחראית למותו של עלי, וגם חשפה את ההתעללות שעברה מידיו. בעקבות זאת פנתה לסנגוריה הציבורית שהגישה עבורה בקשה למשפט חוזר. לבקשה צורפו מסמכים שונים - בהם מסמכי אשפוז ותלונות למשטרה - שחשפו את האלימות לה הייתה קורבן.
בסופו של דבר החליט השופט דאז, אליקים רובינשטיין, לדחות את הבקשה. הוא קבע כי דאוד "לא הוכיחה כי התקיימו בעניינה עילות לקיום משפט חוזר, שכן לא הצביעה על ראיה העשויה לבדה, או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט, להוביל למסקנות אחרות מאלה שאליהן הגיע בית משפט זה, או על חשש ממשי לעיוות דין בהרשעתה".
לפני שנתיים הקל הנשיא ראובן ריבלין בעונשה של דאוד כדי שוועדת השחרורים תוכל לדון באפשרות להעניק לה שחרור מוקדם. הדיון נדחה כמה פעמים, עד שבאוקטובר האחרון דנה הוועדה בבקשתה של דאוד - ודחתה אותה. הוועדה הורתה כי דאוד תמשיך בהליכי השיקום לפחות עד יוני, וכעת נערך דיון נוסף בבקשה.
בדיון הפעם יוצגה על ידי עו"ד רויטל בן שבת כץ, מנחם רובינשטיין ומורן סעדון, ומחוצה לו קראו ארגוני הסיוע לקבל את בקשתה. הפעם היא התקבלה. "אנו שמחים שנעשה צדק היום", אמרה עו"ד בן שבת כץ. "כל הגורמים המקצועיים המליצו על שחרורה חד משמעית והפרקליטות אימצה המלצות אלה ולא התנגדה לשחרור. המאבק הציבורי בהחלט סייע. תודה לכל מי שלקח בכך חלק. אני שמחה שלאחר שנים ארוכות בהן אני מייצגת אותה, שוחררה היום דלאל שחרור מוקדם".