מולר רמז שטראמפ פשע, אבל הבהיר כי לא הוא זה שיכול להעמידו לדין

רוברט מולר מתואר על ידי מכריו ועמיתיו כאיש קפדני, יסודי ונטול פניות. לאורך כמעט שנתיים שבה ניהל את החקירה הסבוכה של המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות, וכפועל יוצא את הניסיונות לשבש אותה, הוא לא פצה את פיו. בכמה מקרים ספורים הוא הוציא הצהרות דרך לשכתו על דיווחים לא מדויקים, אבל לא מעבר לכך, גם כשהנשיא דונלד טראמפ וחבר מרעיו לא חדלו מלבדות תיאוריות קונספירציות חסרות שחר.

בחודש שעבר סיים ראש ה-FBI לשעבר את החקירה והעביר למשרד המשפטים את הדוח המסכם בן 448 העמודים העמוסים במידע ובראיות על המתקפה שניהלה רוסיה נגד הדמוקרטיה האמריקנית ועל קשרים בעייתיים של קמפיין טראמפ עם מוסקבה. הדוח, שבתחילה הועבר לקונגרס כראשי פרקים שתמצת התובע הכללי ועושה דברו של טראמפ, וויליאם בר, ובהמשך בגרסה נרחבת יותר, שחלקים ממנה צונזרו בשל מידע רגיש או מתוך רצון להימנע בהליכים משפטיים שעדיין מתנהלים.

מתנגדיו הדמוקרטים של טראמפ פיללו למסקנות חד-משמעיות נגד הנשיא, רובם רצו שהן יהיו חמורות עד כדי שכנוע יריביהם בצורך לפתוח בהליכי הדחה. מהצד השני, הרפובליקנים קיוו לסוף פסוק חיובי, שישחרר את הנשיא מהעימותים שהוא מנהל יום-יום, שעה-שעה על הנרטיב של המעורבות הרוסית.
אף אחד לא קיבל ממש את מבוקשו, וייתכן שזה יכול להעיד על טיב העבודה היסודית של מולר ושל אנשיו, אבל זה גם לא סתם את הגולל על הפרשה והפרשות המסתעפות ממנה.

לקריאה נוספת:
דיווח: היועץ המשפטי בבית הלבן סירב לומר שטראמפ לא שיבש חקירה
בדרך לקרב עם הדמוקרטים: טראמפ חסם את שחרור דוח מולר המלא

בר, שמונה על ידי טראמפ בתחילת השנה במקומו של ג'ף סשנז הפסול מלהתערב בחקירה והחבול ממהלומות הבוס שלו, סיפק את הסחורה. הוא ניצל את העובדה שהוא היה מהראשונים לקרוא את הדוח כדי לשרטט את הסיפור שיענג את אוזנו של הנשיא - לא היו די ראיות כדי לקבוע שאכן הייתה קנוניה, וטראמפ לא פעל כדי לסכל את החקירה. טראמפ טרף זאת כמוצא שלל רב והכריז על "זיכוי מוחלט", על אף שמולר בשום אופן לא כתב זאת, אלא להיפך.

מולר הדגיש בדוח כי הוא לא מאשים, אך גם לא מזכה, את טראמפ; יתרה מכך, הוא ציין עשר תקריות שונות שהיוו חשד לשיבוש חקירה מצד נשיא ארצות הברית ה-45, עבירה המצדיקה פתיחה בהליכי הדחה על ידי הקונגרס. התובע המיוחד העביר בחזרה את הכדור למשרד המשפטים, כפי שתפקידו מגדיר את גבולות הגזרה שלו, אך התובע הכללי משקיע יזע רב בטיוח רוח הממצאים, שהוא השלב הגבוה ביותר שאליו יכול מולר היה לטפס עם ידיו הכבולות משפטית.

לאור ההשקעה הקדחתנית של טראמפ במיצוב הדוח כזיכויו המוחלט ועיוות מהות מסקנותיו של מולר על ידי הממונה עליו במשרד המשפטים, חרג הפרקליט הוותיק מהרגליו ופתח את הפה. ההודעה על מתן ההצהרה המיוחדת ניתנה מהרגע להרגע, והדמות שרבים ראו בה כתליין פוטנציאלי של הנשיא השנוי במחלוקת התייצבה מול המצלמות.

העובדה שמולר הרגיש צורך לבאר את דבריו הכתובים אחרי יותר מחודש וחצי מדברת בעד עצמה. הוא לא עשה זאת עם הגשת הדוח, אלא רק אחרי שצפה בהגמשת העובדות מבית היוצר של טראמפ ובר. הוא התחיל בהודעה הברורה על כך שתפקידו הסתיים רשמית ושהוא שב לחייו הפרטיים, שמהם נשלף לבקשת משרד המשפטים בתחילת כהונתו של טראמפ. הוא הסתייג ממתן עדות בקונגרס, שבה חושקים הדמוקרטים, כשהדגיש שהדוח עב הכרס שלו מדבר בעד עצמו.

ובכל זאת, לולא רצה מולר להבליט קטעים מסוימים מעדותו הכתובה, הוא לא היה טורח לכנס את עיתונאי וושינגטון והעולם. מולר לא לקח שאלות, אבל פתר את הצורך בכמה מהמרכזיות ביותר שבהן כשהדגיש כמה חלקים מסוימים בדוח.

"אילו היה לנו ביטחון להגיד בבירור שהנשיא לא ביצע פשע, היינו אומרים זאת", הדהד מולר את קביעתו בדוח שאין הוא מזכה את טראמפ, כפי שהאחרון מרבה לצייץ. החלק המרכזי הנוסף שהדגיש הוא ככל הנראה החשוב ביותר והוא נוגע להגדרת התפקיד של התובע המיוחד.

"לא יכולנו לשקול העמדה לדין של הנשיא", אמר מולר, שבכך פטר את משרדו מהעיסוק בהמשך ההליך הפלילי נגד נשיא ארצות הברית. במשך השנתיים שבהן התנהלה החקירה, היה ויכוח משפטי ממושך בארצות הברית בין מי שסבר שניתן להגיש כתב אישום נגד נשיא מכהן ובין אלו שטוענים כי הוא מוגן מכך. מולר הלך עם האסכולה השנייה, אבל אין זה אומר שהוא סבור שטראמפ חף מפשע או שלא צריך לפתוח בהליך פלילי נגדו. הוא רק הבהיר שזה לא מתפקידו, אלא בידי הקונגרס שצריך לשקול את החומר המונח על שולחנו.

ההתלהבות של הנהגת המפלגה הדמוקרטית מפתיחת הליכי הדחה אינה רבה, בלשון המעטה. המפלגה אמנם בעלת הרוב בבית הנבחרים אחרי בחירות אמצע הכהונה בנובמבר, אולם זה לא מספיק. בעוד שבבית הנבחרים ההדחה יכולה לעבור על חודו של קול בודד, יעד פשוט לנוכח הרכב המחוקקים, הסנאט הוא שמנהל את משפט ההדחה. הרף שהוצב בחוקה האמריקנית - תמיכה של שני שלישים מתוך מאה הסנאטורים - הופך את ההדחה לכמעט בלתי-אפשרית, בטח כשמפלגת האופוזיציה היא זו שעומדת מאחורי היוזמה.

בפעמיים היחידות בלבד שהתקיים משפט הדחה, זוכו ביל קלינטון ואנדרו ג'ונסון על ידי הסנאט. ריצ'רד ניקסון ככל הנראה היה הראשון להתכבד בתואר נשיא ארצות הברית הראשון שמודח, אך ויתר על הכבוד והתפטר בעקבות שערוריית ווטרגייט. למרות הפיתוי התמידי בהשוואה בין אירועים היסטוריים שונים, וקווי הדמיון הרבים בין ניקסון לטראמפ, דעת הקהל הרפובליקנית לא השתכנעה כי הנשיא עבר על החוק או שהיא מוכנה לעכל זאת למענו. חבר קונגרס רפובליקני בודד הביע עד כה תמיכה בסילוקו של טראמפ, וזה אומר הכול.

הרציונל של הבכירים הדמוקרטים, הגם שהם משתוקקים לראות את טראמפ נופל, הוא שלנוכח הסיכויים הלא קיימים להצלחת הליך ההדחה, זה רק ישחק לטובת הנשיא שאותו הם רוצים להחליף. אם יזוכה בסנאט, כפי שכולם משערים, זה יחזק את כוחו לקראת הבחירות על כהונתו השנייה בנובמבר הבא. הדלק יזרום אל תיאוריות הקשר והרדיפה, והדמוקרטים רק יצאו מופסדים.

יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי ודמוקרטים בכירים אחרים מעדיפים להתרכז באסטרטגיה שתוביל לניצחון בבחירות לנשיאות, ובמדינות שאותן הפסידה הילרי קלינטון ב-2016 והיו קריטיות במאזן האלקטורים. מספר הקולות בכל רחבי ארצות הברית שיקבל המועמד הדמוקרטי, יהא אשר יהא, צפוי להיות גדול משל יריבו הרפובליקני, ב-99.9% יהיה זה טראמפ, אבל בדמוקרטיה האמריקנית המעוותת זה לא משנה. העיסוק האובססיבי של הדמוקרטים בנשיא עשוי רק לשחק לרעתם.

בשורה התחתונה, מולר ניקה את שולחנו, ליטש את הגיגיו המשפטיים ורמז שאילו היה מדובר באזרח מהשורה, הוא היה מעמידו לדין בגין שיבוש חקירה. משום שמדובר בנשיא ארצות הברית, הקונגרס הוא גם התביעה וגם בית המשפט. בכך, מסר התובע המיוחד בדימוס, שהיה האיש הכי מסתורי בארצות הברית בשנתיים האחרונות, את שרביט ההכרעה לקונגרס המפולג והעמוס בבדיקות וחקירות נוספות נגד טראמפ.

(עדכון ראשון: 11:45)