זה היה אמור להיות מסע הבחירות המושלם: שטיח אדום בבית הלבן, מחיאות כפיים סוערות באיפא"ק, ולסיום סיומת מתוקה, הישג מדיני היסטורי לחזור איתו הביתה. שבועיים לפני שהציבור הולך לקלפיות, הביקור של ראש הממשלה בוושינגטון נועד להשיק בליץ מדיני של הישורת האחרונה שיבהיר לכולם ש"נתניהו ליגה אחרת".
החבר הג'ינג'י מהבית הלבן התגייס למשימה, הודיע על הכרה ברמת הגולן, הרעיף חיבוקים ומחמאות מפה ועד בית הכנסת העתיק בגמלא, וחוץ מלהצטלם עם פתק "מחל" עשה בערך הכול כדי למלא את תפקידו ככוכב סרטוני הקמפיין של הליכוד. הכול היה מתוכנן, מתוסרט ומחושב היטב, אבל למציאות היו תוכניות אחרות.
הטילים מעזה ניפצו את האידיליה הוורודה באמריקה, ומאיימים לגרור את ישראל לעימות ביטחוני מסוכן ולהכניס את חלקו האחרון של קמפיין הבחירות של נתניהו לכאוס מוחלט. הביקור בוושינגטון, שהיה אמור לתת לו קלף מנצח, עשוי להירשם בדברי הימים כרגע שבו התהפך המשחק.
עוד בנושא:
למרות הסבירות הנמוכה: בצה"ל נערכים לתמרון קרקעי נגד חמאס
מנהרות, מתחמים צבאיים ולשכתו של הנייה: היעדים שהתקיף צה"ל
לא לחינם נתניהו היה נרגן וכעוס עם עלייתו למטוס בדרך הביתה; הוא נזף בעיתונאים שלא הקדישו מספיק זמן סיקור להיסטוריה שהוא עשה בוושינגטון, ואף איים ש"שיבואו איתכם חשבון". באמת חוצפה שהתקשורת התעסקה במה שהתרחש בארץ - בטילים, פצועים, חרדות ומקלטים - ולא בחגיגות הבחירות שלו באמריקה. האמירה מעידה על רמת ניתוק גבוהה במיוחד, אבל ייתכן שגם היתה כאן השלכה: במקרה של עזה - מי שהציבור יבוא איתו חשבון עשוי להיות דווקא נתניהו.
המציאות הבלתי נסבלת שבה חיים תושבי עוטף עזה בסבבי האלימות החוזרים והנשנים כמעט ולא חדרה את מערכת הבחירות עד כה. את "טעות" הירי של חמאס על תל אביב לפני כשבועיים הוא הצליח לבלוע מבלי להיגרר לסבב נוסף של הסלמה, אבל הציבור יתקשה לבלוע את הרקטה על השרון, שגרמה לנזק ונפגעים, כאירוע מקרי ואקראי, והדרישה לענישה חריפה וחריגה מהדהדת משמאל ומימין.
בשנה האחרונה, נתניהו ובכירי מערכת הביטחון עושים הכול כדי לא להיגרר למבצע רחב או משמעותי ברצועה, למרות לחץ פוליטי כבד להנחית על חמאס מכה קשה, אבל בתזמון הנוכחי, כשמסביב לו שלל חיות פצועות שמחפשות להתרומם מעל אחוז החסימה - הוא הופך חשוף במיוחד לפגיעה. אף תגובה של צה"ל לא תספק את מאוויהם של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן שידהרו על אובדן ההרתעה והכניעה לטרור כל הדרך אל הקלפי, ועוד הפסקת אש יכולה לדחוף לא מעט ליכודניקים לזרועותיהם.
בפרק הזמן המצומצם שנותר עד הבחירות לא בטוח שלנתניהו יהיה זמן לתקן את הנזק, אבל באופן אירוני, עזה יכולה לפגוע בנתניהו ובליכוד, אבל בה בעת להציל את המפלגות הקטנות ולחזק את גוש הימין שהוא חייב מאחוריו כדי לנצח בבחירות.
בעוד ביקור החלומות של נתניהו בוושינגטון השתבש לאור האירועים הביטחוניים, אצל יריבו - בני גנץ - המסע לוושינגטון התעלה מעל הציפיות. ראש הממשלה תכנן לעשות לגנץ בית ספר ברטוריקה ובנאומים משלהבים, אך הוא נאלץ לבטל את הופעתו באיפא"ק ולהשאיר את הבמה לגנץ לבדו.
אמנם, גם הנאום שלו לא הצליח לחדור את קצב ועוצמת הדיווחים והכותרות מהארץ, אך את מבחן "ראש הממשלתיות" הוא עבר גם עבר. גנץ הגיע לוושינגטון כאנדרדוג, מוקף בציפיות נמוכות, אבל כפי שהתברר יותר מפעם אחת בחודשים האחרונים, זה רק גרם לו להפתיע. הנאום באיפא"ק נגע בכל הנקודות ופרט על כל הנימים של הקהל היהודי האמריקני, שלרוב שבוי ומאוהב באנגלית המהוקצעת של קינג ביבי: הרבה מאוד צבא וביטחון, וציטוטים שמהדהדים למשפטים איקוניים של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, קצת סיפורים משפחתיים מהשואה וקצת זכרונות מהעלאת יהודי אתיופיה, וקריאה מרגשת על אחדות העם היהודי והמקום הרב שיש בכותל - לכל הזרמים.
גנץ זכה למחיאות כפיים סוערות אצל האמריקנים, אבל לצערו - לא הם אלה שהולכים לקלפי. תוך שעות ספורות המחמאות על הנאום התחלפו בביקורות ובדיחות רשת על שתי הופעות לא מוצלחות בכלל בפריים טיים הטלוויזיוני בארץ. עם כל הכבוד ליהודים האמריקנים, הבוחרים של נתניהו וגנץ נמצאים בארץ הקודש.
