כשהיה כמעט בן 80, גיל שבו פנסיונרים נחים בכורסת הסלון, משתעשעים עם הנכדים וחולקים זיכרונות עבר, הפך רפי איתן, שהלך לעולמו אתמול, לחבר כנסת ושר בממשלת ישראל. חודשיים קודם לכן נעתר איתן לבקשות שהגיעו אליו לעמוד בראש מפלגת גיל - גמלאי ישראל לכנסת. לבסוף, הפכה המפלגה להפתעת הבחירות לכנסת ה-17 וזכתה בשבעה מושבים.
אחרי עשרות שנים של פעילות ענפה בזרועות המודיעין הישראליות, ובתום שני עשורים מוצלחים בעולם העסקים, איתן החליט שלא מאוחר מדי לפעול בשדה החברתי. "הוא קם יום אחד, התבונן סביבו כה וכה והחליט שהוא נלחם למען המבוגרים", אמר לוואלה! NEWS העיתונאי גדעון רייכר, שהיה שותפו של איתן לדרך הפוליטית בבחירות לכנסת ה-18 בשנת 2009. לעומת בחירות 2006, מערכת הבחירות השנייה שבה התמודד איתן הסתיימה במפח נפש - ומפלגת הגמלאים לא עברה את אחוז החסימה.
"רפי איתן אמר שיש בישראל מיליון מבוגרים שכל המפלגות מתעלמות מהן ושלא מטפלים בהם, וחלקם הגדול בקושי יכולים להתקיים", נזכר רייכר. לדבריו, "הוא מאד דאג כדי להיטיב איתם. אין לי תשובה מה הניע אותו, אבל אני מניח שזה הכאיב לו. הוא עצמו היה איש אמיד מאד. רצונו היה להשפיע ולהיטיב על מיליון המבוגרים בארץ".
עוד בוואלה! NEWS
הסודות הכמוסים של האיש שתפס את אייכמן וגייס את פולארד
השר ואיש המודיעין לשעבר רפי איתן הלך לעולמו בגיל 92
עובדה מעניינת היא שלא איתן בן ה-80 ולא אף אחד אחר מחברי המפלגה שנכנסו לבית המחוקקים זכו בתואר "זקן חברי הכנסת". היה זה שוב שמעון פרס, שהיה אז בן 82, שהחזיק בתואר כבר מהכנסת ה-14. רק כעבור שנה, כשפרס נבחר לנשיא, הפך איתן לזקן חברי הכנסת.
איתן התמנה לשר לענייני גמלאים וכן הופקד על ענייני ירושלים. בנוסף היה חבר בוועדת החוץ והביטחון. אולם הציפיות הגדולות שהציבור תלה במפלגה התנפצו; שבעת חברי הסיעה הסתכסכו שוב ושוב זה עם זה, התפצלו, התפייסו ושוב התפצלו. "כנראה הוא בחר שותפים לא מתאימים", אמר רייכר. לדבריו "השררה לא היטיבה איתם".
את מפלגת גיל ייסדו נאוה ארד ומשה שרוני כבר בשנת 1996, לקראת הבחירות לכנסת ה-14, אך היא לא עברה את אחוז החסימה. ארד הייתה חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה ושרוני היה יו"ר ועד גמלאי עיריית חיפה. גם בבחירות לכנסת ה-15 ב-1999 התמודדו הגמלאים, הפעם במסגרת רשימה בשם כוח לגמלאים, אך גם היא לא הצליחה להיכנס לכנסת. בבחירות לכנסת ה-16 ב-2003 לא התמודדה המפלגה, אבל לקראת הבחירות לכנסת ה-17 ב-2006, הצליחה להקים חזית רחבה שהורכבה מוועדי הגמלאים של הארגונים הגדולים במשק. תחילה הייתה אמורה המפלגה להשתלב ברשימת קדימה, אבל מאוחר יותר החליטו לרוץ באופן עצמאי ואיתן נקרא לעמוד בראש המפלגה.
מפלגת גיל העמידה בראש סדר העדיפויות שלה את הדאגה לגמלאי, והתחייבה לפעול להגנה על זכויות הפנסיה, להגדלת סל התרופות והבריאות לגמלאים, להבטחת דיור הולם ונושאים נוספים שנועדו להיטיב עם האוכלוסייה המבוגרת. "המפלגות הגדולות הפכו את דור המייסדים לדור המסכנים, ואנו לא ניתן להם להמשיך בכך. אנחנו לא מבקשים עוד טובות מאף אחד. הגמלאים הרימו ראש" , הצהיר איתן בתחילת מסע הבחירות.
לנוכח הכישלונות החוזרים של מפלגת הגמלאים, סומנה מפלגת גיל כקוריוז. חברי הרשימה, מצדם, הצהירו בתחילת הדרך כי יצליחו לזכות לפחות בארבעה מושבים (אחוז החסימה באותה התקופה עמד על 2% - א"א), אבל לא בטוח שאפילו הם האמינו בכך. אך במהלך הקמפיין ניתן היה להבחין בניצניה של תופעה מעניינת - צעירים שהביעו שאט נפש מהמפלגות הוותיקות, והחלו להביע תמיכה בגמלאים.
הקריאה לשלשל לקלפי פתק לבן, כהצבעת מחאה שתוכל לבטא את המיאוס מהמפלגות הגדולות, התחלפה באפשרות להצביע למפלגת גיל. "במקום פתק לבן - פתק זך", קראו מודעות המפלגה, תוך ציון צמד האותיות "זך" שייצג את הרשימה. "פתק לבן או הימנעות מהצבעה רק מחזקים את הפוליטיקאים שאתם לא רוצים", קראו הגמלאים לציבור הרחב, וגם הציגו סקרים שהבהירו כי צפויים לעבור את אחוז החסימה - ולכן ההצבעה להם לא תהווה בזבוז קול.
ואכן המפלגה הצליחה לסחוף אליה ציבור רחב וגרפה שבעה מנדטים. ההצלחה התבטאה בכניסה לקואליציה ובשני תיקים בממשלה - תיק הגמלאים לאיתן ותיק הבריאות ליעקב בן-יזרי. אלא שהחיבור בין חברי הסיעה היה רופף. חברי המפלגה התעמתו זה עם זה, וכעבור שנתיים הסיעה התפצלה. לאחר מכן, התאחדה הסיעה הפורשת עם גיל, אך זה לא היה אותו דבר.
לבחירות לכנסת ה-18 בחר איתן להחליף את חברי הרשימה ולדחוק הצדה את חברי הכנסת שאכזבו אותו. העיתונאי רייכר הוצב במקום השני, אחרי איתן. ואולם, הציבור, שהתאכזב מהמפלגה, נהה אחר מפלגת נישה חדשה - ומפלגת גיל לא הצליחה לשחזר את ההצלחה. "העם הפנה לו עורף", אמר רייכר בהתייחסו לכך שהמפלגה לא עברה את אחוז החסימה. "אבל אני לא זוכר אותו כועס או מריר, הוא תמיד שמר על חוש הומור ועל פרופורציה. הוא תמיד חייך". רייכר הוסיף בצער כי "מאז רפי איתן, קולם של הגמלאים כבר לא נשמע. צריך שמישהו כמוהו יסכים לצלול לתוך הביצה הפוליטית. אולי הפעם ההצלחה תאיר פנים לוותיקים".