ראשי חמאס קיוו שאחרי הבחירות בישראל והרכבת הממשלה החדשה הם יצליחו להתניע תהליך ליישום הבנות עם ישראל בתיווך מצרים. זו הייתה אחת הסיבות לשקט בימים שקדמו להצבעות בקלפי.
למען הסר ספק הם מלכתחילה לא הסתפקו בעשרות מיליוני הדולרים מקטאר אלא בפרויקטים עתירי משאבים כמו אזורי תעשייה שיסייעו להם ליצור אלפי מקומות עבודה חדשים לפחות בשלב הראשוני, קידום תשתיות מים, חשמל וביוב, שיחות על נמל ימי ויציאה בכפוף לאישורים מרצועת עזה לשחרר את הלחץ.
המציאות הפוליטית הישראלית נפלה גם עליהם כרעם ביום בהיר וכעת הם נמצאים כרגיל בין הפטיש לסדן. מצד אחד רוצים לקדם את ההבנות בתיווך מצרים מצד שני מבינים שאין עם מי לדבר כי הפוליטיקאים בישראל עסוקים בלהיבחר.מצד שני, היו מאוד רוצים להפעיל מנופי לחץ כבדים על ישראל כדי לקבל תשומת לב שהזירה הצפונית מבעבעת ובגדה המערבית לא פחות מתוח, אך מנגד חוששים מאוד שהתקופה הזו תנוצל על ידי הממשלה הזמנית לתגובות אימפולסיביות שיגררו אחריהן מכות כואבות. ראשי חמאס מעוניינים בשלב הזה שהכסף הקטארי יעבור לעזה, ואחר כך הם יחשבו כיצד לתמרן. אבל זו המטרה כרגע. כסף שהוא באמת אוויר לנשימה מבחינתם.
עוד בנושא:
חמאס בשיגור אוטומטי: ישראל ממשיכה לשלם על הכנסת הכסף הקטארי
צה"ל הטיל סגר ימי על עזה; תושבי העוטף: "טרור הבלונים משתולל"
בסיטואציה שנוצרה הם מתנהלים ברגישות ומשחקים על חלקים קטנים של המגרש: בלוני הצתה, בלוני נפץ, התגרויות על הגדר, שיגורי רקטות, והיום כמו כמעט כל יום שישי הפגנת מבחן אלימה. מאמץ של חמאס לשמר את עצמם בסדר היום הציבורי האזורי ולהשפיע עליו. לדחוף את ממשלת ישראל לפעולה חיובית מבחינתם.
אם צה"ל יצליח להכיל אותה ללא הרוגים, תעבור השבת בשקט. אם יהיו הרוגים, עשויים הפלגים להגיב בירי רקטות נוסף או בצליפה. אך בכל זאת הם לא מעוניינים בהסלמה. כמו בצד הישראלי, שמעדיף להעביר את הקיץ הזה בשקט יחסי תוך כדי התרכזות בזירה הצפונית המדאיגה ובבחירות המתקרבות.
בצד הישראלי מתגבר התסכול. מצד אחד ממשלת ישראל רוצה שקט אך מנגד לא מוכנה לשלם מחיר שיצטייר כמתנה לטרור בעזה. קיים רצון להחזיר את ההרתעה, אך מבינים שמכות כואבות מדי עשויות לגרור את האזור לימי קרב מסוכנים במקרה הטוב ובמקרה החמור למערכה שאף אחד לא רוצה. לא בשביל בלוני טרור ולא עבור הצתות.
לכן מחפשים מנופי לחץ שישמשו גם את הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר בהסבר לציבור שהם עושים פעולות כדי להעניש את חמאס. כך למעשה אומץ הרעיון של סגר ימי, שנולד עוד בתקופתו של אביגדור ליברמן. אך הודעות מתאם פעולות הממשלה בשטחים הפכו לגיחוך בציבור. ראשית, סגר, לפי מילון המונחים של צה"ל, הוא איסור זמני על בני אדם לצאת מאזור מגוריהם: שכונה, מחנה עיירה, עיר וכדומה.
במקרה הזה מפעילים אותו על אזור דיג. או במילים אחרות מענישים את הדייגים הפלסטינים שמהווים מגזר קטן מאוד ברצועת עזה. גם המילה סגר ימי מעוררת תהיות. בצה"ל צריכים כבר לפתח טרמינולוגיה הכי קרובה למציאות ולא כזו שנועדה לעורר גלים בתקשורת. זה ממש לא עובד על הצד הישראלי ובטח לא על הצד הפלסטיני. אפשר להעריך שהדייגים והדגים בעזה מבולבלים מההחלטות בירושלים.
צה"ל צריך לפתח עבור הדרג המדיני מנופי לחץ משמעותיים יותר ואפקטיביים כדי להפסיק את הפארסה הזו שנקראת סגר ימי. למנוע את הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית ולמקד את צעדי הענישה נגד ארגון הטרור ששולט ברצועת עזה. מנופי הלחץ הרפים שמפעילה ישראל על חמאס יתפרשו לאורך זמן כחולשה כי איך אהוד ברק אמר פעם: במזרח התיכון אין מקום לחלשים.
החודשים הקרובים עד הרכבת הממשלה הבאה יהיו מאוד מתוחים לאורך גבול רצועת עזה. אסור לחכות שהשטח יבער מבלוני טרור או בלוני נפץ יתפוצצו מעל ראשי האזרחים. יש לייצר מנופי לחץ אפקטיביים או לקבל החלטות שירגיעו את השטח הפלסטיני.
