פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פתאום נתניהו חושש מבחירות: ליברמן הצליח לכבול את הקוסם בשלשלאות

      ראש הממשלה התחנן לאומה להפעיל לחץ על יו"ר ישראל ביתנו, אך בניגוד לדבריו הוא מוכן להעביד שוב מיליוני אזרחים בבחירות יקרות - כדי לא לשמוט את הסיכוי להיאחז בשלטונו. שתיקתם התמוהה של ריבלין ומנדלבליט, וכן פחדנות חברי מפלגתו, מאפשרת לו להמשיך לעשות כרצונו

      פתאום נתניהו חושש מבחירות: ליברמן הצליח לכבול את הקוסם בשלשלאות
      צילום: כאן 11, עריכה: איתי עמרם

      בתל אביב, ובוודאי גם במקומות נוספים, יש (נבדק אמש) אופים מיומנים היכולים להכין עוגות טעימות בדמות כובעים מסוגים שונים - מגבעת, צילינדר, כומתה, כיפה. הכול כדי להקל ולהנעים את אכילת הכובע על פוליטיקאים ופרשנים זחוחים שבמוצאי 9 באפריל חגגו את נצחונו הכביר של בנימין נתניהו. עוד ניצחון כזה ועבדנו: הוא מוכן להעביד שוב מיליוני אזרחים בבחירות יקרות, לבזבז מיליארדים, כדי שלא לשמוט סיכוי להיאחזות בשלטונו האישי.

      זאת המציאות, ההפוכה לחלוטין מדבריו הנואשים הערב. פתאום הוא החושש מבחירות מיותרות ובזבזניות. הוא, שהקדים את הבחירות לכנסת ה-21 בחצי שנה, ושממשיך לטעון שניצח לפני חודש וחצי; נתניהו, שאומר שהציבור רצה בו, אך מתקשה לספק לכך ראיה בדמות הסכם עם סיעה אחת ויחידה. הוא כנראה נסער עוד יותר מכפי ששידרו פניו וידיו כשדילג על הפנייה לאזרחי ישראל והתחנן להפעלת לחץ ישיר על אביגדור ליברמן. בטח. ליברמן ייכנע לו עכשיו, ייתן לו ניצחון ויעצים את אגדת הקוסם. הודיני נתקל בעוזר שכבל אותו בשלשלאות, הוריד את הארגז שלו למעמקי הים וברח מרוצה עם המפתח.

      עוד בנושא המשבר במו"מ הקואליציוני:
      טראמפ: מקווה שדברים יסתדרו בישראל ונתניהו יקים לבסוף ממשלה
      מהקמת ממשלה עד בחירות: כל התרחישים האפשריים של נתניהו

      ראש הממשלה, בנימין נתניהו במהלך הצהרה לתקשורת 27 במאי 2019 (ראובן קסטרו)
      הממליצים העריכו שהממליצים האחרים יוותרו. נתניהו (צילום: ראובן קסטרו)

      כשסיים להתחנן לאומה שתדבר עם איווט, התחמק נתניהו משאלה ישירה ונכונה שהוטחה בו: מדוע אינו מחזיר את המנדט לנשיא. כי גם אם יוזמת הליכוד לפתוח בהליך פיזור הכנסת והקדמת הבחירות תכסיסית בלבד, לצורך החרפת משבר הקמת הממשלה והגברת הלחץ על המשתתפים במיקוח, היא פולשת ברגל גסה לתחומו של נשיא המדינה וסותרת לכאורה את כוונת החוק. שני אישים, הנשיא ראובן ריבלין והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אמורים לזעוק על כך ולתבוע מנתניהו ומעושי דברו להקפיד על תקינות מהלכיהם. עד לשעה זו, נאלמו משום מה פיותיהם. מנדלבליט, במיוחד, מתמחה בהימצאות מתמדת צעד או שניים אחרי נתניהו, מגיב במאוחר, נשמע מתגונן ואינו משכיל לתפוס יוזמה (ולנאום בתקיפות).

      נתניהו קיבל מהנשיא, בעקבות סבב ההתייעצויות וההמלצות שלאחר הבחירות, 28 יום להקמת הממשלה. באותה עת צהלו את תהילתו כל שדריו ושופרותיו של נתניהו, בתוספת ערוצים שהזדרזו להתחנף פן יגרמו לניכור המצביעים שהם גם הצופים. הוא והם טעו. אולי יש ימין, עד כמה שמשתמטים מגיוס צבאי המוכנים לשלוח לקרב את זולתם הם ימין, אבל אין שם גוש, כי הגוש מתגושש. הממליצים על נתניהו התכוונו לומר שלהערכתם השאננה, הממליצים האחרים יוותרו להם כדי להקים ממשלה.

      ארבעה שבועות לא הספיקו לנתניהו להקמת הממשלה. הנשיא ריבלין היה מוסמך, באותה נקודה, להסיק שזה לא עניין של זמן. סעיף 8 לחוק יסוד הממשלה מרשה לנשיא, אך אינו מכריח אותו, להעניק למועמד להרכבת הממשלה עוד יומיים-שלושה, עוד שבוע, "תקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים".

      אביגדור ליברמן במהלך ישיבת סייעת ישראל ביתנו, כנסת, ירושלים 27 במאי 2019 (ראובן קסטרו)
      העוזר כבל את הודיני וברח עם המפתח. ליברמן (צילום: ראובן קסטרו)

      נתניהו ביקש במכה אחת את הארכה כולה. ריבלין היה יכול לתת לו פחות, כדי לדרבן אותו, ובהמשך להגדיל את המנה, עד לתום השבועיים. הנשיא, אדיב ונדיב וחושש פן יותקף כזומם לשלול מנתניהו את שלטונו, לא עשה זאת, וגם לא השתמש אז בסמכותו להסיק שחבל על זמנו היקר של הציבור, אין להשאיר את המדינה ללא ממשלה קבועה, ולהעביר את ההרכבה לחבר כנסת אחר, שנדרשת ממנו באותו שלב רק הסכמה אצילית לנסות.

      אם עד מחרתיים אין נתניהו מצליח לנצל את הארכה שקיבל מריבלין, עליו להודיע (סעיף 9) ש"אין בידו להרכיב ממשלה". זה המעשה הממלכתי. זאת ההדדיות המתבקשת ממי שנהנה מהשלבים הראשונים של התהליך המתואר בחוק. נכשלת? זוז ותן למי שאולי יצליח ואולי ייכשל, אבל לפי החוק תורו לנסות, בכפוף להחלטת הנשיא. יהיו לו 28 יום. יתכן שיתברר שהבעיה עד כה היתה אישית, נתניהו; או שהמרקחת תורכב מפריטים אחרים ולכן תעלה יפה. או לא. כך או כך, המחוקק - והרי הליכוד מתיימר לדבר בשם המחוקק ונגד השופטים - חשב שצריך לנסות, לפני שמתייאשים ומפזרים כנסת שעדיין לא התחילה לפעול. תמימותו הקדושה של המחוקק, שלא חשב שיהיה פעם מועמד לראשות ממשלה עם כתב חשדות על סף כתב אישום.

      ויה דולורוזה בדרך לבחירות

      ההבדל בין שוחד לבין חודש הוא גם ההבדל בין טיוטת האישום נגד נתניהו לבין מרחב התמרון שיכול ריבלין לתת לח"כ האחר. למשל, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, או ראש כחול לבן בני גנץ. לפי החוק, זה לא רק אפשרי, אלא גם מתבקש, ואף שקיימת גם פרשנות אחרת - יתכן מאוד שזה מתחייב.

      מסקנה זו נובעת מהרצף ההגיוני של מהלכי הרכבת הממשלה. לאחר אותם סעיפים 8 ו-9 מתאר החוק את השלבים הבאים - ויה דולורוזה ללא קיצורי דרך. הודעה של המועמד השני, שגם הוא לא הצליח, או לחילופין אשליה שהצליח אך תבוסה בהצבעת אמון; ואחר כך עוד שלושה שבועות שבתוכם יכולים להתארגן חברי כנסת ולבקש מהנשיא בכתב שיטיל את המשימה על ח"כ כלשהו, שלרשותו יעמדו שבועיים נוספים. בסך הכול, תשעה שבועות - ארבעה ועוד שלושה ועוד שניים - שיוקדשו למאמצי חבר כנסת שני ושלישי (שאולי יהיה השני או הראשון) להצליח יותר מהראשון. לכך מוקדש סעיף 10.

      פגישתם של הנשיא רובי ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו, 13.5.2019 (דוברות בית הנשיא)
      נכשלת? זוז ותן למי שאולי יצליח ואולי ייכשל. ריבלין מטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה (צילום: דוברות בית הנשיא)

      כלומר, לא הכנסת ולא הנשיא חוסכים במאמצים להימנע מהטלת המדינה לבחירות חפוזות, למועד ב' כשעדיין לא הסתיימה בדיקת הבחינות במועד א'. בוודאי שאין מניחים לכושל הראשון לקבוע שזהו, המשחק הסתיים, הכדור שלו, הוא לוקח אותו והולך הביתה, עד למשחק הבא. שלא יהיה שחקן אחר, ואם כן - שהמשחק הבא יהיה בעוד שלושה חודשים ולא חמישה, כי במועד המאוחר יותר ייערך השימוע ותתקבל החלטת היועץ על הגשת כתב האישום.

      רק אם כלו כל הקצים עובר החוק לסעיף 11 וקובע שבאין ממשלה להצגה לכנסת, או שהממשלה הוצגה והכנסת סירבה להביע בה אמון, "יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה". זאת אזהרה לכנסת, לחשב היטב את צעדיה ולהימנע מפזיזות שתגרור התאבדות. לא רוצה ממשלה? תתפזרי, פני מקומך לכנסת חדשה שתיבחר בתוך 90 יום.

      ישראל או נתניהו

      אז, רק אז, מגיע סעיף 12, "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה". ההקשר ברור, כשלונם המצטבר של הליכי ההרכבה - לא מקל בגלגלים בעיצומו של המסע. אמנם לא נשללה במפורש חלופה בדמות מה שמתרחש כעת, הצעת חוק לפיזור הכנסת בעוד הנשיא והמועמדים להרכבה, ראשון ושני ושלישי, שקועים במלאכה, ולכן אפשר שזאת פירצה בחומת החוק. אך כך או כך, זו הפרעה כוחנית לנשיא במימוש סמכויותיו. אילו המצב היה הפוך, ובעוד נתניהו מנסה להרכיב ממשלה היה ח"כ מהאופוזיציה מציע לפזר את הכנסת, היה הליכוד מתרעם על חבלה ופגיעה בנוהג ובממלכתיות.

      עד שיבוא בג"ץ ויקבע, אם יתבקש, פרשנו המוסמך של החוק הוא היועמ"ש. מנדלבליט דומם, וכך גם ריבלין, שזכותו למחות על הסגת הגבול, אלא שהתקפות נתניהו וההאשמות המגוחכות על קשירת קשר עם גדעון סער התגלו כיעילות לריתוקו ולשיתוקו. זה לא שייך לחשבונן של סיעות האופוזיציה, אם נוח למי מהן להתמודד שוב ומהר, וגם לא לשיקוליו של אביגדור ליברמן, אם כדאי לו להיענות לאתגר (כעמדתו כרגע) או להצביע נגד החוק להקדמת הבחירות ובכך למנוע ממנו את הקול ה-61 הנחוץ לו - בתנאי שהאופוזיציה מאוחדת נגדו. מפלגתו של נתניהו חדלת אישים והולכת כצאן לטבח, כולל חברי הכנסת החדשים מהמחוזות שייאלצו להתמודד ולהפסיד ברשימה הארצית, אם לא תשונה חוקת הליכוד בהחלטה על שיכפול הסיעה הנוכחית, הטרייה.

      תוצאות ההצבעה על פיזור הכנסת, ירושלים 27 במאי 2019 (ראובן קסטרו)
      לא הכנסת ולא הנשיא חוסכים במאמצים להימנע מבחירות חפוזות. תוצאות ההצבעה על פיזור הכנסת, היום (צילום: ראובן קסטרו)

      די בשלושה-ארבעה מיכל שיר כדי להפוך את נתניהו מגוליבר לאצבעוני, כשמו של עיתון הילדים שערך והוציא אביה. עקבותיהם טרם התגלו. אם יש כאלה, בקבוצת סער או מחוצה לה, הם במנזר השתקנים - או במארב.

      יותר ויותר מזדקרת הברירה, ישראל או נתניהו. מדינה, או ממשלת בובות, כנסת בובות, יועמ"ש בובה, נשיא בובה. ביבי והבובות.