פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אין יציאה: בריטניה מתקרבת לצומת מסוכן ללא דרכי מילוט

      הכישלון השלישי של מיי להעביר את ההסכם בפרלמנט לא עצר את הספירה לקראת יציאה מהאיחוד האירופי. לראשת הממשלה לא נותרו עוד ז'וטונים להמר עליהם, והממלכה מפליגה לעבר שני כיוונים אפשריים - פרישה ללא הסכם או דחייה ארוכה של הברקזיט ובחירות חדשות

      אין יציאה: בריטניה מתקרבת לצומת מסוכן ללא דרכי מילוט
      צילום: רויטרס, עריכה: איתי עמרם

      היה זה עוד שבוע כאוטי בפרלמנט ובפוליטיקה בבריטניה, יותר מאלף ימים אחרי משאל העם על הברקזיט. אתמול (שישי), המועד המקורי לפרישה מהאיחוד, הימרה תרזה מיי על מעט הז'וטונים שנותרו לה והעלתה בפעם השלישית את ההסכם שגיבשה עם האיחוד. ההפסד היה קטן יותר בהשוואה לפעמיים הקודמות, אבל צורם במיוחד. ראשת הממשלה השמרנית, ככל הנראה המנהיגה החלשה שידעה הממלכה בעידן המודרני השתמשה בקלפים האחרונים שהיו בשרוולה, אבל גם אלו לא הספיקו כדי לגייס את הקולות הדרושים.

      מיי הבטיחה כי היא תזוז הצדה אם ההסכם יאושר, ותפנה את ההנהגה לדמות חדשה שתוביל את השלב הבא בשיחות עם האיחוד. זה הספיק כדי לשכנע חלק לא מבוטל מהאגף הנצי במפלגה, אפילו את שר החוץ לשעבר בוריס ג'ונסון, שהפנימו כי ללא הסכם הברקזיט כולו בסכנה. זה היה המסר המרכזי של מיי בשבועות האחרונים, שבהם איבדה את טיפת הסמכות שעוד הייתה לה. ואולם, המספרים לא השתנו לטובתה. קבוצה לא מבוטלת של תומכי הברקזיט התעקשו שיש להסיר מההסכם את סעיף הבקסטופ השנוא שנועד לשמור על הגבול האירי פתוח. אליה הצטרפה פה-אחד המפלגה הצפון אירית הקטנה, שלה יש רק עשרה חברים. אותם עשרה חברים הם המשענת לממשלתה של מיי, שהפסידה את הרוב בפרלמנט בבחירות ב-2017 שבהן הייתה משוכנעת שתגדיל את הרוב השמרני ותנווט בבטחה אל מחוץ האיחוד.

      לקריאה נוספת:
      עוד הפסד למיי: הפרלמנט הבריטי דחה שוב את הסכם הברקזיט
      לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא: הפרלמנט הבריטי סוף סוף אמר את דברו
      מיי הצהירה כי תתפטר אם הסכם הברקזיט יעבור: "קשובה להלך הרוח"

      ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי בדיון בפרלמנט הבריטי על הברקזיט - 29 מרץ 2019 (רויטרס)
      תרזה מיי בפרלמנט, אתמול (צילום: רויטרס)

      במהלך נוסף, שאמור היה למשוך מחוקקים מהלייבור וממפלגות אחרות, ההצבעה השלישית הייתה רק על ההסכם עצמו ולא על ההצהרות הפוליטיות על עתיד היחסים עם האיחוד האירופי הנלוות לו. זה לא שכנע את ג'רמי קורבין ותומכיו, והמחוקקים דחו את הניסיון האחרון הנואש, ספק נואל, של מיי. חמישה חברי לייבור תמכו, אך ההסכם נדחה בפער של 58 קולות. קרוב יותר, אולם עדיין רחוק מאוד.

      דחיית ההסכם בפעם השלישית תמצתה את השבוע שבו אמר הפרלמנט את דברו - לא. לא להסכם, לא לביטול הברקזיט, לא לפרישה ללא הסכם, לא למשאל עם נוסף, לא להסכם האלטרנטיבי של הלייבור ולא לעוד כמה הצעות. זה מה שקרה כשהפרלמנט לקח שליטה על התהליך, בצעד חסר תקדים שהאיר באור בוהק את האימפוטנטיות של ממשלת מיי.

      דומה שמיי הבינה זה מכבר כי הקיץ הקץ על כהונתה, שאליה הגיעה ממש במקרה. היא בכלל התנגדה לפרישה מהאיחוד במשאל העם, והייתה שם כדי להיכנס לנעליים הגדולות של קודמה דייוויד קמרון, שהסתלק עם היוודע התוצאות המדהימות. למרות רחשי לבה המקוריים, היא אמרה שוב ושוב שיש למלא את רצון העם וכי קיום משאל שני יפגע באמון הציבור בדמוקרטיה.

      הפגנת תמיכה בברקזיט מחוץ לפרלמנט בלונדון, 29 במרץ 2019 (רויטרס)
      הפגנות מחוץ לפרלמנט, אתמול (צילום: רויטרס)

      מולה, ניצב פרלמנט עקשן שנחלק בעיקר על בסיס היחס לברקזיט ופחות בהתאם לקווי המפלגות והאג'נדות של מניהגיהן. מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין, החולם על הדאונינג 10, רוצה לבחון את הפופולריות שלו בבחירות כלליות, שלוש שנים לפני המועד שלהן, והכריז כי זהו הפתרון היחיד.

      השמרנים פחות מתלהבים מהרעיון, שכלל לא בטוח שיפרום את הפלונטר. אדרבא, הבחירות עשויות להסתיים שוב באופן לא חד-משמעי והפרלמנט ימצא את עצמו פחות או יותר במקום שבו הוא כרגע. לממשלה אוזלות האופציות. בסביבתה של מיי לא פסלו ניסיון רביעי ונוסף להעלות את הסכם הברקזיט, אבל קשה לראות כיצד היא מגייסת את גרעין המתנגדים הקשה, בזמן שבאיחוד ממאנים בכל תוקף לפתוח מחדש את ההסכם השנוא על רבים. הצפון אירים, התומכים בברקזיט אך חוששים מפגיעה באחדות הממלכה, הבהירו כי עם הסכם כזה הם כבר מעדיפים להישאר באיחוד. מנגד, תומכי הברקזיט הקשה מעדיפים פרישה חדה וחלקה ב-12 באפריל, תאריך העזיבה הנוכחי אבל המאוד לא סופי. הם בטוחים שמנבאי השחורות מפריזים בתחזיות הקודרות, שאליהן מתכוננים בקצב רב באיחוד, אולם הם מיעוט בפרלמנט, וכנראה שגם בציבור.

      מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין בפרלמנט בבריטניה, 13 במרץ 2019 (רויטרס)
      חלומות על דאונינג 10. קורבין (צילום: רויטרס)

      אלפי תומכי ברקזיט מחו אתמול מחוץ לבית הנבחרים בלונדון בשעות הדיונים, חלקם אף התעמתו עם המשטרה, אבל מספרם היה כאין וכאפס לעומת מאות האלפים שצעדו בלונדון שבוע לפני כן למען הישארות באיחוד. בשלוש השנים שחלפו מאז משאל העם, מראים הסקרים - אלו ששגו בהערכה המקורית - שהמחנה הרוצה לשמור על החברות באיחוד התחזק, אבל בכל מקרה לא בצורה מובהקת.

      החברה הבריטית נותרה מפולגת וקרועה, וקשה להעריך את תגובת הנגד אם הברקזיט לא יתקיים בסופו של דבר ויטוטא מתחת לשטיחי ארמון וינדזור. "הבגידה" שבה יחושו חלקים לא מבוטלים מהימין הבריטי עלולה להיתרגם לפי ההערכות להתחזקות הימין הקיצוני, שבניגוד למדינות מערביות אחרות מעולם לא הכה שורש של ממש בבריטניה. הפסד במשאל עם שני לבטח לא ירצה אותם, ואין סיבה שהצד שהפסיד בפעם השנייה לא יבקש משחק גומלין שלישי וכך הלאה.

      לפרלמנט תהיה בשבוע הבא הזדמנות נוספת לומר את דברו. קשה להעריך לאיזה כיוון תישב הרוח, אולם כנראה שלממלכה נותרו שניים בלבד בהתחשב ב"מות" ההסכם של מיי, כפי שתיארו זאת מחוקקים רבים - קפיצה אל המים העמוקים של הברקזיט הנוקשה חסר ההסכם מאידך, או דחיה משמעותית של הברקזיט ואחריה בחירות חדשות מחד. לכיוון השני יש ככל הנראה יותר סיכויים, אולם גם בחירה בו לא תרפא את פצעי הממלכה.