הטייס שאין לו מה להפסיד מתייצב מול שאיפות נתניהו למבקר חלש

הצבתם של פלוני ואלמונית - רק כדי שהיא תיאלץ לפרוש בו בערב, למניעת פיצול הקולות, ולהתנחם באיזכור הפרט בתולדותיה - כמועמדי בנימין נתניהו ושות' לתפקיד מבקר המדינה, שייבחר בהצבעה חשאית בכנסת בעוד שבועיים, מצטיירת כטעות כפולה ומשולשת, המתבססת על אשליות ומשדרת מצוקה.

ברגיל, החשש העיקרי של השלטון ממבקר חריף מתמקד בביקורות עתידיות, כולל באירועים חריגים ורגישים, כגון מבצעים צבאיים גדולים או אסונות. אמנם חשש זה מופג ברבות השנים לנוכח אדישות ציבורית. אחרי השריפה בכרמל בדצמבר 2010 ולמרות מופע הראווה של הסופר-טנקר, ייחס המבקר לנתניהו אחריות עליונה למחדלים. נו, אז ייחס.

לקריאה נוספת
המבקר לוועדת ההיתרים: לאפשר לרה"מ להסביר את הסירוב למסור מידע
התמודדות כושלת עם עבירות מין וליקויי סייבר | דוח המבקר
כפי שנחשף בוואלה! NEWS: הטקס הבעייתי באו"ם | דוח המבקר

אבל לא עת רגילה היא ואת העבר כבר קשה מאוד לשנות, אם כי ניתן להסתיר. הרבה מאותו עבר של נתניהו מונח ללא הופכין בכספת של המבקר - עשור שלם של הצהרותיו על נכסיו וקשריו עם משפחתו, מקורביו וידידיו, במסגרת תקנון ההתנהגות ומניעת ניגודי עניינים של שרים.

אין לכך זיקה ישירה לפעולת ועדת ההיתרים, המתכנסת לבקשת השר. מבקר חד ופעלתן, המודע לחקירות ראש הממשלה ולגרסאות סותרות המושמעות מטעמו, יעיין ביוזמתו במסמכים ואם ימצא בהם צרימה משוועת, יעביר אותם למשטרה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. יועץ נוח למשתמש ימהר להחליף את צוות העוזרים האישיים שסביבו וישמור על הכספת כאילו מוחזק בה חוזה בין בני-זוג שנשבעו אמונים זה לזו.

לכן, מהותי כל כך כישלונם של הליכוד ושותפיו לאתר מועמדים מובהקים - ישרים, יעילים ומקובלים על רכיבי הממשלה הבאה - ולשכנע אותם להתמודד על תפקיד המבקר. כישלון זה מעניק סיכוי מצוין לאלוף בדימוס גיורא רום, שאותו לא גייס איש. הוא החליט באופן עצמאי כי הוא מעוניין בתפקיד ויצא לצבור תמיכה. "הדואג לעצמו - לעצמו הוא דואג", נוהג רום לשנן את הכלל הראשון שלמד כפרח-טיס. למעשה, הוא דואג גם למדינת ישראל.

יש לו ניסיון עשיר, היכרות עם מנגנונים גדולים בלי להיות שבוי שלהם (חוץ מהצבא המצרי), ראייה מערכתית מפוכחת ויכולת להתבונן מהצד ולהיות מעורב גם יחד. שלא כאלופים אחרים שצמחו בחיל האוויר, קיבלו את דרגתם במטכ"ל ולא מימשו את חלומם להתמנות למפקד החיל, אין הוא מצולק עד כאב מהקיפוח. ובניגוד לטייסים ותיקים שלאחר עשרות שנות קוקפיט קורקעו, אינו סובל מגעגוע לימים השמימיים ההם.

כשהחליט שרצונו בתפקיד המבקר ויצא לדרכו לבדו, כמעט ולא היה לו סיכוי - אבל גם לא היה לו מה להפסיד. אתמול החמיאה לו חברת כנסת ידועה על שהציג את עניינו בנחישות נעימה ונימוסית. סיעות כחול לבן, העבודה ואחרות אימצו אותו, לבסוף, אך רום לא הגיע למועמדות כאנטי-נתניהו ולא רציני להציג אותו כאויב הימין. ההיפך אינו הנכון: עם סגירת הרשימה החל מאמץ עילאי לפשפש בקורות חייו ולמצוא רבב כלשהו, ולו גם כדי מאית מהחשדות נגד נתניהו, כדי לפסול אותו ולהשאיר בזירה רק את מתחרהו. בהסתמן החשש לאובדן עמדת מפתח, שחשיבותה אף גוברת לעת השתררות הממשלה על מערכת החוק, יכוסו ברפש הקרבתו והישגיו של מי שנטש מטוס מתרסק בשטח אויב, השאיר פיסה מגופו במצרים והוביל לטוניס את הארוכה בגיחות התקיפה האוויריות ("רגל עץ").

מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, מתניהו אנגלמן, איש של נפתלי בנט, ולצידו, לשעה חולפת, עו"ד מיכל רוזנבוים מאיגוד התאגידים העירוניים, אינם בעלי משקל ציבורי נאות. הם מקביליה של עפרה ברכה, שנתניהו נכשל במאמציו למנותה לנציבת שירות המדינה. כמו גם של יעקב נגל ואיריס שטרק, שלא שרדו כחברי ועדת גולדברג למינויים בכירים. זאת, כמובן, בדיוק אחת הסיבות להצבתם כמועמדים, כדי לפגוע במעמד מבקר/ת המדינה הבא/ה, אך יש גבול להורדת הרמה בלי להפוך את תהליך המינוי למגוחך.

כמו הבחירה בנשיא המדינה, המתנהלת מאחורי הפרגוד ללא יכולת לאכיפת משמעת סיעתית ונגזרת משיקולים אישיים ומפלגתיים שונים, כך שמשה קצב יכול לנצח את שמעון פרס גם כאשר העבודה בראשות אהוד ברק שולטת בממשלה ולכאורה גם בכנסת. בהתמודדות על מבקר המדינה יש משמעות לזהותם של המועמדים.

טייס הקרב רום, שהיה ראש מטה חיל האוויר ונספח צה"ל בוושינגטון, מקובל גם על רבים בספסלי הסיעות שאינן חתומות על מועמדותו, כולל במפלגות הדתיות (הוא בוגר אוניברסיטת בר אילן וחזר בשעות הפנאי ללימודי יהדות, וזה עוד לפני נקמת המאוכזבים מהבגידה ברוזנבוים). בקיאותו במערכת הביטחון, לרבדיה העמוקים ביותר, חיונית בתפקיד העוסק, לעתים בביקורת חסויה, בתהליכי קבלת החלטות במבצעים וברכש, במטכ"ל, במשרד הביטחון, בזרועות צה"ל, בשב"כ, במוסד ובוועדה לאנרגיה אטומית - מחצית מהממשלה.

רום מילא שלושה תפקידים אזרחיים בממשלות בנימין נתניהו: מנכ"ל משרד התשתיות (תחת השר אריאל שרון, ששליטתו הריכוזית אתגרה את המנהל התקין - לכן הסתבך שרון בעסקה מפוקפקת עם האלוף בדימוס יאנוש בן גל - והבהירה לרום הקפדן שמוטב להם להיפרד), מנהל רשות התעופה האזרחית ויו"ר הרשות למלחמה בתאונות בדרכים. נתניהו שיבח את הצטיינותו של רום בהסדרת פעילות התעופה במבצע "צוק איתן", מה שכאמור לא ימנע מהלכים נואשים לסיכול בחירתו. יתרון נוסף של רום: הוא ניהל גופים מבוקרים בצבא ובממשלה, מה שלא קרה לשופטים לפני היותם למבקרי מדינה, מכיר רום את הביקורת מצדו של עובד מדינה בכיר הנדרש לתת דין וחשבון ובהמשך לתקן את הליקויים שגילה המבקר.

שופטים בדימוס לא התמודדו הפעם, בין משום שנתניהו לא רצה בהם ובין משום שלא לכבודם להפסיד, אם אינם מועמדים מוסכמים. אך למרות שיש ממד נוסף של קשב כאשר שופט לשעבר מפנה נושא הנחזה כפלילי, לפי סעיף 14ג' לחוק המבקר, לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, כלומר טוען ביקורת חסרת אונים בחומר נפץ של חקירה פלילית, אישיותו של המבקר והשקפת עולמו חשובות יותר מהשתייכותו הקודמת לרשות השופטת.

מרים בן פורת ובמיוחד אליעזר גולדברג, שקרא כל עמוד ושורה בכל טיוטה ודוח, היו מבקרים בולטים ומשפיעים יותר ממיכה לינדנשטראוס ומיוסף שפירא. זאת לא מפני ששני הראשונים באו מבית המשפט העליון (בן פורת עם אגו נפוח בעליל, גולדברג עם ידענות ודקדקנות) ושני האחרונים מהמחוזי.

לינדנשטראוס ושפירא התמנו בעקבות שתדלנות בקרב הח"כים. הם לא באו לריב עם בעלי הכוח הפוליטי שנתנו להם חסות; אבל גם הם נגררו לעימותים, לא מפני שהתגלו ככפויי טובה, אלא משום שהתפקיד - בעיקר בתום תקופת ההרצה וההערצה - היה חזק מהם. לכן, על גב הטעות הראשונה בהסתפקות באנגלמן וברוזנבוים, זאת הטעות השנייה של ראש הליכוד - אפילו ייבחר מועמדו וינסה לזמן מה להיות מתניהו של נתניהו, סופו ללכת בדרכי קודמיו ולהסב לממשלה עוגמת נפש. גם אם ינסה להחזיר את הגלגל לאחור, לבחור בלשון רפה ולהסתפק בראשי-תיבות או ב"מבוקר א'" במקום בשמות מפורשים, לא יצליח.

והטעות השלישית - המבקר אינו שר הביקורת. הוא מוכרח להיות מקצועי דיו להנחות את 600 אנשי משרד המבקר, מהם 400 עובדי ביקורת, ולהתמצא במידה סבירה של רצינות בחומר שעליו הוא חתום אישית. אם ייחשף כשרלטן, ייפגע מעמדו קשות. יצא לו שם של מחבק ומנשק, של נלחץ בידי עיתונאים לומר - או לציית - יותר מדי, של כמה מעשיות והלצות; לא ינהגו בו ביראת כבוד.

בפרשת הרפז העניק לינדנשטראוס חסיון מקומם לעיתונאים ששיווקו לו גרסה כדי להשפיע עליו ואחר כך דיווחו על הפרשה בלי לגלות לצופים שהם במגרש ולא ביציע. חשוב שהמבקר הבא יסיר את החיסיון ויעמיד את העדויות לרשות הציבור.

נתניהו רוצה מבקר חלש, כפי שרצה ביועץ משפטי חלש ובמפכ"ל משטרה חלש ובקרוב ירצה בפרקליט מדינה חלש. בעניין המבקר גם לוח הזמנים נגדו. הדוחות הבאים, המיועדים להתפרסם באוקטובר, כבר מנוסחים בטיוטות. תכנית העבודה לשנה הבאה חתומה, והמבקר החדש ישפיע לכל המוקדם על הדוחות של 2021, מאוחר מדי לשרה (גיבורת דוח הבקבוקים והמעונות של 2015, ששפירא לא אץ לפרסם) ולבנימין נתניהו.

המבקר הרצוי לנתניהו יכול להודיע, עם כניסתו לתפקידו, שאינו מעמיד בראש סדר היום את המלחמה בשחיתות הציבורית (מה שעשה רוני אלשיך בראשית ימיו במשטרה, עד שגילה את האור ואת החושך), אלא את השירות לאזרח, או את ייעול הגבייה, או כל נושא אחר שלא יסבך אותו בהתכתשות עם כוחות פוליטיים אדירים - חכמה קטנה מאד היא להשתרר על מנהל מחלקת ביוב בעירייה. אבל אז יגלה המבקר שאת הספינה משיטים המלחים והקצינים. מעלים אליו עשרות ולעתים מאות נושאים וממליצים כיצד לתעדף אותם. ב-90 אחוז מהמקרים, ההמלצות מאושרות.

כדי לבצע מהפכה שתסרס את המשרד, יהיה על המבקר החדש להיפטר מהמנכ"ל אלי מרזל, מהיועץ למאבק בשחיתות ניצב בדימוס עמיחי שי, המופקד בין השאר על גבולות הגזרה שבין הביקורת לבין גורמי החקירה והאכיפה במשטרה וברשויות החוק האחרות, ומעוד שישה בכירים בדרג מנהלי חטיבות. טיהור כזה אינו מעשי, מבחינת זכויותיהם כעובדים בשירות המדינה, ויחולל שערורייה רבתי, אבל הסכנה קיימת, כי מבקר המחויב לראש ממשלה עלול לדלל את מושגי האחריות - דיבור סתמי על ארגון (משרד ממשלתי, צבא) ולא על העומד בראשו שווה זהב לראש - ולהפנות את משאבי הביקורת אל יריבי ראש הממשלה והרחק ממנו.

רום, אחיינו של האלוף אלי זעירא ומי שבעצמו היה מועמד לראש אמ"ן של הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, בן מחזורו בפנימייה הצבאית, בלט בחיל האוויר כקצין צעיר, שהפיל מטוסי אויב והשתקם כשחזר פצוע מהשבי וקיבל פיקוד על טייסת ומטוס שלא הכיר בפרוץ מלחמה. בני פלד, מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, המליץ בתום המלחמה שעשתה שמות בחיל להתוודע לתרבות האנושית והאירגונית של צוותי האוויר באמצעות רב-סרן רום.

כשיצא לוושינגטון ב-1992, כנספח צבאי שרקם קשרים נרחבים בפנטגון ובשלוחות נוספות של הממשל, הקונגרס, התקשורת והיהדות, הגיח מאחור במפתיע המועמד הדמוקרטי ביל קלינטון, וניצח את הנשיא ג'ורג' בוש, ששנה לפני כן נראה בלתי-מנוצח עד כדי הרתעת פוליטיקאים מנוסים במפלגה הדמוקרטית מהתמודדות. שבועיים לפני שחברי הכנסת יסתגרו בקלפי להצבעה, הוא נראה קרוב להישג דומה, כמו-קלינטוני; ובכל מקרה חיוני שהאופוזיציה תציב גם נציג רציני, עם קבלות כלוחם בשחיתות, לראשות ועדת ביקורת המדינה, השמורה לה.