פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המחירים, התועלות והמשמעויות: על מה באמת יוצאים למלחמה?

      ברקע המצב הבטחוני בדרום, נדמה שלכל אזרח יש הצעה אישית לפעולה צבאית בעזה, אולם היציאה למערכה צריכה להיות המוצא האחרון, ורק כדי להגשים מטרה מדינית ברורה. החלטות מהבטן אינן מתכון טוב לקבלת החלטות אסטרטגיות. דעה

      המחירים, התועלות והמשמעויות: על מה באמת יוצאים למלחמה?
      צילום: שי מכלוף ורויטרס, עריכה: איתי עמרם ותומר לוי

      התעצמות האירועים לאורך גדר רצועת עזה, התפתחות איום בלוני הנפץ ועפיפוני התבערה לצד התמשכות ירי הרקטות מעזה וסבבי התגובה הישראלית, העלו את עוצמת השיח הציבורי. חלק קוראים למלחמה כוללת בעזה, אחרים מציעים מהלומות אש עוצמתיות וכן הלאה. נדמה שלכל אזרח יש הצעה אישית לפעולה צבאית בעזה. על רק הדברים האלה, טוב יהיה לקיים דיון בשאלה: על מה יוצאים למלחמה?

      אסטרטגיית צה"ל מסוף שנת 2018 קבעה שתי גישות מענה. הראשונה היא גישת הכרעה שבה "צה"ל חותר להכרעה שתתבטא בחוסר יכולת, בחוסר רצון או בשניהם אצל האויב לפעול נגדנו, ובחוסר יכולת להגן על עצמו. חתירה להכרעה מסוג זה, מטרתה לחזק את ההרתעה ולשנות את המצב האסטרטגי כך שיבוא לידי ביטוי בפגיעה ביכולת ההתעצמות המחודשת של האויב, ובתקופות רגיעה ארוכות אחרי העימות". לעומתה ישנה גישת המניעה וההשפעה, שבמסגרתה צה"ל מבצע מערכות מוגבלות ו-"חותר לסכל איומים מתהווים ולהרחיק את המלחמה, ולפגוע ביכולות האויב כדי ליצור תנאים צבאיים, מדינתיים ותודעתיים מיטביים להכרעה עתידית במלחמה אם תפרוץ, ולחזק את ההרתעה".

      לקריאה נוספת:
      דיווח: הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס צפוי לכלול עסקת שבויים
      הברחות נשק וחדירת צוללנים: האתגר של חיל הים בהגדלת שטח הדיג ברצועה
      ירי טיל נ"ט או צליפה: צה"ל מעריך שהג'יהאד האסלאמי מתכנן פיגוע

      היערכות צה"ל בגבול רצועת עזה, 29 במרץ 2019 (רויטרס)
      לבעיה בעזה אין וככל הנראה לא יהיו פתרונות קלים (צילום: רויטרס)

      היציאה לכל מערכה ובפרט בעזה, בין אם למטרת הכרעה או בגישה המוגבלת, צריכה להיות חלק ממעשה מדיני ובעלת מטרות מדיניות. קביעת המטרות האלה הנה בסמכות הדרג המדיני. מערכה להכרעה יכולה להתממש לאור מספר תרחישים. חלקם ביוזמה של מדינת ישראל וחלקם ניצול הזדמנות לאור יוזמה של האויב. ניתן לאפיין שלושה תרחישים כאלה: הגנה בעקבות התקפה חמורה ובלתי נסבלת של האויב - מערכה הגנתית תגובתית שמטרתה סיכול. החומרה נוגעת לפוטנציאל הפגיעה כשהמחיר אותו תשלם ישראל יהיה בלתי נסבל; התקפה יזומה של צה"ל - מערכה להכרעה באמצעות מהלומה מקדימה שמטרתה סיכול כוונה ויכולת של האויב לתקוף את ישראל באמצעות פגיעה בהכנותיו ופגיעה בבניין הכוח שלו. התקפה יזומה כזו יכולה להיות מנוצלת להכרעה כדי לשנות את המאזן האסטרטגי של מדינת ישראל לאורך זמן; ותרחיש של גמול מרתיע - מטרתו לגמול לאויב על פעולה שכבר ביצע במטרה ליצור אצלו הרתעה מלבצע פעולות דומות בעתיד.

      יעד העל של מדינת ישראל הוא לשמר שגרה ביטחונית סבירה ולאפשר את פיתוח המדינה בכל המימדים (חינוך, כלכלה, בריאות, תיירות ועוד). שגרה בטחונית זו נשמרת באמצעות פעולות הגנת גבולות, תקיפות לסיכול איומים מתחת לסף העלול להוביל למלחמה ופעולות במסגרת המב"ם (המערכה שבין המלחמות). יציאה למערכה צריכה להיות המוצא האחרון ולהתבצע תחת מטרה מדינית ברורה.

      נדרשת מנהיגות וסבלנות

      בהקשר לטרור המתמשך המופעל מעזה יש לנהל סיכונים בראייה מרחיבה כדי למצוא איזון בין מספר היבטים: מבחינת תחושת הביטחון - קיימת פגיעה מתמשכת וגוברת בתחושת הביטחון של תושבי הדרום ולאחרונה גם של תושבי המרכז. מבחינת הנזק הפיזי - טרור בלוני הנפץ מהווה בעיה בטחונית הפוגעת במרקם החיים, אולם ניתן לקבוע שהנזק הפיזי אינו משמעותי בראייה לאומית. זאת גם בראייה השוואתית לאזורים אחרים במדינה שהיו תחת איומים מאז קום המדינה.

      לצד אלה יש לבחון את התמונה הרחבה הן מצד המחירים והן מצד התועלות. טרם יציאה למבצע בעזה חובה לנתח את המטרות המדיניות ואת העלות מול התועלת של מטרות אלה. אכן ברור לכולם ששלטון חמאס בעזה הוא בעייתי ושמדינת ישראל נתונה במצב אסטרטגי בעייתי, אולם לא בלתי נסבל. לאור זאת ניתן לראות שתי מטרות אפשריות לפעולה צבאית בעזה: הראשונה היא מיטוט שלטון חמאס - שינוי המצב האסטרטגי מיסודו, הניתן לביצוע צבאי - אולם מגבלותיו אינן בהקשר המבצעי המיידי אלא במצב המבצעי לאורך זמן. במידה וצה"ל יישאר במרחב הרי שיש לשקול מספר משמעויות: נטל מבצעי ארוך טווח לסיכול תשתיות הטרור במרחב - מהלך הצפוי להימשך מספר שנים (בדומה לזמן שנדרש לסכל את עיקר תשתיות הטרור באיו"ש אחרי "חומת מגן"); נטל כלכלי, שיחייב את מדינת ישראל לספק מענה לצרכי האוכלוסייה; ולבסוף גם נטל מדיני מאחר שישראל תתקשה למצוא גורמים שיוכלו לקבל ממנה את הניהול הבטחוני (אם בכלל) והאזרחי של הרצועה.

      הפגנת תומכי חמאס ברצועת עזה, 24 בפברואר 2019 (AP)
      ברור לכולם ששלטון חמאס הוא בעייתי ושישראל נתונה במצב אסטרטגי בעייתי. הפגנת תומכי חמאס ברצועת עזה, פברואר (צילום: AP)

      חלופה שניה היא מבצע לחידוש ההרתעה - מבצע דוגמת "צוק איתן" שמטרתו הריסת תשתיות טרור, וחידוש ההרתעה בעזה, כמו גם מערכה מתמשכת שתכליתה היא פגיעה מתמשכת בתשתיות הטרור ללא כיבוש הרצועה. מבצע שכזה הוא בר ביצוע מבחינה מבצעית, אולם יש לשקול את עלותו הכוללת לכלל המשק בהיבט של הפגיעה במרקם החיים הלאומי, לעומת חוסר הביטחון ביכולת לממש הרתעה מתמשכת מול הפגנות הגדר וטרור בלוני הנפץ ובקיץ עפיפוני התבערה.

      לבעיה בעזה אין וככל הנראה לא יהיו פתרונות קלים, וייתכן שלבסוף מדינת ישראל תצא למלחמה בעזה כשמטרתה הכרעה או מטרה מוגבלת. כך או כך זה צריך להיות המוצא האחרון. לכיבוש הרצועה והשמדת תשתיות הטרור יש תועלת לצד מחירים גבוהים. למבצע דוגמת "צוק איתן" יהיו ככל הנראה הישגים מוגבלים. בכל מקרה במידה וסבבי האש בעזה יימשכו הרי שטוב יהיה לנצל אותם לפגיעה חמורה ככל האפשר בתשתיות וגורמי הטרור. החלטות מהבטן אינן מתכון טוב לקבלת החלטות אסטרטגיות. נדרשת מנהיגות וסבלנות, תוך שילוב המעשה הצבאי במעשה המדיני, שמטבע הדברים טווחי הזמן שלו הם ארוכים ותוצאותיו אינן מידיות, והן פחות "אטרקטיביות" לחלקים המתלהמים של הציבור.