רוסיה וקוריאה הצפונית הן לא בדיוק מדינות שמנהלות את יחסי החוץ - או הפנים - שלהן באופן שקוף, אך למרות עובדה זו קשה להתרשם שהושג הישג או פריצת דרך כלשהי בפסגה הראשונה בין ולדימיר פוטין לבין קים ג'ונג און.
מצד שני, גם לא לכך באמת נועדה הפגישה בין מנהיגי שתי המדינות השכנות, שפלרטטו במשך כשנה עד שהגיעו לוועידה בעיר ולדיווסטוק שבמזרח הרחוק והקפוא מאוד של רוסיה. בראש ובראשונה, היה זה מסר לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אחרי הפסגה הכושלת בווייטנאם בפברואר, שקים אינו מונח בכיס של וושינגטון ושיש לו מקומות נוספים שהוא יכול ללכת אליהם.
בניגוד למדיניות המתגרה והפרובוקטיבית שאפיינה את משטרו עד תחילת השנה שעברה, קים, ביחס אל עצמו ואל מנהיג בשושלת האכזרית, מתנהג בצורה שקולה. הוא הבין שבעוד שכלי התקשורת שלו יכולים לתקוף את ארצות הברית, ובכירי משטרו יכולים לעלוב בנציגיו של טראמפ לשיחות, עדיף לו לנהוג בכבוד כלפי הנשיא עצמו. בכל ההודעות התקיפות של פיונגיאנג בחודשים האחרונים נשמר כבודו של טראמפ, שזכה לשלל כינויים ועלבונות, במיטב הלשון הקוריאנית, בשנה הראשונה לכהונתו.
לקריאה נוספת:
קים: "השלום תלוי בגישה של ארה"ב, אנחנו בנקודה קריטית"
דם, כסף והשפעה: הפרק החדש ברומן בין רוסיה לצפון קוריאה
נראה שזה עובד יפה מבחינת קוריאה הצפונית, או לכל הפחות שומר על הסטטוס-קוו הקיים. טראמפ בלם סנקציות נוספות שתכננו משרדי הממשל שלו להטיל על קוריאה הצפונית, והוא ממשיך לטעון להתקדמות במשא ומתן על פירוק תכנית הגרעין שלה, הגם שאיש לא יודע על מה הוא מתבסס. הוא שיבח את פוטין אחרי הפסגה שלו עם קים, מבלי שהתייחס לאיום המרומז של הרודן הצפון קוריאני ולפיו הוא עשוי לשוב לחדש את הניסויים והשיגורים אם אמריקה לא תשנה את המדיניות שלה.
תהום עדיין פעורה בין הצדדים סביב עצם הגדרת הפירוז הגרעיני, ואם הסרת הסנקציות תהיה הדרגתית או רק בתום התהליך. שר החוץ מייק פומפאו והיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון מצליחים לעצור כרגע את טראמפ, הנוטה לחרוג מהמסגרות הדיפלומטיות המקובלות ועלול לקבל את הדרישה הצפון קוריאנית, אבל הוא כבר הוכיח שהוא לא בוחל באמצעים. הוא יכול לפטר גם אותם אם יחשוב שהם עומדים בדרך שלו להשיג פרס נובל לשלום.
מלחץ מקסימלי להרעפת שבחים
תומכיו של טראמפ אמרו כי רק בזכות גישת הלחץ המקסימלית שהפעיל על קוריאה הצפונית, ניאות קים לדבר עמו ולעצור את שיגורי הטילים והניסויים הגרעיניים. אלו הופסקו מאז נובמבר 2017, כשנראה שחצי האי הקוריאני בדרך למלחמה נוספת, הרסנית יותר מזו שחילקה אותו. ניסוי שביצעה המדינה הקומוניסטית ב"נשק טקטי מתקדם" בתחילת החודש, כפי שהצהירו בפיונגינאג, לא שבר את הכלים והתקבל כמעט באדישות מוחלטת בוושינגטון. ככל הנראה היה זה טיל קצר טווח, שאינו מטריד במיוחד את צבא ארצות הברית.
עם זאת, מתנגדיו של הנשיא אמרו כי בזמן שאין פסול בקיום מגעים דיפלומטיים עם מדינות אויב, שהובילו לפגישה הראשונה ההיסטורית בסינגפור ביוני אשתקד, אין משמעות הדבר שיש להרעיף שבחים על קים, אחד הרודנים האכזריים ביותר בתבל. כמו בתחומים אחרים, גם בזירה הצפון קוריאנית העדיף טראמפ להקשיב לעצותיהם של אנשים מפוקפקים כמו פוטין, ולא של אנשי המודיעין שלו, בנוגע ליכולות הטילים של פיונגיאנג.
כמעט שנה חלפה מהדטנט בחצי האי, שהחל עם פגישות בין קים לנשיא הדרום הפייסני, לעתים עד כדי גיחוך, ונמשך בסוג של רומן עם טראמפ. ההצהרות המעורפלות בדבר נכונותו של קים להתפרק מנשק גרעיני התגלו כחסרות שיניים, כפי שחזו רואי השחורות שכבר חוו מחוות פיוס חסרות תוחלת ממשפחת קים בעבר. בנוסף לכך, תצלומי מודיעין וכן גורמי מודיעין הבהירו כי פיונגיאנג לא חדלה מלפתח את תכנית הגרעין שלה, והצעדים הבודדים שעשתה - כמו פירוק אתר ניסויים מרכזי - הם הפיכים בתוך זמן קצר.
המתיחות האזורית אמנם פחתה, אבל גם להפשרה הזו יש תאריך תפוגה. על אף חוסר השקיפות ומצגי השווא, הכלכלה הצפון קוריאנית על סף קריסה, אם לא התמוטטה כבר. קים מצא דרכים לעקוף את הסנקציות, שלעולם לא הרמטיות לחלוטין, אולם הוא עדיין נואש להקלות. בעודו הולך על קצות אצבעות, הוא נערך לאפשרות של חידוש הניסויים לצורך איומים והפחדות, בזמן שהוא כבר שבר לחלוטין את המצור הבינלאומי שבו היה שרוי עד לתחילת השנה שעברה.
עד לתחילת 2018, קים לא נפגש עם מנהיג זר כלשהו או יצא מגבולות ארצו, אך הסכר נפרץ. הוא כבר התרועע עם נשיא סין שי ג'ינפינג, עם טראמפ, נשיא הדרום, מנהיגי סינגפור ווייטנאם ונשיא קובה, שהגיע לביקור. פוטין השלים את סדרת המפגשים של קים עם מנהיגי המעצמות שלהן יש נגיעה ישירה למשבר הגרעין הצפון קוריאני, והציע לחדש את שיחות השישיה - ארצות הברית, רוסיה, סין, קוריאה הצפונית והדרומית ויפן (היחידה שעם מנהיגה לא נועד קים). במתכונת זו, שלא התקיימה כבר עשור, לארצות הברית יהיה משקל מצומצם בהשוואה לשיחות אחד על אחד בין טראמפ לקים.
גם עבור פוטין מדובר במפגש יוקרתי בעיקרו. רוסיה נעדרה מההתרחשויות הפוליטיות בחצי האי הקוריאני בשנה וחצי האחרונה, ופוטין לא רצה להישאר מחוץ למשחק. כפי שאמר קים, הכדור עבר שוב למגרש של ארצות הברית. היא תצטרך להחליט אם היא מוכנה להתפשר כפי שרוצה קוריאה הצפונית, ולא, אנו עשויים לחזות שוב בטילים מתעופפים בשמי דרום אסיה ובתרגילים צבאיים מאיימים של צבא ארצות הברית.
