פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "תקעו לנו סכין בגב": אלו הפנים של מפוטרי מפעל חרסה בבאר שבע

      רק לפני החג הודיעו המנהלים לעובדים כי המצב טוב וקיים צפי למכירת המפעל, אך השבוע נודע להם על הכוונה לסגירתו. אליהו דואג כיצד יאכיל את חמשת ילדיו, דוד תקף את העלמת העין של הממשלה וציון לא נרדם בלילות

      "תקעו לנו סכין בגב": אלו הפנים של מפוטרי מפעל חרסה בבאר שבע
      עריכה: ניב מעוז

      120 עובדי מפעל "חרסה" בבאר שבע יצאו אתמול (שני) למאבק לאחר שהתבשרו על הכוונה לסגור את פעילותו. זאת לאחר שלדבריהם, רק לפני החג הודיעו להם המנהלים כי המצב טוב וקיים צפי למכירת המפעל. בתגובה חסמו העובדים את הכניסה למפעל לייצור כלים סינטריים, הנחשב לאחד הוותיקים בעיר, והתעמתו עם המאבטחים ששכרה ההנהלה.

      יו"ר ההסתדרות במרחב נגב, מאיר בביוף, הורה לעובדי המפעל לא לקבל את מכתבי הפיטורים. כעת קיימת אי-בהירות לגבי המשך העסקתם של העובדים תושבי הנגב.

      לקריאה נוספת בנושא
      "נזרקנו לכלבים": עובדי "חרסה" בבאר שבע מוחים על סגירת המפעל
      בעלי מפעל "חרסה" בבאר שבע הודיע על סגירה; העובדים ייצאו למאבק

      אליהו סולומון, עובד מפעל חרסה בבאר שבע בהפגנה נגד סגירתו, 30 באפריל 2019 (ללא שם)
      דור שלישי בחרסה. אליהו סלומון

      שם: אליהו סולומון
      גיל: 49
      מצב משפחתי: נשוי + 5
      ותק: 14 שנים
      תפקיד: אפסנאי

      "אני דור שלישי בחרסה", סיפר סלומון. "הסבא שלי עבד במפעל מיום הקמתו וגם אבא שלי". על התחושות בעקבות הכוונה לסגור את המפעל אמר כי "ההרגשה מזופתת, אין לנו מקור הכנסה. אנחנו לא יודעים איך להתקיים וממה להתפרנס ולא מבינים איך פיטרו אותנו. אני לא יודע איפה לעבוד, יש לי חמישה ילדים להאכיל ואני חייב פרנסה".

      "אני מרגיש מתוסכל. תקעו לנו סכין בגב", הוסיף סלומון. "לא ציפיתי שהמפעל שאבא וסבא שלי עבדו בו יסגור עלינו את השערים. הוא הביע חשש לגבי עתידו הכלכלי: "אני מחויב למשכנתאות והתחייבויות אחרות. אני לא יודע מה לעשות".

      דוד סבח, עובד מפעל חרסה בבאר שבע בהפגנה נגד סגירתו, 30 באפריל 2019 (ללא שם)
      "צריך להתחיל הכל מחדש בגיל 50". דוד סבח

      שם: דוד סבח
      גיל: 50
      מצב משפחתי: נשוי + 3
      ותק: 21 שנים
      תפקיד: עוסק בשיווק

      "מרגיש עצוב וכאוב ובעיקר המום", אמר סבח. "אחרי 21 שנים שאני נותן את הנשמה לעבודה זאת, פתאום אין לי עבודה. אני מתוסכל. אני צריך להתחיל הכל מחדש בגיל 50 ויהיה קשה למצוא עבודה חדשה". סבח סיפר כי לאחרונה רכש בית, אך לדבריו, "יש לי משכנתא שאני לא יודע מאיפה לשלם. אם הייתי יודע שהמפעל נסגר לא הייתי מתחייב".

      סבח תקף את הממשלה על שהזניחה את העובדים. "המדינה חייבת להתעורר. הממשלה לא עושה כלום עבורנו. מה העובדים בדרום יעשו?".

      ציון דורקר, עובד מפעל חרסה בבאר שבע בהפגנה נגד סגירתו, 30 באפריל 2019 (ללא שם)
      צריך לעזור לשתי בנותיו במימון הלימודים. ציון דורקר

      שם: ציון דורקר
      גיל: 50
      מצב משפחתי: נשוי + 2
      ותק: 17 שנים
      תפקיד: יוצק אסלות

      "אני לא נרדם בלילות ומרגיש לא טוב", העיד דורקר. "עוברות מחשבות קשות בראש: מה יהיה איתי ואיך אמצא עבודה. יש לי משכנתא ושתי בנות סטודנטיות שאני צריך לעזור להן במימון הלימודים, שלא יהיו כמוני, יעבדו במפעל ואז יסגרו אותו ולא תהיה עבודה". דורקר הביע דאגה על הקושי העתידי במציאת עבודה. "יש חשש שלא אמצא עבודה בגלל הגיל שלי. אני לא יודע מה לעשות".

      עובדי מפעל חרסה בבאר שבע בהפגנה נגד סגירתו, 30 באפריל 2019 (ללא שם)
      עובדי מפעל חרסה מוחים, השבוע

      מקבוצת "חמת", המחזיקה את המפעל, נמסר בתגובה כי "החלטת החברה לסגור את מפעל חרסה בבאר שבע נעשתה בלב כבד. חרסה הציגה נחיתות ייצור ונכנסה להפסדים עמוקים. לא היה מנוס מסגירתו של המפעל. אנו שיתפנו את העובדים בנושא, אנו כואבים את כאבם של העובדים ומבינים, נתמוך בעובדים נעשה את מירב המאמצים למצוא להם מקומות תעסוקה".