פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שקט ייענה בנמנום: בחמאס למדו את תוכנית ההפעלה של נתניהו

      השקט מאז מבצע "צוק איתן" לא דרבן את רה"מ לשפר את מצב האוכלוסייה בעזה, בטרם סינוואר הבין מה מצופה ממנו והשיק את תהלוכות הגדר, העפיפונים והטילים התקולים. "גורם מדיני" הצהיר שאירועי הגדר עברו ב"שקט יחסי", אבל ישראל התרככה רק אחרי שבחמאס ניפחו את החזה

      שקט ייענה בנמנום: בחמאס למדו את תוכנית ההפעלה של נתניהו
      צילום: שי מכלוף ורויטרס, עריכה: איתי עמרם ותומר לוי

      הלילה בחצות לפני 10 שנים, ב-31 במרס 2009, נפתח העשור המבוזבז של ממשלות בנימין נתניהו. הכנסת עצרה את השעון - בכוחה הרי גם לספח את הירח - כדי שאישור הממשלה, שהושג קצת אחרי חצות, לא יוצמד ליום השוטים הבין-לאומי. זאת הייתה הראשונה בשלוש ממשלות שעצרו גם את השעון המדיני, החמיצו בכוונת מכוון את תקופת נשיאותו של אבו מאזן ברשות הפלסטינית וחיזקו את חמאס, באופן שלא היה ברור ממנו בשבוע שהסתיים אתמול.

      העשור של נתניהו מסתיים ללא כל הישג בזירה הפלסטינית. המבצעים הגדולים בעזה וסבבי התקיפות התקופתיות לא שינו דבר. התעצמות חמאס נמשכת. חשבונם הפנימי של ראשיו מושפע בעיקר משיקולי תגובת האוכלוסייה והאיבה לפתח, כמו גם מיראת הכבוד כלפי השכנה העוינת מדרום לציר פילדלפי, מצרים, לא מחשש מפני פעולה נרחבת של צה"ל. שב"כ מדווח מדי חודש על עשרות התרעות, התארגנויות ומזימות מסוכלות של חוליות חמאס בגדה המערבית. לסיכול אחראים המודיעין הישראלי ומנגנוני הביטחון של הרשות והמודיעין הישראלי, ביחד או לחוד. התפוררות של הרשות, במאבקי הירושה לאחר מות אבו מאזן או פרישתו, תחולל תוהו ובוהו.

      לקריאה נוספת בנושא
      צה"ל: "חמאס שלט בהפגנות בעזה - בריסון שלא נראה כל השנה"
      עשרות אלפים הפגינו בגבול הרצועה; שלושה פלסטינים נהרגו מירי צה"ל
      חמאס: אם ישראל לא תכבד את ההבנות והפסקת האש - נשנה את המשוואה

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בשיחה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במעון בבלפור ב-21 במרץ 2019 (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון, לע”מ)
      עשור ללא הישג בזירה הפלסטינית. נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע”מ)

      לדעת מומחי המערכת הממלכתית לזירה הפלסטינית - בין השאר בשב"כ, שם המומחים הם יותר מתמיד מומחות (בשלוש שנותיו של נדב ארגמן בראשות השירות הוכפל מספר הנשים המכהנות בתפקיד ראש מחלקה ומעלה, המקביל לאלוף-משנה; ראש חטיבת המחקר, נ', היא בדרגה המקבילה לתת-אלוף) - החברה בעזה מפוצלת לשלושה שבטים: החמאסי, הפתחאווי והבלמ"זי, הבלתי-מזדהים. היחסים בין תומכי שני הארגונים הגדולים עכורים כמו יחסי חמאס עם הרשות ויחסי שני חלקי הקהילה הפלסטינית עם ישראל.

      כשנתניהו חזר לשלטון שאותו איבד ב-1999 מצא מולו את אבו מאזן בגדה ואת איסמעיל הנייה בעזה. בסוף העשור שלו, אבו מאזן עדיין שם, נואש מהסיכוי להתקדמות מדינית ומעדיף להסתלק ללא ויתור העלול להפוך אותו בתולדות המאבק הלאומי הפלסטיני לשם נרדף לבגידה; והנייה נזקק לשיפוץ יסודי של משרדו, אבל המנהיג הבולט של חמאס הוא יחיא סינוואר, שנתניהו שיחרר מהכלא בעסקת גלעד שליט.

      מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, במהלך מסע"ת בעזה, 28 באוגוסט 2017 (AP)
      נתניהו שחרר אותו מהכלא בעסקת שליט. סינוואר (צילום: אי-פי)

      אמש הכריזו מקורבי נתניהו, בכינוי הכביכול מקצועי "גורם מדיני", שאירועי הגדר בעזה "עברו בשקט יחסי בזכות המדיניות הישראלית הכוללת תקיפות עוצמתיות של חיל האוויר, אזהרות חריפות שהועברו לחמאס וההיערכות המאסיבית של צה"ל שעליה הנחה נתניהו". רגע, זה לא הכול, "ישראל מביעה סיפוק גם ממאמצי ההרגעה מהצד המצרי". חצי שעה אחר כך נזכר נתניהו גם להביע הערכה לכוחות צה"ל ולזרועות הביטחון.

      לקרוא ולצחוק. בחמאס למדו את תוכנת ההפעלה של נתניהו, יצאו למבצע "הקש בגג" של הבית הלבן ונתניהו קפץ, מוושינגטון לישראל ומתל אביב לדרום. טיל למושב משמרת, חילופי אש ללא חללים - צה"ל כולו נעשה, ברצותו, לנשק אל-הרג - וניפוח חזה בסדר גודל של כמעט צוק איתן, והתוצאה היא שישראל מוכנה יותר מאשר שבוע לשחרר את עניבת החנק סביב צוואר עזה. לא חדש שישראל מתרככת לנוכח - גם אם פשטני מדי לומר "מבינה רק" - כוח, אבל סינוואר לא בא לחדש. הוא קורא את המפה הפוליטית והחברתית ורואה שערב הבחירות אין בישראל להיטות להסתבך בעזה.

      רק במזרח התיכון

      מפלגות שלטון בישראל, מאז מלחמת יום הכיפורים, מתקשות לשרוד מערכות צבאיות גדולות. מלחמת לבנון עלתה לליכוד בתיקו עם העבודה. שמעון פרס יצא שרוט מ"ענבי זעם". אירועי ספטמבר 2000 ואילך הפילו את אהוד ברק. קדימה של אהוד אולמרט והעבודה של עמיר פרץ נפגעו בלבנון 2006 וב"עופרת יצוקה", עם ברק במקום פרץ. נתניהו לא נפל בעקבות "צוק איתן"; הוא רק קיבל כיריבים את שותפיו, בוגי יעלון ובני גנץ.

      השקט בדרום בשלוש השנים וחצי שלאחר "צוק איתן" לא דרבן את נתניהו לפעול לשיפור מצב האוכלוסייה בעזה, לא חלילה מתוך חמלה אנושית, אלא כדי להועיל לביטחון ישראל בכלל והתושבים במערב הנגב בפרט. סינוואר הבין מה מצופה ממנו והשיק לפני שנה, באמתלת אזכור יום האדמה מ-1976, את תהלוכות הגדר, המטענים, העפיפונים, הבלונים ולקינוח את הטילים התקולים, המזמינים הופעה של להקת אביב כוכבי והתעויוט. מתברר ששקט נענה בנמנום, ורעש ואש בהתעוררות ובהבטחה למילוי ההבטחה הקודמת. הגיוני, כי רק במזרח התיכון אפשר לציין את יום השנה לאזכור יום השנה.

      פלסטינים בצעדות השיבה בגבול רצעות עזה, 30 מרץ 2019 (ראובן קסטרו)
      המבצעים הגדולים וסבבי התקיפות התקופתיות לא שינו דבר. רצועת עזה, אתמול (צילום: רויטרס)

      עד לאחר הבחירות חוזרים למשבצת הקודמת, אבל אירועי השבוע שעבר המחישו שוב כמה מעוות ומסוכן תהליך קבלת ההחלטות בממשלת נתניהו, הגזור כולו לפי מידותיו. מה שהיה נכון בפרשת הצוללות הגרמניות למצרים - צוללות שלוש וארבע, או ברישומי מספנת טיסנקרופ אס-43 ואס-44 - בלט שוב השבוע מול עזה. נתניהו מתיימר להחליט לבדו, והשרים הנטושים שותקים ופוחדים לאתגר אותו. ככל שהוא חשוד יותר, מושחת בעליל (בכפוף לשימוע), כך הוא נוהג כרצונו, ללא בלמים.

      ברק, בשיחת פודקאסט עם "הארץ", אזכר בשבוע שעבר מה שהיה מקובל על ממשלות העבר מאז ימי לוי אשכול ומשה דיין - שיטת המפתח הכפול בשליטת הדרג האזרחי הנבחר במערך האסטרטגי. גם כשיצחק רבין כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון גם יחד, היה לו שותף בנוהל האישורים, שר החוץ שמעון פרס, ולמחרת רצח רבין הורה היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר לסמן שר נוסף, ברק, שהיה שותף סוד כרמטכ"ל. כשברק החזיק בצמד התפקידים, היה עליו לתת חצי המלכות לשר החוץ דוד לוי.

      נתניהו כבר הוכיח שהכללים המקובלים אינם חלים עליו

      נתניהו, בטענתו שבסמכותו למדר את כל השרים מנושאים ביטחוניים רגישים, הפך את האחריות המשותפת למילה ריקה - והשרים שותקים. הוא רומז כאילו ראש אגף כלשהו במשרד הביטחון, כנראה עוזר שר הביטחון להתגוננות וראש אגף האמצעים המיוחדים (אמ"מ), תת-אלוף במילואים משה אדרי, לשעבר מפקד כנף בחיל האוויר, הסכים עם מהלכיו מול הקנצלרית אנגלה מרקל ומאחורי גבן של ועדת השרים לביטחון ושל מערכת הביטחון כולה, וכי די בכך. אם תיאור זה נכון, אין כמו הבחירות לשלול מנתניהו כל גישה למתג האדום ההוא, שמא יפוצץ על דעת עצמו את האזור במהלומת הרגע האחרון באיראן. אמנם התקנון אמור למנוע זאת, ומתורגל מעת לעת בדרגים הבכירים של המדינה והצבא, אך נתניהו כבר הוכיח שהכללים המקובלים אינם חלים עליו.

      הסוגיה האסטרטגית עצומה אך לא עכשווית. היפוכה בעזה - מטרד קשה ומתמיד, אם גם לא קיומי. שם, שוב, פועל נתניהו כאילו עשרה קבין של קבינט ירדו לעולם וכולם שלו. זאת סכנה חמורה למשטר הדמוקרטי בישראל, בכל עת ובמיוחד כשגבו של ראש הממשלה, שהוא גם שר הביטחון, אל הקיר של מעשיהו.

      ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה מחוץ למשרדו שהופגז על - ידי חיל האוויר 27 במרץ 2019 (רויטרס)
      נזקק לשיפוץ יסודי של משרדו. הנייה (צילום: רויטרס)

      יש הפרזה רבה בהבלטת המוביל היחיד של הרשימות הגדולות. בוחרים בצוות. מי שבחר ב-2003 בליכוד בראשות אריאל שרון קיבל לאחר שנתיים וחצי פילוג ואת אולמרט בראשות המפלגה החדשה ששרון הקים על חצי-חורבות הליכוד. מי שיצביע בעד הליכוד בראשות נתניהו בשבוע הבא יהמר נואשות על הישרדות נאשם, בתום שימוע קרוב, אך למעשה ייתן את קולו לגדעון סער או לישראל כץ - ובדיוק משום כך הם סופגים את התנהגות נתניהו כשליט בלעדי וסופרים את הימים עד להחלטת היועץ המשפטי על הגשת כתבי-האישום נגדו. ממול, בכחול לבן, מפריז בני גנץ בשימוש בגוף ראשון יחיד. הקבוצה חזקה וחכמה יותר מכל אחד מחבריה, כולל היושב בראשה. כשהמפקד נפגע, מוכרח להיות לו מן המוכן סגן וממלא-מקום, מה שנתניהו, בפחדיו, סירב תמיד למנות.

      סינוואר צריך לדעת שבעוד שבועות מעטים, סמוך ככל האפשר לתשעה באפריל, תתייצב מולו ממשלה מוצקה, החותרת בקדימה עליונה למיפגש מאוויים עם רשות פלסטינית שוחרת שלום ורק כנגזרת מכך מסדירה בדו-קיום מעשי את היחסים עם חמאס ועזה. הסבבים האין-סופיים וחסרי התכלית מיצו את עצמם, כמו העשור של נתניהו.

      למלחמאס, להבדיל מסתם מלחמה, חוקים משלה. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שיהיה הוא מה שהיה, למעט רבבות הפלסטינים המתרבים בעזה עד אפס מקום, מים, אוויר ובריאות, עד שתעז לקום ממשלה שתפרוץ את המצור שעזה הטילה על ישראל. כתזכורת, באו שיגורי הלילה וירי התגובה מטנקים, מדרגה נמוכה מחיל האוויר.

      הבן של השכנים, שלומד לתופף עד שכל הרחוב משתגע, ציית לראש ועד הבית שאיים להחרים לו את התוף אם לא יפסיק, אבל כדי להראות שלא ייכנע הוציא את החצוצרה לתקיעה אחרונה. עשר שנים, שוב אחד באפריל, המתיחה כבר עבשה, וההבדל היחיד בין תחילתו המחודשת של עידן נתניהו לבין סופו הבא עלינו לטובה הוא שסינוואר יצא מהכלא ונתניהו בדרכו לשם.