פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לחוץ, היסטרי, מבוהל: נתניהו הגיע לריאיון בהפתעה - ויצא רע משנכנס

      ראש הממשלה הסתבך בסוגיית המידע שבידיו על התוכן שנפרץ אצל גנץ, לא הצליח לתעתע בהסבריו בנוגע לגזענות ונכשל בלספק הסבר מניח את הדעת על הצוללות. 26 שנה אחרי מופע האימים הטלוויזיוני בעניין הקלטת הלוהטת, ה"אולפניקה" של נתניהו מעולם לא נראתה ברורה כל כך

      לחוץ, היסטרי, מבוהל: נתניהו הגיע לריאיון בהפתעה - ויצא רע משנכנס
      צילום: מתוך דף הפייסבוק של בנימין נתניהו, עריכה: איתי עמרם

      זה 26 שנה, מאז אותו מופע - שגם אליו הזמין עצמו - בעניין קלטת בגידתו ברעייתו, לא היה בנימין נתניהו הטלוויזיוני לחוץ כל כך, מבוהל. נעלם הציבור החכם, שמובטח שיחזור הביתה ביום הבחירות. לפתע, ברגע האחרון, הציבור עלול שלא להבין עד כמה מתחרי נתניהו אינם מגיעים לשיעור קומתו; וכשהוא העיד, ''אני יותר חזק'' זה הזכיר לא רק את חברו המפוקפק דונלד טראמפ, המתגאה בכפתור הגרעיני שלו, אלא גם את אריק שרון, אלוף הכזבים, המפציר "האמינו לי". חזקים אמיתיים אינם זקוקים לשאת שלטים על חזותיהם.

      נתניהו חש שמצביעים רבים, בוחרים מסורתיים בליכוד או בני ארבעת השנתונים שנוספו מאז 2015, עלולים להתבייש בו ולכל הפחות להישאר בבית, אם לא להצביע בעד יריביו. סקרי דעת הקהל אינם מסוגלים לפלח את הרבע המתלבט. שם יוכרעו הבחירות. סחף נגד נתניהו מסוף השבוע הראשון של אפריל ואילך יביס אותו.

      לכן ההכרזה החשובה ביותר של נתניהו, עוד בטרם פצה את פיו, היתה עצם התייצבותו באולפן. הוא כבר אינו מרחף בשחצנות כגוליבר מעל הננסים. אם לא יספק תשובות, יימחץ מכובד השאלות.

      עוד בוואלה! NEWS:
      גנץ פנה לנתניהו: "מכירת צוללות זו החלטה אישית? מחייב בדיקה"
      ציד מכשפות או חקירה לגיטימית? מדריך לפרשה שמטלטלת את ארה"ב
      דיווח: שרים בממשלת בריטניה פועלים להדחת מיי

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בראיון לחדשות 12, 23 במרץ 2019 (אתר רשמי , באדיבות חברת החדשות בערוץ קשת 12)
      נתניהו בריאיון בחדשות 12 עם קרן מרציאנו ועמית סגל, אמש (צילום מסך)

      מהקל אל הכבד, היו במופע שלו שלושה נושאים: הטלפון של בני גנץ, ההתנשאות העדתית של הליכוד ושלו אישית ופרשת הצוללות. מכולם יצא רע כפי שנכנס.

      בסוגיית הטלפון, כמי שהודה כי עבר במו גופו על הדיבר השביעי, מתברר שנתניהו אינו צבוע. מצידו, שכל מועמד לראשות הממשלה יהיה נואף מוצהר (בתנאי שישלם בריתוק ניצחי לנבגדת). מטרידה אותו ההסתרה. הוא מעודד כל גבר בישראל לרוץ לספר לחבר'ה, כי אחרת האיראנים יעשו זאת במקומו. איך זה יפעל? ראש הממשלה גנץ יכנס את הקבינט לדון במבצע "מרדכי ואסתר" נגד חמינאי הרשע, כשלפתע יאמר לו ראש לשכתו, הוד בצר, "יש לך טלפון בהול, מישהו במבטא פרסי. גנץ יקפא. המבצע יבוטל. הסחיטה תצליח. כך פעם, פעמיים, עשר. גנץ ישותק והפרסים ינצחו.

      בודה רכילות

      נתניהו הסתבך בסוגיית המידע שבידיו על התוכן שנפרץ אצל גנץ. אם אינו יודע מה יש שם, הוא סתם בודה רכילות. אם הוא יודע, אחד מהכפופים לו במוסד פיטפט ועבר על סעיפי החוק האוסרים גילוי מידע כזה. במקרה כזה, על נתניהו למשמע את המוסד, הכפוף לו. אבל ראש המוסד, יוסי כהן, השתמש בהיותו ראש המטה לביטחון לאומי בדירתו של המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר, האם היה שם לבדו? מישהו וידא שהדירה אינה ממותקנת לצילום, הקלטה וסחיטה של כהן? אפשר לסמוך על המודיעין האוסטרלי, שלא יביך קולגה, אבל מה אם האיראנים פרצו לאוסטרלים? נתניהו התרשל אם לא בדק פירצה זו לפני מינוי כהן.

      ריאיון של קרן מרציאנו עם בנימין נתניהו, חדשות 12 (צילום מסך)
      נתניהו בריאיון בחדשות 12, אמש (צילום מסך)

      הלאה: העדתיות, מוצאיות, שיבטניות, גזענות. לא חשוב איך יקראו לה - זאת החומצה המאכלת את יומרת הליכוד להניף את הדגל המזרחי. בהנהגת כחול-לבן יש שלושה אשכנזים ואחד גבי אשכנזי. הראיון איתו הטיס את נתניהו לאולפן. אשכנזי היה יעיל במינוף אותה מובאה של המחבר הבריטי מקס הייסטינגס מנתניהו של שנות ה-90', בדבר חיילי גולני, מצפון אפריקה ומתימן, הזקוקים לקצינים לבנים. עד כה לא טרח נתניהו לזכות את הציטוט בהכחשה. כשאשכנזי מגולני, שהיה באנטבה יחד עם צנחנים וטייסים ולוחמי קשר ורפואה - לא רק סיירת מטכ"ל - בפיקודם של דן שומרון, אורי שגיא ומתן וילנאי, 200 חיילים אמיצים מכל העדות, דיבר על סבתו מסוריה, נגמרו תעתועי התמיכה בליכוד בראשות נתניהו מבוסטון ורחביה כנקמה במקפחים השנואים ממפא"י. ב-2019, ישראלי ממוצא מזרחי המכבד את עצמו ואת מורשת אביו וסבו יכול בהחלט להצביע ליכוד - אבל לא נתניהו.

      והצוללות. מניהו, או שמא נתניהו, נדרש להסביר שלושה רכיבים שונים ועוד אחד - אם הוא מודה שהרוויח כמעט 16 מיליון שקלים, מדוע לא יתכבד וישתמש בהם למימון הגנתו המישפטית, עדיין בלי למכור חדר בארבעת הנכסים שבבעלות הזוג (חווילה בקיסריה, דירת גג ברחוב עזה, חצי-בית ברחוב הפורצים ודירה מעזבון אביה של שרה).

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס קבלת הצוללת החדשה של צה"ל, אח"י רהב. ינואר 2016 (רויטרס)
      ההודאה משנה את התמונה. נתניהו ב-2016 (צילום: רויטרס)

      השלושה הם שותפותו בעסקי הדודן הגאון נתן מיליקובסקי, החלטתו לקנות צוללת שישית ("דרקון") בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ב-2009 והאישור שנתן לאנגלה מרקל למכור צוללות למצרים ב-2015. נושא אחרון זה מצדיק בדיקה של מבקר המדינה, יותר מאשר השלמות חקירה בתיק 3000, כי רק לגביו נכונה טענת נתניהו שהיועץ המשפטי לממשלה טיהר אותו מחשד לפלילים. כאן העובדה המצמררת, שנתניהו מודה בה כאילו היא טבעית וחיובית, היא שתהליך קבלת ההחלטות היה מוטה, ממודר, עקום ואישי. "מי שצריך לדעת - ידע?" מה פתאום? מי שצריך לדעת לא ידע. רק נתניהו וסביבתו החנפנית, הלהוטה למינויים לראשות המוסד והמל"ל, ידעה. ככה לא מנהלים מדינה; אבל אין ראייה לשחיתות כספית מצד נתניהו (להבדיל ממקורביו, החשודים בתיק).

      הגאון לבית מיליקובסקי עוסק בפלדה ובתוספיה. לאחרונה פורסם שהוא מתמודד על רכישת החברה היוונית "הלניק סטיל", שנקלעה לקשיים. נתניהו לא הסביר איזו הזדמנות עסקית זיהו מיליקובסקי והוא ב-2007, בעת שנתניהו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בראש הוועדה עמד יובל שטייניץ; ניהל אותה תת-אלוף במילואים אבריאל בר-יוסף, לשעבר ראש מספן ציוד בחיל-הים; וגם סא"ל במילואים דוד שרן היה שם סביב שטייניץ. זאת היתה השדולה הימית, שלחצה להגדיל את רכש כלי-השיט.

      צוללות קונים בגרמניה

      צוללות קונים בגרמניה, חוץ משתיים - הראשונות - שמקבלים מהגרמנים חינם אין כסף. השלישית סופקה בחצי חינם. עד כאן, החוזים של שנות ה-90'. מאז 1982 שלטו בגרמניה, תחילה המערבית ובהמשך המאוחדת, רק שלושה קנצלרים - הלמוט קוהל, גרהרד שרדר ואנגלה מרקל. היתה ביניהם מידה מסויימת של רציפות. מרקל עלתה כבת-טיפוחיו של קוהל. שר החוץ הראשון שלה, פרנק-ולטר שטיינמאייר, כיום הנשיא, היה ראש מטהו של שרדר. אלה נתונים החשובים להבנת הצלחתה של הדיפלומטיה הישראלית.

      בתחילת העשור שעבר היה האלוף ידידיה (דידי) יערי מפקד חיל-הים. יערי שאף להכפיל את צי הצוללות. "המשימה", אמר לישראלי מקושר היטב בברלין, "היא ארבע-חמש-שש". הבעייה היתה כספית, לא עקרונית - גודל ההנחה - והמשוכה הגבוהה שבפני יערי הונחה בתל-אביב. צה"ל לא רצה ביותר מחמש צוללות. בצדק: היו עדיפויות גבוהות יותר, באוויר וביבשה ובמודיעין וגם בים. ספינות-הטילים, הצוללות והקומנדו הימי הוכנו לפעילות השגרה, למבצעים מיוחדים ולמלחמה. עם כל חשיבותה של ההרתעה האסטרטגית הגלומה בצוללות, יקר מדי להשבית אותן לעת מלחמה ממשימות אחרות, או לרכוש צוללות נוספות על חשבון הכמות והאיכות, בכסף ובאנשים, הנחוצים ליחידה 8200, לסייבר, לכיפת ברזל.

      צוללת דולפין (AP)
      תעשיית הצוללות בגרמניה עומדת על סף גאות, לאחר שנות שפל. צוללת דולפין (צילום: AP)

      ממשה (בוגי) יעלון דרך דני חלוץ ועד לאשכנזי, הצבא - למרות יערי ובהסכמת יורשיו - התכנס סביב חמש צוללות. במקביל, בברלין, חתם שרדר ביומו האחרון בתפקיד, 22 בנובמבר 2005, על אופציה לארבע-חמש-שש. ראש הממשלה אריאל שרון שמח ושיבח. טוב שתהיה אופציה. מימושה הוא כבר עניין אחר. אבל כך או כך, כל מי שהיה מעורה בתוכנית ההצטיידות, ובכלל זה במשרד האוצר שממנו התפטר נתניהו ערב פינוי עזה ובתת-ועדת החוץ והביטחון להצטיידות צה"ל, ידע שתעשיית הצוללות בגרמניה עומדת על סף גאות, לאחר שנות שפל.

      כשנתניהו חזר לראשות הממשלה, דבק עדיין צה"ל, בפיקודו של אשכנזי, בחמש צוללות. בקיץ 2009 יצא נתניהו לפגישה עם מרקל. בשיחה בחוג מצומצם, בנוכחות יועצה לביטחון לאומי כריסטוף הויזגן, ראש המל"ל עוזי ארד והמזכיר הצבאי, אלוף מאיר כליפי, שמעה מרקל שתי אמירות חשובות, לכאורה נפרדות אך טובות שתיהן לעסקי "טיסנקרופ": ישראל תקנה את הצוללת השישית והיא נותנת את בירכתה למכירת שתי צוללות גרמניות למצרים. כליפי השאיר בידי הויזגן מסמך המפרט את המגבלות והנסיבות המאפשרות לישראל להשלים עם - ולמעשה, להעדיף את - גרמניה כספקית צוללות. המסמך נוסח על דעת המטכ"ל, כלל מענה טוב לבעיית הצוללות המיושנות יחסית מדגם 209 והתחשב באחריותה של מרקל לסייע בהשגת עסקים לתעשיית ארצה. הקנצלרית לא היתה חייבת לקבל אישור מירושלים; היא רצתה, משיקוליה, לוודא שאינה מסכנת את ישראל.

      משמעותה של אותה שיחה היא, קודם כל כי נתניהו הודיע למרקל על ההחלטה בדבר הצוללת השישית עוד לפני שהמטכ"ל, שהתנגד לכך, התבשר על ההנחתה. שנית, "טיסנקרופ" היתה יכולה להיערך לייצור שלוש צוללות נוספות, מהן אחת לישראל ושתיים למצרים, אף שהחוזים נחתמו לאחר שהמניות בעסקי מיליקובסקי נמכרו; זה דומה להשקעה בחברת נפט או גז שמצאה מרבץ בטוח, לפני שהקידוחים יניבו. שלישית, שהיה כדאי, ואפילו גאוני, להחזיק במניות של חברה המתמרנת לקראת מהלך עיסקי מול "טיסנקרופ"; אמנם לא כל כך גאוני כמו מכירת המניות שנה לפני כן, בקיץ 2008, כי מאז איבדו מחצית משוויין.

      עלילת ים?

      יתכן שלנתניהו יש הסבר משכנע להשקעותיו, לדיווחיו לרשויות השונות ולהסתרת מקצת ממהלכיו מהגורמים האמונים על ביטחון המדינה. הסבר כזה עדיין לא ניתן, בוודאי לא באולפן של ערוץ 12. מה שאומרים עליו הרמטכ"לים ושרי הביטחון בשנים 2009-2015, ששלושה מהם עומדים בראש כחול-לבן (הרביעי, אהוד ברק, שותף מהיציע לביקורתם), אינו מספיק להפללה, אך די בו לחייב את מנדלבליט לחקירה. ההכחשות אינן מייתרות חקירה. עלילת-דם, או עלילת-ים, אין כאן.

      מסע"ת כחול לבן בהובלת המועמד לראשות הממשלה בני גנץ, גני התערוכה, תל אביב 18 במרץ 2019 (ראובן קסטרו)
      הסתבך בסוגיית המידע שבידיו על התוכן שנפרץ אצל גנץ. בני גנץ (צילום: ראובן קסטרו)

      נתניהו גם לא הסביר אמש מדוע סירב עד כה לאשר פומבית מה שנטען כלפיו בעניין הברכה הישראלית למנת הצוללות הבאה למצרים. ההגיון שעמד ביסוד אישור המנה הראשונה - שמוטב שהצוללות תיוצרנה במדינה מאירת פנים ומכניסת אורחים, לא ברוסיה או בסין - נסדק במקצת, בגלל שיכלול הדגם, אך לא התבטל לחלוטין. מגוחך לטעון שהמידור בסוגייה זו חל גם על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל (כבר גדי איזנקוט). מי בצה"ל היה אמור לנצל את היתרונות שבהכרת הצוללות המצריות לפני ולפנים? גמדים שקופים שיסתננו לכלי-השיט בהיחבא וימתינו שם להוראה אישית מנתניהו? ומה יקרה אחריו, ברבות הימים? מעניין מה יעביר בחפיפה לגנץ.

      נתניהו למד בשבוע האחרון איך מרגישים כשננעץ הקצה החד של התעמולה. במקום לטעון שזה אינו הוגן, הוא יכול לרוות נחת כמורה הדור, בלי להתקנא בבנו - טוב, אותו הוא אוהב, אם כי לפתע הוא ישות נפרדת, שהאחריות עליה פגה - ובתלמידיו.

      מי שראו מקרוב את נתניהו מתפקד במשברים ביטחוניים התלבטו אם המונח הנכון הוא "היסטריה" או "פניקה". לפי אמש, המחלוקת הוכרעה: זאת אולפניקה.