משוואה חדשה בגולן: הכרזת טראמפ עלולה להחזיר את הסורים לגדרות

סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס לא ידע את נפשו מרוב אושר. ההשגחה העליונה - שלו, הנוצרית - חיברה אותו לאישיות הדגולה ביותר שישבה אי פעם בבית הלבן, הסמיכה אותו להיאבק לצדו בדמוקרטים ובאנטישמים (כמעט מונחים נרדפים) וקראה לו לנאום בפני ח"י אלפים בוועידת איפא"ק, בשבוע חתימתו של דונלד טראמפ על הכרזת ההכרה בהיות רמת הגולן כ"חלק ממדינת ישראל".

בנימין נתניהו, במעמד החתימה, הוסיף לנימוק הביטחוני גם טיעון דתי-לאומי מפוקפק: יהודים היו בגולן בימי קדם. לפי היגיון זה, הצדק עם אל-קאעידה ודאעש - כל שעל שמוסלמים כבשו אי פעם, מאנדלוסיה ועד פלסטין, להם יהיה.

עוד בוואלה! NEWS:
נסראללה: הכרת ארה"ב בגולן - רגע מכונן בסכסוך הערבי-ישראלי
צבע אדום בבית הלבן: המציאות שיבשה את ביקור החלומות של נתניהו
סעודיה על הכרת טראמפ בריבונות ישראל בגולן: "פגיעה בתהליך השלום"

פנס מסר לקהל איפא"ק גרסה הוליוודית של מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. מגיבורי אוקטובר 1973 בחר אחד, צביקה גרינגולד, וגולל את סיפור "כוח צביקה" בקרבות ציר הנפט - איך הציל לבדו את חזית הצפון מנפילה ואת ישראל מתבוסה. האמריקנים מתמוגגים מסיפורים כאלה.

קו רציף נמתח אצל פנס בין טראמפ לנתניהו, רפובליקנים וכוח צביקה, אבל מישהו במחלקת התחקירים התרשל. היום, בביתו שבקורנית, שפך אלוף-משנה במילואים גרינגולד, בן קיבוץ לוחמי הגטאות, צוננים על המדושנים מעונג בוושינגטון, המוכנים לסכן את החיים בישראל בעוד הם מסתתרים במרחב המוגן של המליצות.

"אני שמאלני", אמר. "ותמיד הייתי. בעד שלום, פשרה, זכויות לערבים". הוא שקל להצביע למפלגת העבודה, אך מעדיף לבחור בבני גנץ, "כי מוכרחים לוודא שמחליפים את נתניהו".

ממשלים רפובליקנים קודמים פעלו למען שלום בין ירושלים לדמשק ובמסגרתו להחזרת הגולן לסוריה, רובו וכמעט כולו. כשנשיאים דמוקרטים צעדו באותו נתיב, תמכו בהם. כשביל קלינטון, לאורך שנות ה-90, הוביל תיווך בין חאפז אסד לבין יצחק רבין, נתניהו ואהוד ברק, הודיע הנציג המובהק ביותר של הזרם המתון - והביטחוניסטי, להבדיל מהאידיאולוגי - במפלגה, הגנרל בדימוס ברנט סקאוקרופט, שלמען הסכם ישראלי-סורי ובהזמנת השתיים ראוי להציב בגולן כוח חיץ צבאי אמריקני. ההסכם היה מרחיק את סוריה מאיראן ומעקר את חיזבאללה.

סקאוקרופט, פעמיים היועץ לביטחון לאומי, ייצג השקפת עולם המעוגנת גם בעבודת מטה. טראמפ, פנס ושר החוץ מייק פומפאו הם הקוטב הנגדי - הכרזות פרועות תחילה, חיפוש ביסוס להן אחר כך, אם בכלל. היום ציין פומפאו מלאת ארבעה עשורים להסכם בגין-סאדאת-קרטר. אכן, מאורע כביר בתולדות האזור, ותשקוט החזית 40 שנה. אבל פומפאו התעלם מהנוסחה שבלעדיה לא היה שלום בין ישראל למצרים: שטחים תמורת שלום. הוא ונשיאו מזמינים את הסורים, בגיבוי רוסי, לנסות להחזיר לעצמם את השטח בכוח.

ההחלטה עכשיו בידי בשאר אסד ומאחוריו ולדימיר פוטין, המתמודד עם האמריקנים בוונצואלה ובאוקראינה. אם ברית סוריה-רוסיה תבחר לאתגר את הציר הישראלי-אמריקני, את המחיר ישלמו חיילי צה"ל ואזרחי המדינה, לא מנהיגיהם.

נתניהו וטראמפ פגעו קשות בביטחון ישראל שלוש פעמים בתוך שנתיים - בערעור היציבות שהשיג הסכם הגרעין עם איראן, בהמתת סיכוי להידברות עם הרשות הפלסטינית כשהוכרזה העברת השגרירות האמריקנית לירושלים ובהתגרות בסוריה בגולן.

איום הייחוס של צה"ל יחזור מעתה בהכרח להבליט את הצבא הסורי, על מערכי הטילים קרקע-קרקע, קרקע-אוויר ועם הזמן גם השריון והקומנדו, שנשחקו במלחמת האזרחים. בלי שהסורים ילחצו על ההדק, רק מתוך אומדן המשוואה החדשה של מכפלת היכולת הנבנית ברצון הגובר, יידרשו לצה"ל עוד כוחות בגולן או בקרבתו, עוד אימונים במתאר מבצעי סורי על חשבון מוכנות למתארים אחרים, עוד התלבטויות של אלוף פיקוד הצפון הבא אמיר ברעם איך לנהל מערכה בחזית סורית-לבנונית משותפת.

מפקדת אוגדה 36 נשלחה השבוע בהפגנתיות דרומה, במסגרת האיתות לחמאס והכנת הכוח להתלקחות בעזה אם האיתות לא ייקלט. היא לא תהיה זמינה אם מתיחות בגזרה הסורית תרתק אותה לצפון. צה"ל מרגיע תמיד שיוכל לטפל בו-זמנית בשני משברים, למשל עם חמאס וחיזבאללה. יהיה לו קשה יותר מול ארבע זירות, כולל הגדה המערבית והגולן. אך הוגן שהמילואים שיגויסו ייבחרו מקרב מי שהריעו לטראמפ ולנתניהו.

די בטיל אחד מרפיח לשרון לזעזע את ישראל. מה יעשו לה שניים-שלושה טילים משטח סוריה ולא של אורחים איראניים אלא של מארחיהם - לגולן או מזרחה ודרומה ממנו. זה לקח שאסד יכול ללמוד מיחיא סינוואר, שלמד בתורו תחבולה או שתיים מישראל.

ההברקה הישראלית של העשור וחצי הקודמים הייתה "מרחב ההכחשה"; סייג לחכמת המלחמה - שתיקה. השליט וחוגו הקרוב אמנם יודעים שחיל האוויר הישראלי פגע בהם, בין השאר בכור הגרעיני, והרי למי עוד בסביבה יש חיל אוויר כזה, אך ההימנעות מהודעה מלבינת פנים מאפשרת להם להימנע ממצג חולשה כלפי עמם ולעתים גם צבאם, משענת השלטון. כך מושגת תכלית הפעולה האלימה בלי להיגרר להסלמה.

סינוואר ראה ובדרכו גם חיקה. רקטות מתחילות להתעופף מעזה. זאת עובדה שאין להסתיר, לא בהמראה ולא בנחיתה. אבל אם סינוואר מיתמם ומסרב לשאת באחריות, התגובה על הטיל היחיד או הזוגי תהיה מוגבלת יותר מאשר אם מעמידים סולם מילולי גבוה.

מתנהל דו-שיח, או תלת-שיח אם כוללים בו את התיווך המצרי, במעשים ובמחדלים. סינוואר יורה בודדת, לא צרורות, למרכז הארץ. צה"ל מגייס השלמות מילואים ומעביר בגלוי חטיבות, כעדות מוחשית שכוונתו רצינית לצאת למהלך הרביעי של ההסלמה - התגובה הישראלית על תגובת חמאס על התגובה הישראלית על הטילים לבאר שבע, דרום גוש דן או משמרת; הצבא משנע כדי לשכנע. בו בזמן מודיע פיקוד העורף שמגבלות שעת חירום חלות רק על הדרום, עד לחצרים ומשמר הנגב. פשר המסר: אם לא תטווחו את מרכז הארץ, נתאפק בתקיפת המטרות מהאוויר, ואם כבר נהרוס משרד, לאחר 12 שעות המתנה להתפנות כל מי שחושש להיפגע, זה יהיה משרדו של איסמעיל הנייה ולא של סינוואר, שאיתו מדברים.

לפני שנה, כשנמאס לחמאס להמתין לניצול ההצלחה המדיני של "צוק איתן", נפתחה סידרת התזכורות לישראל - הפגנות בגדר, עפיפונים, בלונים ולבסוף טילים סוררים ויתומים. בסכסוך השכנים בין עזה לישראל, השכן העני והחלש נזהר שלא לפוצץ את הדלת של השכן העשיר והחזק. בלילה מתעופפת אבן, שמשה נשברת ואלמוני בורח. פרשנות מיותרת, אבל מדאיג להיווכח שלמרות ההתפארות הישראלית בעומק החדירה המודיעינית, ואולי בגללה, נמצאה בחמאס שיטה לשיגור טילים בשלט-רחוק וללא טביעות אצבעות.

אחרי הבחירות תיאלץ הממשלה הבאה לנוע במהירות להסדרת היחסים עם חמאס, בלי לקפח את אבו מאזן. הבידול בין שני חלקי פלסטין נכשל. נדרשת גישה רחבה יותר - וגם קבוצת שרים שהעומד בראשה הוא רק ראשון בין שווים שסביבו צוות. לדוד בן-גוריון היה משה שרת. ללוי אשכול - גולדה מאיר. גולדה הייתה המחליטה הסופית, אבל נעזרה במשה דיין, אבא אבן, יגאל אלון, ישראל גלילי, פנחס ספיר, אף שלא את כולם חיבבה או העריכה. רבין שיתף פעולה עם פרס ואלון, שמיר עם ארנס (ורבין), וכך הלאה.

אם גנץ ינצח, הוא ייאלץ, מתוקף אופיו והמציאות הפוליטית, להחזיר להכרעות את הקבוצתיות שנעלמה בשנים הרעות של נתניהו. אלא שעל צווארו תכביד גם משקולת מחודשת, שהכיר בימיו כאלוף פיקוד הצפון, הוא וקודמו שם וכרמטכ"ל, גבי אשכנזי - סוריה. לפני מימוש הסכם השלום עם מצרים כינו את תזזית האוגדות מסיני לגולן, בכוננויות, "סינרמה". מעכשיו צפויה עזה-רמה, ואולי רמאללה, כדי להכיל גם את הגדה וחסן נסראללה.