יחסי האהבה/שנאה עם ליברמן עלולים למוטט את מגדל הקלפים של נתניהו

בהיסטוריה הפוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו יש כל מיני מערכות יחסים מיתולוגיות עם ידידים שהפכו ליריבים וחוזר חלילה - החל ממשה ארנס דרך דן מרידור ועד אהוד ברק. אבל הסיפור שלו עם אביגדור ליברמן, שנמשך כבר יותר מ-25 שנה, מתעלה על כולם - והגיע לנקודת רתיחה. אם בשתי היממות הקרובות מישהו לא יצליח להוריד את האש, יחסי האוהב/אויב הללו יגררו את המדינה כולה לכאוס פוליטי חסר תקדים, ובמקרה הקיצוני - יביאו את הסוף על שלטונו של נתניהו. על פניו - מה שמונע את הקמת ממשלת נתניהו החמישית ועשוי להוביל אותנו לבחירות חדשות, פחות מחודש מאז שהושבעה הכנסת, הוא המשבר הבלתי פתיר של חוק הגיוס, שעוד נגרר מהקדנציה הקודמת, אבל בסוף, מתחת לפני השטח ובעננה שמרחפת מעל - הכל אישי.

לנקודת הפתיחה של המשבר הנוכחי בזוגיות נתניהו-ליברמן, אחד הגיע כמנצח גדול עם 35 מנדטים, והשני הגיע עם חמישה מנדטים בלבד, חבול ושרוט מקמפיין געוואלד קשה וקטלני של הליכוד בקרב בוחרי הימין. אבל במקום להרים דגל לבן של כניעה כמו החרדים ושאר מפלגות הימין, ליברמן החליט למקסם את מקומו בפירמידה ולנצל את שיטת הממשל הפרלמנטרית-קואליציוניות כדי להפוך את החיים של נתניהו לקשים. עם ההישג הסוחף של הליכוד בבחירות והיתרון הברור של גוש הימין, הקמת הממשלה הייתה אמורה להיות משימה פשוטה וקלה - אבל חמשת המנדטים של ישראל ביתנו הפכו אותה ללשון מאזניים, שבלעדיה אין לממשלה רוב בכנסת.

לקריאה נוספת:
פתאום נתניהו חושש מבחירות: ליברמן הצליח לכבול את הקוסם בשלשלאות
נתניהו: "לא הצלחתי לשכנע את ליברמן להימנע מבחירות, אפשר עוד להתעשת"
נתניהו וליברמן נועדו: "הפגישה נגמרה בפיצוץ, נראה שהולכים לבחירות"

אל מול קואליציה חרדית ודתית הרבה יותר מקודמתה, עם 16 המנדטים של הסיעות החרדיות ושישה של הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' החרד"לים, ליברמן הבין שאת הבטחת הבחירות להיות "גם ימין, גם חילוני" יהיה קשה לקיים, והוא החליט להציב קו גבול כבר בתחילת הדרך. בעוד בכל הסוגיות של דת ומדינה החרדים הסכימו לשמור על סטטוס קוו, חוק הגיוס נותר הנושא היחיד במחלוקת, שמעליו מרחפת פסיקת בג"ץ כך שאי אפשר לדחות את הדיון בו לזמן מאוחר יותר כמו שנתניהו כל כך אוהב. רוב הציבור אמנם אינו מבין את הדקויות של המכסות והסנקציות שעליהם כולם רבים, ואולי אפילו לא מתעניין בזה, אבל ליברמן הפך את זה לסמל המאבק ברבנים; הוא הציג עמדה בלתי מתפשרת ודורש שלא לשנות בחוק פסיק - עמדה שמשמעותה כניעה מוחלטת של האדמו"ר מגור של ליצמן.

נתניהו, שהיה כנראה עסוק מדי בתכנון מהלכי החסינות/התגברות שעומדים בראש מעייניו הקואליציונים כדי להתמודד עם הבעיה, חיכה כהרגלו לדקה ה-90 - והנה אנחנו כאן, פחות מיומיים לפני הדד-ליין, ונתניהו הכל-יכול עם ההישג הכי טוב שלו אי פעם - בדרך להיכשל. איש העסקים שמתווך בין נתניהו וליברמן, שמואל חייק, הוזעק אמש ממקום מושבו בלונדון למאמץ תיווך אחרון, ובזמן שהכנסת אישרה לפנות בוקר בקריאה ראשונה את החוק להתפזרותה, מאחורי המליאה התנהלו מיני מגעים בלתי פורמליים בין אנשי ישראל ביתנו, הליכוד והחרדים שהפיחו תקווה במתצפתים; אם לשפוט מההתנהגות של נתניהו, הוא לא מאמין שאף אחד מהערוצים יישא פרי. אמש הוא התייצב מול המצלמות וקרא לליברמן "להתעשת" תוך 48 שעות ברפרור מלגלג על האולטימטום להנייה, התראיין לערוץ 9 ברוסית וקרא לליכוד להוציא "אש חופשית" נגד ליברמן. המשמעות: הוא כבר בקמפיין, ועמוק בתוך הבליים-גיים - מעצב את הנרטיב שיסביר לציבור מי אשם בבחירות המיותרות.

לפני שנכנסים לטרפת הבחירות הביביסטית נתבודד לרגע מהספינים: בחירות הן ממש לא הנתיב הטבעי, ההיפך הוא הנכון. לפי חוק יסוד: הממשלה, וכפי שהיה בכל הכנסות הקודמות, אם נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה תוך 42 יום, הוא צריך לחזור לנשיא, שמטיל את המשימה על מועמד אחר. אם הכנסת אכן תתפזר, כפי שמותר לה בנסיבות מיוחדת לפי חוק יסוד: הכנסת, למעשה ייקבע כאן "תקדים נתניהו": זו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה שבה מועמד שלא הצליח להרכיב לממשלה לא חזר לנשיא - אלא בחר ללכת לבחירות. אולם, האפשרות שהנשיא ייתן את המנדט למישהו אחר (נגיד, גדעון סער) היא החומר שממנו מורכבים הסיוטים בבלפור. נתניהו מאשים את העקשנות של ליברמן בבחירות המיותרות, אבל זה הוא שבוחר ללכת לשם במקום לנהוג כמו כל קודמיו ולהודות בכישלון.

על שמו של נתניהו כבר רשום תקדים היסטורי אחד לפחות, כראש הממשלה המכהן הראשון שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום על שוחד, בכפוף לשימוע, ולמרות זאת הוא ניצח בבחירות וקיבל אמון מחודש להרכיב את ממשלתו החמישית. עם זאת, מצבו המשפטי מכריע גם את הנתיבים הפוליטיים שעליהם הוא בוחר לצעוד, והעמידו בראש סדר היום שלו לקדנציה הבאה את מהלכי החסינות/התגברות שנועדו לדחות את כתב האישום - מה שצמצם משמעותית את מרחב התמרון שלו והפך אותו לחלש וסחיט מול שותפיו. אם מעל ראשו של נתניהו לא היה מרחף אישום והמשימה הדחופה ביותר לא הייתה לדחות אותו - היו פתוחים בפניו אופקים נוספים: ממשלת אחדות הייתה יכולה לעלות על הפרק, ולו רק בשביל ללחוץ על ליברמן. אבל רק בעלי הברית של נתניהו בימין והחרדים מוכנים לבלוע את צפרדע החסינות/התגברות, ולהיפך, הם אפילו תופסים עליה טרמפ בשביל לקדם את מאבקיהם הסקטוריאליים והאידיאולוגיים, ואילו הוא נותר עם אפס מרחב תמרון.

תכניות הבחירות של נתניהו עוד עשויות להשתבש. בשביל לפזר את הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, הוא זקוק לרוב של 61 חברי כנסת, וכלל לא בטוח שכל הקולות בקואליציה יהיו איתו בהצבעה הזאת. ליברמן אומנם הודיע שיתמוך בפיזור הכנסת, אבל בצלאל סמוטריץ' והאיחוד הלאומי גם הודיעו שיתנגדו, כך שמספיקים רק עוד שלושה חברי כנסת מהקואליציה שייעלמו כדי לבלום את המהלך במידה שהאופוזיציה תשמור על עצמה מאוחדת. בספסלים האחוריים של הליכוד יש כבר התמרמרות של חלק מהח"כים שמבינים שהם עשויים לאבד את כסאם והם אינם שמחים במיוחד על דחיקתם לאחור לטובת השריונים של כחלון וכולנו - ואם נתניהו לא יצליח להשקיט את התרעומת, זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לנקום. כמו גם לגדעון סער, נניח, שנצפה אמש מסתודד עם ליברמן בירכתי המליאה, מראה שבוודאי הדליק כמה נורות אדומות בבלפור. לוח הזמנים הצפוף מייצר דרמה גדולה - אם לא יהיה רוב לפיזור הכנסת, לא תישאר לנתניהו ברירה אלא להודיע שלא עלה בידו להרכיב ממשלה. זה יהיה שחר של יום חדש במערכת הפוליטית, ובמיוחד בליכוד - שם עשויים להבין שנתניהו הפך במצבו לנטל ושדווקא מישהו אחר יצליח איפה שהוא נכשל. תסריטי הבלהות יקרמו עור וגידים.

48 השעות הפכו בינתיים ל-36, וזה כבר לא נצח - אבל מספיק זמן בשביל מהלכים מפתיעים אחרונים שיעצרו את ספינת הבחירות. עדיין לא סוכם על תאריך שיש לו רוב, ויש גם סוגיית מימון גדולה שכן כל המפלגות עדיין מתמודדות עם חובות הבחירות האחרונות. ותיקי הכנסת עדיין משוכנעים שכל מה שקורה כאן הוא חלק מהצגה תיאטרלית של הזוג נתניהו-ליברמן ושבסוף הכל יסתדר. ליברמן חזר אמש על הצעתו - להעביר את חוק הגיוס כפי שהוא ושהחרדים יצאו מהאולם - בבחינת ההצעה האחרונה על השולחן, כך שאם נתניהו רוצה להיחלץ מהמשבר עליו להביא את החרדים, שעשויים להיבהל מהאפשרות של אי הקמת הממשלה ולהתקפל התקפלות מוחלטת. במקביל, הוא ממשיך לתדרך נגד ליברמן כמי שהונה את בוחריו, מעוות את רצון העם ומפיל את ממשלת הימין, ומאיים להפעיל את כל התותחים הכבדים נגד ליברמן במגזר הרוסי ולמחוק אותו בבחירות. ליברמן לא נראה כמי שמתרגש במיוחד מהאיומים והתדרוכים, מוקף בגלי תמיכה של חילונים מכל עבר, וגם מכאלה שסתם נהנים לראות אותו גורם לנתניהו להתפתל. בישראל ביתנו משוכנעים שאם יש בחירות - הם רק יחזרו מחוזקים.

מקורבי נתניהו משוכנעים שליברמן החליט אסטרטגית לחסל את ראש הממשלה, אבל ייתכן שהוא פשוט פעל לפי עקרון העונג שבמשחק עם נתניהו והתגלגל לסיטואציה. בכל מקרה - הוא בנקודה שבה אין לו מה להפסיד. אם ברגע האחרון יימצא נס שיגרום לחרדים להתקפל בעניין חוק הגיוס הוא קיבל את תמונת הניצחון שלו, תמונת הכניעה של האדמו"ר מגור. אם לא - הוא עשוי להירשם בהיסטוריה כמי שהרס לנתניהו את חגיגות הניצחון ואולי אף הביא לסוף שלטונו, שכן בלוח הזמנים של הבחירות - גם אם הוא ינצח פעם נוספת, לא בטוח שנתניהו יספיק להעביר את חוקי החסינות/התגברות בכנסת לפני הגשת כתב אישום. נתניהו מהצד השני עשוי להפסיד הכל, וכל מגדל הקלפים שבנה עלול להתמוטט. ביומיים הקרובים נדע ידו של מי מהם תצא על העליונה.