הפסדו של גיורא רום בהתמודדות על תפקיד מבקר המדינה אינו כישלונו האישי. הוא הגיע מהבית, פרי-לנסר, ועלה לגמר כשמועמדים אחרים בכוח נשרו או המתינו באנינות לתמיכה רחבה, כתנאי לכניסה למשחק. הכישלון הוא של כל מי שלא רצה בבנימין נתניהו כראש הממשלה, מבני גנץ ועד לאביגדור ליברמן.
נתניהו, שלא הצליח לכונן קואליציה חזקה, רשאי להתנחם בהישג משני אך משמעותי: הוא הציב מולו אופוזיציה חלשה, הלומת קרב, מפוררת, המסרבת להתאחד נגדו ולו להצבעה חשאית אחת. אם מתוך 55 הח"כים באופוזיציה הצביעו לכל היותר 48 בעד מועמדם, משהו רקוב אצלם. אם מתוך 65 הח"כים בקואליציה הצביעו 67 בעד המועמד של נתניהו, זה לא רק הפחד של אנשי הליכוד, שמא הפרגוד אינו אטום לחלוטין - והרי בקלפיות ערביות הותר לליכוד להציב מצלמות. למה, אם כך, לא בכנסת?
לקריאה נוספת:
לא יירתע - אבל גם לא ינשוך: מיהו מבקר המדינה החדש?
במקום להסתער על משימת גיוס הקולות בעד רום כמשימת חירום, מהותית וסמלית גם יחד, פיהק גנץ כל הדרך לפרגוד. כך הוא חשב להרכיב ממשלה, אילו הטיל עליו הנשיא את האחריות? אם זאת כמות המרץ, הלהט והתחכום שהוא מתכוון להביא למערכת הבחירות, כדאי שייסוג כבר עכשיו לקו שני, מאחורי גבי אשכנזי, ואם התוצאה תהיה התפרקות כחול-לבן לרסיסים, מוטב עכשיו. בקצב הנוכחי, המצביעים לא יישארו בהמוניהם במפלגה תבוסנית, שאחד מראשיה נאבק על האגו הילדותי שלו ואחר מושך ימינה באופן המבטיח ש-35 הח"כים של אפריל יהיו חד-פעמיים כמו ה-19 של "יש עתיד" בבתוליה.
העריקים האלמוניים מהאופוזיציה, בין אם הצביעו בעד מתניהו אנגלמן ובין אם ערבו לבחירתו בהימנעות, מסתירים מן הסתם, לא פחות מאנשי הקואליציה, סודות אפלים שאינם מעוניינים בחשיפתם. אין להם שליטה ישירה בגורמי החקירה של המשטרה ושל רשויות האוצר, המסייטים את לילותיהם בחרדת נקישה תקיפה על הדלת עם שחר. כשהתגלגלה לידם אפשרות לעזור לנתניהו בסירוס גורם פולשני נוסף, מבקר המדינה, עטו על הסכין בחדווה. רום, מסתבר, היה מרשים מדי, מסוכן מדי, לטעמם. כל מה שהיה אמור לפעול לטובתו בעולם הנקי, בחוץ, פעל לרעתו באפלולית הכנסת.
ציפורני החתול של אנגלמן גזוזות מראש
למבקר המדינה אין שיניים. יש לו לכל היותר ציפורניים - הוא שורט ולא נושך. אבל מאחורי השיניים שאין לו יש לו פה. כאשר זה פה נכבד, למשל של שופטי העליון בדימוס מרים בן-פורת ואליעזר גולדברג, מילותיהם נשמעות. כאשר זהו פיו של שופט מחוזי מירושלים - ושופטי ירושלים ידועים בהטיית חסד לגבירים, יותר משופטי תל אביב - מתרגשים ממנו פחות.
באמצע, בין גולדברג ליוסי שפירא, היה נשיא המחוזי בחיפה מיכה לינדנשטראוס, קצת מזה וקצת מזה. אנגלמן בא מראש להוריד את הרף עד הסף. אצלו, ציפורני החתול גזוזות מראש. אם רק יינתן לו, מלמטה, מתוך משרדו, יהיה מבקר כמו ב"דן", בודק אם התגנב לאוטובוס נוסע סמוי ללא רב-קו בתוקף. העקומה היורדת של שומר הסף הביקורתי, מגולדברג ללינדנשטראוס לשפירא לאנגלמן, מוכיחה שהולך ופוחת הדורמן.
כשנתניהו ממיין בכירים במערכות האכיפה והביקורת, הוא עושה זאת על דרך השלילה. צריך יועץ משפטי לממשלה? יעלה ויבוא סנגור פרטי, או מזכיר הממשלה. נחוץ מפכ"ל? רק לא שוטר, ובוודאי לא חוקר עיקש, נחוץ איש צבא או שב"כ שיודיע שמאבק בשחיתות אינו בראש סדר הקדימות שלו. הגיע זמן מבקר? רק לא מי שמתכוון לבקר, ובמיוחד לא משפטן מנוסה ומוערך, שהפניית נושאים שגילה לטיפולו הפלילי של היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 14ג' לחוק המבקר, לא תתקבל כחוות-דעת מקצועית מחייבת, כי הרי מה לו ולעמדה משפטית, שלכל היותר אימץ לאחר שמיעת היועצים במשרדו.
אם אנגלמן יתפנה לקרוא מאמרים בכתב-העת הפנימי "עיונים בביקורת המדינה", שמא לא הקדיש לכך את עתותיו כשחתר לתפקיד, ימצא ששתי המשימות העילאיות של המבקר אינן הגברת היעילות של הגופים המבוקרים והצבעה על תקלות בתפקודם למען תתוקנה. זה מובן מאליו. המשימות, ב-30 השנים האחרונות, וכותב על כך גם אהרן ברק, הן הגנה פעילה על טוהר המידות ו"נציבות זכויות האדם". המבקר הראוי מגונן על המיעוט ולא על הרוב, על חושפי השחיתות ולא על המושחתים.
במתכונת הגולדברגית, היה למבקר המדינה כוח אף שהמלצותיו, כדרך המלצות, לא חייבו. במתכונת האנגלמנית ההמלצות הרפות תיזרקנה לסל המחזור. הגייסות היחידים של ביקורת המדינה הם אמון הציבור וחשש המבוקרים מדעת הקהל. בעידן עמידתו של חשוד בשוחד ובשני תיקים פליליים נוספים בראשות הממשלה, וכאשר מולו אופוזיציה מתפנקת - אין תוקף להמלצות. המשטרה כבר המליצה, והפרקליטות - ימליץ גם המבקר. אילו נתניהו ראש הממשלה במלחמות יום הכיפורים או לבנון, המלצות ועדות החקירה של נשיאי העליון שמעון אגרנט ויצחק כהאן היו הופעות למטוסי נייר בדמות המיראז' של גיורא רום, במעופם אל מחוץ לחלון.
זאת עדיין לא החזרה הכללית לבחירות, רק הרצה של מופע חימום, אבל דעת הביקורת: מבשר רעות. ציון של סכין אחד מתוך חמישה, לאנגלמן ולגנץ.