הכלכלה מקרטעת והאבטלה גואה, אבל זה לא הפריע לראש ממשלת הודו נרנדרה מודי למחוץ את יריביו בבחירות ולשייט לכהונה שנייה.
כפי שחוו על בשרן מדינות רבות בשנים האחרונות, גם בהודו פספסו הסקרים. הם חזו אמנם שהקואליציה של מודי תהיה הגדולה ביותר, אך תאבד את הרוב שממנו נהנתה בחמש השנים האחרונות. לא זו אַף זו, היא הגדילה את מספר המושבים שלה בבית התחתון ותהנה מרוב מוצק לקידום האג'נדה הלאומנית והכלכלית שלה.
להגנתם של הסוקרים, זו משימה מאתגרת במיוחד עד בלתי-אפשרית לערוך סקר אמין בקרב אומה של יותר ממיליארד תושבים. כ-600 מיליון איש - 67.1% מכלל בעלי זכות הבחירה, שהם השיעור הגבוה ביותר אי-פעם - בחרו בין 8,000 מועמדים לאורך שבעה סבבים בחודש וחצי האחרון. אין לגודל הזה אח ורע בעולם כולו, וגם נרשמו מעט תקריות אלימות ביחס לפעמים קודמות או טענות לזיופים.
התוצאות הן מדהימות עבור מודי ומפלגת העם (BJP) שלו - יותר מ-300 מושבים, מתוך 543 מושבים בסך הכול. זהו רוב מוצק, שרק גדל בהשוואה לבחירות הקודמות. זו גם הפעם הראשונה זה עשרות שנים שאותה מפלגה מצליחה לגרוף בשתי בחירות רצופות רוב מוחלט (272 מושבים ומעלה).
עוד בנושא הודו בוואלה! NEWS:
נרגע לפני היום הגורלי: מודי עשה מדיטציה לקראת תום הבחירות
"רוצים עונש כבד": הפגנות ענק בקשמיר בעקבות אונס של ילדה בת שלוש
מה שהכריע את הכף בבחירות האלו היה הביטחון. בעידן הלאומנות הפופוליסטית המחודשת, פיגוע קטלני אחד מספיק כדי לשנות את השיח ולשכוח מכל בעיות היומיום למען שאלות קיומיות יותר. האבסורד הוא שהתגובה של מודי לאותה מתקפה בקשמיר, שבה נהרגו 40 שוטרים, הייתה מבחינה צבאית כישלון. מצד שני, הזירה החשובה יותר היא התקשורת המגוייסת והרשתות החברתיות, שבהן מעוותים ומשחקים עם המציאות בהתאם הצורך.
אותו פיגוע בקשמיר גרר תגובות זועמות ברחובות הודו, ובניו דלהי הכריזו על תקיפה אווירית בשטח הפקיסטני של קשמיר, לראשונה מאז המלחמה האחרונה ביניהן. בהודו הכריזו כי הם הרגו מספר גדול של חברי ארגון הטרור שאחראי לאותה מתקפה, אך צבא פקיסטן ותושבים בשטח פחות התרשמו ואמרו כי לא היו בכלל אנשים באזור.
כעבור כמה ימים, סף המתיחות חצה מדרגה ושתי השכנות ניהלו קרב אווירי, שבסיומו איבדה הודו מטוס קרב. בצבא הודו אמרו כי הם הצליחו להפיל מטוס פקיסטני, אך טענה זו התבררה כלא נכונה. בסופו של דבר, ידה של פקיסטן, שהשיבה את הטייס שנפל בשבי כמחווה של רצון טוב, הייתה על העליונה בסבב האלימות שכמעט גלש למלחמה נוספת, אך מודי הצליח לשמור על תדמיתו כמר ביטחון.
העונש והזינוק בשווקים
בדומה למה שקרה במערכות בחירות במדינות אחרות שבהן יש שליט פופוליסטי, האופוזיציה מגלה שהיא חלשה בהרבה ממה שסברה. ההתמקדות בפגיעה בשלטון החוק ובדחיקת מיעוטים לשוליים מתבררת כלא משכנעת את הפלח הדרוש למהפך. מודי חרש את השטח, שלהב את ההמונים וכינה את עצמו "השומר" של הודו.
כדי להצדיק את מתן המנדט הנוסף לו, חרף אי-העמידה בהבטחות מ-2014, הוא השתמש בטיעון הנצחי - כהונה אחת לא מספיקה כדי למחוק את כל תחלואי השלטונות מעשרות השנים הקודמות. זה עבד לו, ובגדול, ועכשיו כבר אפשר לפנטז על כהונה שלישית.
מפלגת הקונגרס הלאומית, בהנהגתו של רהול גנדי, הודתה לאחר המפלה כי היא לא הצליחה להבין את כוח הקסם של מודי. עד כדי כך היא לא הבינה, עד שגנדי, נצר לשלושה ראשי ממשלה, הפסיד את "מושב הבית" של המשפחה לטובת ה-BJP, אם כי הוא ייכנס בסופו של דבר לפרלמנט דרך מחוז בחירה אחר.
הנתונים הכלכליים המדשדשים היו לצדה של האופוזיציה - שיעור האבטלה זינק לרמתו הגבוהה ביותר מאז שנות ה-70 בנוסף לפחד ממיתון בכלכלה השישית בגודלה בעולם, שלא צמחה בקצב שאותו חזו ושלו קיוו רבים. חרף הביקורת, לממשלת הודו היו כמה הצלחות - בניית מיליוני תאי שירותים, מבצעי ניקיון בערים המטונפות ומאבק בשחיתות ובבירוקרטיה המפלצתית. לא בכדי השווקים זינקו והמשקיעים התמוגגו מהתוצאות שמבטיחות יציבות שלטונית והמשך ברפורמות הכלכליות.
מודי נענש על ידי הבוחרים בשלוש מערכות בחירות במדינות מחוז חשובות בדצמבר, ואלו נראו כטעימה ממה שמצפה לראש הממשלה בן ה-68 בבחירות הכלליות. אלא שאז עלה מפלס הלהבות עם פקיסטן והבמה הושארה למודי. היחס שלו למיעוט המוסלמי - במדינת ענק כמו הודו, מדובר על כ-200 מיליון איש - כבר עלה לכותרות כשעמד בראש ממשלת מדינת המחוז גוג'אראט. ב-2002 התחוללו מהומות נגד מוסלמים ואלפים נהרגו ונפצעו בעקבות מתקפה על רכבת של עולי רגל הינדים. מודי הואשם על ידי מתנגדיו בעידוד האלימות והתבטאויות שנויות במחלוקת נגד מוסלמים ליוו אותו לאורך הקריירה.
בחמש שנות כהונתו של מודי, החלה הודו להתעצב מחדש ברמה הבינלאומית - לא עוד מדיניות חוץ ניטרלית אלא ברית קרובה עם ארצות הברית ועמידה איתנה מול המעצמה האזורית היריבה סין; ומבחינה לאומית - לא עוד מדינה חילונית ורב-אתנית, אלא מדינה הינדית.
יש הרואים בזה דגם הדומה לזה הקיים בישראל: משטר אתנוקרטי, כזה שבו קבוצה אחת - ההינדים, המהווים כ-80% מכלל האוכלוסייה - נהנית מאחיזה במוקדי השלטון ואילו קבוצות ומיעוטים אחרים נדחקים לשוליים. במקומם מתחזקים גורמים קיצוניים, כמו קבוצות הינדיות לאומניות שמשגשות בשנים האחרונות ובין היתר אחראיות ללינצ'ים במוסלמים שהואשמו באכילה או במכירה של בשר פרה.
אחת המטרות הבולטות ביותר שלהן לאחר הניצחון הסוחף תהיה סיום סאגה ארוכת שנים - דרישה להקים מקדש הינדי על אדמת מסגד מהמאה ה-16 שנהרס ב-1992 במהומות נגד מוסלמים בעיר איודהיה. נוסף על כך, הלאומנים רוצים לבטל את המעמד האוטונומי שממנו נהנה מחוז קשמיר, היחיד בהודו שבו יש רוב מוסלמי, על אף שהחלטה שכזו תבעיר בוודאות את השטח.
בשיטה אופיינית למנהיגים פופוליסטיים שניצחו בתום קמפיין בחירות מפלג ומלא שנאה, הם מציעים גזרים ומפללים לאחדות. מודי הכריז כי בהודו יש רק שתי קאסטות (מעמדות) - עניים ואלו שרוצים להוציא אותם מהעוני, אולם ההרמוניה הזו לא תישאר לזמן רב. האתגרים הכלכליים הגדולים שעומדים בפני ראש ממשלת הודו לא ייעלמו רק באמצעות רטוריקה לאומנית. אם יש משהו שמודי יכול ללמוד משליטים מסוגו, הוא שלשימוש באויב - מבית או מחוץ - יש תאריך תפוגה קרוב יותר בהשוואה לתסכול ממצב כלכלי קשה.
כשנשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן נקט שוב בטקטיקת הם ואנחנו בבחירות המקומיות לפני כחודשיים, זה כבר לא צלח כבעבר. ההאטה הכלכלית וצניחת ערך הלירה נקשרו ישירות לאיש החזק ביותר בטורקיה ב-15 השנים האחרונות, והוא שילם בקלפיות.
מבחינת מודי, הוא עוד בשלב העוברי של שליט סמכותני - תומכיו עושים את ההפרדה בין ראש הממשלה לבין הקשיים הכלכליים הנוכחיים ורואים בו מגן האומה. בעוד חמש שנים, עם תום הכהונה השנייה, ייתכן שהלאומנות והיד הקשה נגד היריבים והאויבים הקיימים והעתידיים לא יספיקו לבדן.