לא מעט מדינות ערביות וגורמים במזרח התיכון נשמו לרווחה כשהתבהרו תוצאות הבחירות בישראל. ערב הסעודית, מצרים, מדינות המפרץ - כולן מנהלות קשרים הדוקים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם מערכת הביטחון הישראלית. עבורן, שינוי במוסדות השלטון בישראל משמעו גם חוסר בהירות, אי-ודאות וערעור מחדש של המצב במזרח התיכון.
אולם, יש גורם אחד, מפתיע למדי, שהיה מרוצה מהניצחון של גוש הימין: חמאס. שליטי רצועת עזה הלכו בשבועות האחרונים למהלך דרמטי ומשמעותי, ניתן לומר אסטרטגי, שבמסגרתו רוסנו ההפגנות על גדר הגבול עם ישראל, עם הבטחה ברורה לעתיד טוב יותר לתושבי רצועת עזה. וזאת, דווקא שנה בדיוק לתחילת ההפגנות על הגדר. האירוע הנפיץ ביותר שאליו נערכו שני הצדדים מראש, הפך לאירוע בשליטה של חמאס, עם מניעה של הגעת מפגינים לגדר הגבול ועם מניעה של השלכת מטענים או ירי רקטות. בשורה התחתונה, חמאס עשה כמעט כל מה שניתן כדי להבהיר שפניו אינם למלחמה. התמורה, ניתן להניח, תגיע לאחר הרכבת הממשלה החדשה בראשות נתניהו.
עוד בוואלה! NEWS:
הפלסטינים: נער בן 15 נורה למוות בעימותים בגבול רצועת עזה
במדיניות החוץ של ממשלת נתניהו החמישית - מה שהיה הוא שיהיה
בצבא הורו על נהלים חדשים בעקבות האסון בנחל - בגבעתי התעלמו
הבחירה של חמאס בהסדרה פוטנציאלית אינה מפתיעה במיוחד. היה זה מהלך צפוי שיחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה חותרים אליו מרגע תחילת ההפגנות: שיפור במצב האזרחי ברצועה באופן שיאפשר לארגון לשלוט טוב יותר בעזה ובעזתים. יחד עם זאת, חמאס לא קיבל לפני הבחירות מחוות דרמטיות מדי. ראשי המודיעין המצרי ששוחחו עם בכירי חמאס בתקופה האחרונה הבהירו להם ששינוי דרמטי ביחסי עזה-ישראל אינם על הפרק לפני הבחירות. עם זאת, לאחריהן, במקרה של ניצחון נתניהו, הרי שניתן יהיה להגיע להסדרה של ממש שתאפשר לרצועת עזה לנשום.
ישראל, מצדה, אותתה לחמאס לאן פניה. זה החל בהרחבת מרחב הדיג, שעומד כעת על כ-15 מיילים ימיים. זה נמשך בהפעלה של מעברי הגבול עם ישראל בצורה סדירה, וגם האישור הישראלי להכנסת מימון למשפחות עניות, באמצעות האו"ם. לצד זאת, ניתן להוסיף את מה שלא מדברים עליו - מנגנון מסוים שיאפשר העברת כספים מקטאר לחמאס כדי לשלם את משכורות פקידי הארגון.
במילים כאלה או אחרות, ישראל תירתם בחודשים הקרובים לייצב את שלטון חמאס ברצועה, תסייע לו לקבל לגיטימציה ציבורית, ובתמורה חמאס יספק שקט. עד לפני כמה שנים התרחיש הזה יכול היה להישמע דמיוני , כמעט פנטזיה, אלא שלשני הצדדים נוח לפעול אחד מול השני, גם אם לא ישירות.
קצרה הדרך להסלמה
בכל זאת, למרות האופטימיות הזהירה באשר למצב בין ישראל לחמאס בעזה, הרי שיש לקחת בחשבון שישנם לא מעט גורמים שיכולים לשנות את המשוואה הזו מקצה לקצה. ראשית, "הרב"ט האסטרטגי", או במקרה של חמאס, המפגין האסטרטגי. מספיקה חבורה של צעירים נלהבים מדי שתנסה לפרוץ את גדר הגבול, שתיענה בירי של אש חיה עם נפגעים, ומפה ועד להסלמה הדרך קצרה.
שנית, הג'יהאד האסלאמי. הארגון מנסה כל הזמן לבחון את גבולות הרגיעה ולפעמים נראה שרוצה במלחמה רבתי. הבוס החדש, זיאד נחלה, אינו נהיר לגמרי למצרים או לחמאס והוא עסוק בחישובים משלו בקבלת ההחלטות. הוא מקבל את רוב המימון של מאיראן, אך לאו דווקא פועל בשם האיראנים. יש לו אופוזיציה בתוך הארגון, וגם אליה הוא צריך לתת תשובות. קבלת ההחלטות של חמאס, שמעוניין בשמירה על שקט מול ישראל, אינה רלבנטית אליו. האינטרס הארגוני שלו שונה מזה של חמאס.
הגורם השלישי שיכול לשנות את המשוואה הוא הרשות הפלסטינית. בישראל חותרים לרגיעה מול חמאס וכך גם המצרים, מתוך הבנה ברורה שהרשות אינה רוצה ברגיעה שכזו. לא ברור מה תהיה תגובת הרשות להסדרה שכזו שתחזק את הארגון עוד יותר. אם הרשות בראשות אבו מאזן תחליט כתגובה לקצץ את העברת הכספים לעזה, הרי שהיה זה אלמנט משמעותי ביצירת אי שקט בעזה.
האלמנט הרביעי הוא חמאס עצמו. אם בנקודה מסוימת הארגון יחוש שההסדרה אינה מתקדמת לכיוון שאליו רצתה, ניתן לשער שהרסנים שהטיל על ההפגנות וירי הרקטות יוסרו להם במהירות ושוב נהיה "על ספה של הסלמה". בכל זאת, המזרח התיכון.