בסרטי קרבות הצוללות האמריקניות נגד משחתות יפניות או גרמניות במלחמת העולם השנייה, רגע השיא - או השפל, מבחינת עומק המים - מגיע כשפצצות העומק מזעזעות את הצוללת והמפקד מחליט לרדת עוד עשרות מטרים, אף שהיא עומדת להתפקע. אם תישאר שם, אולי תאבד על צוותה. אם תעלה כדי להיחלץ, תיפול טרף לאורבים. לעלות או לרדת? הכול תלוי בעיתוי.
בפרשת הרכש המפוקפק של כלי השיט, תיק 3000, התרחשו בשבועות האחרונים שני אירועים בעיתוי מעניין במיוחד, ערב הבחירות. האירוע הראשון נבע מרצונו של מי שלא היה עד כה חשוד בתיק, בנימין נתניהו, לממן את הגנתו המשפטית בתיקיו הפליליים - 1000, 2000 ו-4000 - מתרומות של חבר עשיר, ספנסר פרטרידג', ושל חבר עשיר שהוא גם קרוב משפחה, נתן מיליקובסקי. המונח "קרוב" כאן הוא עממי ולא משפטי. רק הורים, צאצאים, אחים ובני זוגם נחשבים לקרובים. דודן - לא. מיליקובסקי אף אינו בדיוק דודן של נתניהו. בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, היה דודנו של מיליקובסקי. שמות שניהם הנציחו את הרב נתן מיליקובסקי, סבם המשותף.
דרמה בפרשת הצוללות - עוד בוואלה! NEWS:
אחרי הדרמה בפרשת הצוללות: מיקי גנור יובא לדיון בהארכת מעצרו
למרות השינוי בגרסה: הפרקליטות תוכל להשתמש בעדויות של גנור
דרמה בפרשת הצוללות: מיקי גנור ביקש לבטל את הסכם עד המדינה
מיליקובסקי הצעיר, שקלסתרו דומה להפליא, במבעו ובסנטרו, לזה של האח הצעיר למשפחת נתניהו, עדו, הוא לפיכך דודן שני. בערך כמו הזיקה המשפחתית בין נתניהו לבין דוד שמרון. במשפחת נתניהו, כמו במשפחות איטלקיות מסוימות, סומכים רק - או לכל היותר - על קרובים. איתם גם עושים עסקים.
שמרון וגיסו יצחק מלכו ייצגו את נתניהו ואת אשתו שרה. מלכו היה נאמנו של ראש הממשלה לשליחויות מדיניות שהרתיחו את המוסד ומשרדי החוץ והביטחון. מיליקובסקי, התברר עכשיו, בעדכון של פרסומים קודמים, הוא גם מישפוחה, גם נדבן שהעתיר קצבה קבועה על בן ציון וגם שותף של ראש הממשלה בעסקים של תוספי פלדה הנחוצים לייצור צוללות במספנה מסוימת מאד בעיר הגרמנית קיל. החשבון שהוגש לאותה מספנה יתואר בסרט "קיל ביל" 6 עד 9.
נתונים משוועים לחקירה
לאכזבת נתניהו, בקשתו להתחבר לקרן השפע של מיליקובסקי ופרטרידג' נתקלה לא סתם בסירוב, אלא בכזה שהציף את רקמת הקשרים בין קרובי הפלדה. מציאות עמומה של שנים התבהרה. עד כה נהנה נתניהו מההפרדה שבין מבקר המדינה, שם מופקדות הצהרות הון של שרים, בתוך חודשיים מתחילת כהונתם ואז מדי שנה, לבין היועץ המשפטי, שאצלו נערך הסדר ניגוד העניינים. כך יכולה להיעלם מהעין סתירה בין המסמכים המוגשים לשני הגורמים.
החיבור נוצר והסתירה נחשפת אם השר, או ראש השרים, מבקש לחרוג מהסדר ניגוד העניינים. אז הוא עובר מתחומו של היועץ לזה של המבקר, שבחצרו פועלת ועדת ההיתרים. הוועדה, שעשתה מלאכה רצינית וקפדנית ויודעת חומר ותקדימים - כשנתניהו עתר נגדה וביקש דיון נוסף, ייצג אותה עו"ד רנטו יאראק, לשעבר חבר בוועדה וגם מי שהתייצב לצד מנדלבליט בפרשת הרפז - התרעמה על תרגילי נתניהו ונציגיו, ששינו את עמדותיהם ופתחו חזיתות חדשות. בזכות ועדת ההיתרים נודע לציבור בין השאר שנתניהו לא המתין להיתר וקיבל ממיליקובסקי 300 אלף דולר.
הנתונים, שמשמעותם משוועת לחקירה, הוזרקו למערכת הבחירות והפכו לאחד הנושאים המשכנעים ביותר בתעמולת הרמטכ"לים בדימוס של "כחול לבן" נגד נתניהו. רבי-האלופים בדימוס בני גנץ, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון אינם רק יריבים פוליטיים של נתניהו. הם שירתו בחוד המערכת, מי כרמטכ"ל ומי כשר הביטחון, בשנות הדיונים על מספר הצוללות ומועד הזמנתן, בין 2009 ל-2016. הם מדברים מידע אישי, לא כתוכים של יועצים.
אמנם הזווית הטרייה ביותר בפרשה עוסקת בצוללת מספר 6, אח"י "דרקון", ולא בשלוש הצוללות 7 עד 9 שבמוקד תיק 3000, אך ציבורית - הכול צוללות, הכול התמונה הנדבקת אליו כספחת מביקורו הזחוח בכלי התת-ימי בבסיס חיפה. הוא קיווה אז להרתיע את איראן ולתחזק את טענתו לכתר הביטחון, ויצא שמי שרודף אחר תהילת הצוללת, הצוללת רודפת אחריו, כמו טורפדו הנורה ממנה, משתגע וחוזר לפגוע בספינת-האם שלו.
זאת התפתחות רעה מאד לנתניהו, כי דווקא בתיק היחיד שממנו נחפז היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לטהר אותו עוד לפני החקירה - ולא בשלושת תיקי השוחד והמרמה שהניבו נגדו כתב חשדות - הוא מסתכן בנזק הרסני. הרי המאבק בבחירות הוא על הרבע המתלבט. גם מי שאינם בקיאים בדקויות יחסי נתניהו עם ארנון מילצ'ן, נוני מוזס ושאול אלוביץ' חרדים לאפשרות, שנהדפה עד כה בהכחשות נתניהו ובחקירת 3000, שנתניהו - לא שמרון, לא מקורבים אחרים, לא קצינים לאחר שפשטו מדים - הרוויח אישית מהחלטותיו על רכש ביטחוני.
מה מניע את גנור?
ובעוד תיק 3000 צף לפתע מהמצולות בתזמון רע לנתניהו, הוא - התיק ולא נתניהו - גם מאיים לכאורה לשקוע, בעיתוי שאין טוב ממנו למועמד הליכוד לראשות הממשלה, שהוא גם מועמד מערכת אכיפת החוק לכתב אישום. הופעתו הפתאומית של עד המדינה מיקי גנור, בחרטה חלקית על הגרסה שעליה מושתת התיק, מצטיירת כסירת הצלה לשכנו בקיסריה, נתניהו. הנה, המשטרה והפרקליטות התרשלו, או חטאו בלהיטות יתר. הסכמים עם עדי מדינה נחתמו בלחץ והעדים יקרסו בבית המשפט, או בעימות עם נתניהו; אין כלום כי לא יהיה כלום. גנור מקזז את מיליקובסקי. השני רע לנתניהו, הראשון טוב לו.
מפולת, הייתה ההתרשמות הראשונה למראה הודעת המשטרה אמש, ב-20:53. לחשודים האחרים בתיק הייתה קצת אורה ושמחה. אם נגרעת עדות גנור נגדם, אפשר שלא יהיה לפרקליטות, ההופכת בהמלצות המשטרה, בסיס מוצק דיו לאישום. בהמשך הערב התברר שעדיין לא בטוח שכצעקתה: גנור לא חזר בו מהפירוט העובדתי של מי אמר מה למי ומתי וגם מי שילם למי וכמה. הוא נתקף בצניעות פרשנית. אם עד כה צבע את הסיפור בגוונים עזים של תן וקח, השתלט עליו עכשיו מצב רוח אפור. אולי התשלומים נועדו רק לקניית ייעוץ. זה לא ייתנו-יקבלו, רק עוץ לי גוץ לי.
עם אור הבוקר נרגעו קצת הרוחות וגברה התמיהה: מה בעצם קרה פה, אם - כטענת השוטרים והתובעים - תיק 3000 לא נפגע אנושות מהתפנית של גנור. אם יש די ראיות בלעדיו, וגרסתו הראשונה במשטרה, לאורך 40-50 פגישות בחדרי החקירות, עודנה שמישה בבית המשפט, מה מניע אותו? כתרגיל מיקוח לשיפור תנאיו, השיטה מפוקפקת מדי, מה גם שהבין שייעצר. בלי משהו חדש ומרעיש שימסור, איזה תוסף פלדה לתיק ברזל, הוא מזיק לעצמו בלי לסייע לאחרים. הפתרונים לו ולסנגורו, עו"ד בעז בן צור, שהוא גם פרקליטם של אפי נווה ושל ארנון מילצ'ן. צפוף שם, בחדרי ההמתנה של המומחים להגנת אישים חשודים מאד.
בשני תיקיו של נתניהו בסוף שנות ה-90, חברון ועמדי, היו - בנפרד - היבטים המהדהדים בסיפור גנור. בחברון מסר העד המרכזי, עו"ד דן אבי יצחק, תיאור עובדתי מפורט, מהימן ולכאורה מפליל על מעורבות נתניהו, אבל הלחן דילל את עוצמת המלים: אולי נתניהו לא הפנים. יצא שהעד צלב את החשוד, אבל שיחרר שלושה מסמרים. לעומתו, המוביל אבנר עמדי חתם עם פרקליט מחוז ירושלים משה לדור על הסכם עד מדינה שלא רק נראה כממסמר את נתניהו בפרשת העמסת השירותים הפרטיים למשפחת נתניהו על אוצר המדינה, אלא גם תרם לתביעה בונוס, גניבת מתנות - אלה שהוענקו לנתניהו וגם לקודמיו (ושמאות מהן לא נמצאו עד היום, 20 שנה אחר כך, מטמון המצפה לארכיאולוג של העתיד אי שם בירושלים). אלא שלבסוף החליטה התביעה שהראיות אינן די מוחצות, ונתניהו וגם עמדי לא הועמדו לדין.
הימור פרוע
בעיני משקיף חיצוני, התנהגותו של גנור מאתגרת את ההיגיון ונראית כהימור פרוע. הוא מסתכן בעונש כבד. ציפייה לחנינה, במורד הדרך, כהכרת תודה מצד נתניהו או שותפיו, היא הזיה, אפילו תחזור איילת שקד - יוצרת סרטון הבושם שכמותו כתביעת דיבה עצמית - למשרד המשפטים ותמנה את היועץ המשפטי הבא ואת שופטי העליון גם יחד.
אם תיק 3000 לא התערער, ותת-ניצב אלי אסייג וקציניו ביחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית (יאל"כ) התעשתו מהפתעת גנור, מתבקשת אמירה חדה וברורה של ראשי המערכת - מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן או פרקליטת מיסוי וכלכלה ליאת בן ארי. לא פחות מכך, זה הזמן הנכון מקצועית, אם גם לא פוליטית, להחלטה פומבית של מנדלבליט בפרשת הצוללת "דרקון" וקשרי נתניהו-מיליקובסקי.
קפיצת גנור למים, ברעש גדול, אינה צריכה להסות את הגילויים שקדמו לה. פעלתנותו החריגה של נתניהו לכפיית ההחלטה על רכש הצוללת השישית, בעודו שותף של מיליקובסקי ולקראת מימוש אחזקתו בשותפות באופן שהניב לו הכנסה של 16 מיליון שקלים, צורמת כל כך, ומתמיהה לנוכח חובתו להגיש הצהרות הון, להפקיד את השקעותיו בנאמנות עיוורת ולהתנזר מניגוד עניינים, שאין הסבר מהותי לעובדה שטרם נפתחה חקירה פלילית בפרשה.
כל אדם אחר, בכל תפקיד, בכל זמן, כבר היה נחקר באזהרה, כחשוד בהפרת אמונים. מה יותר פשוט מזה? שר בממשלה, ולא סתם שר אלא העומד בראשה, השתתף בדיונים על עסקה שהיה בכוחה להיטיב איתו, ולא רק השתתף ואישרר את המלצות הדרג המקצועי - כטענת ההגנה של שר התקשורת לשעבר נתניהו בתיק 4000 - אלא הפך אותן על פניהן והכריע אישית נגדן ובעד עצמו.
זה היה נכון גם אילו ההזמנה הממשלתית עסקה במשאיות או בחמגשיות. קל וחומר, ואיזה חומר, כשקונים צוללת. למה הדבר דומה? אילו הרמטכ"ל יצחק רבין ומפקד חיל הים יוחאי בן-נון המליצו באמצע שנות ה-60 שלא להצטייד ב"דקר", אך ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול היה מחליט בניגוד לעמדתם משיקוליו הפרטיים.
אלה עובדות בדוקות, שאין צורך לסייג בסיומת המחסנת "לכאורה" ושנובעות מתהליך שהתנהל בשנים 2009-10 ולא מהחלק המאוחר של פרשת שלוש הצוללות הנוספות, לאחר כשש שנים - זה שנחקר עד כה בתיק 3000 ושמטיהורו ממנו התמוגג נתניהו השבוע, בהסחת הדעת מעניין "דרקון".
מחלוקת יכולה להיות, וצפויה להישמע מצד נתניהו, על המצב הנפשי, על מידת מודעותו להימצאותו בניגוד עניינים. אם לא היה ער - באמת, לא מתוך עצימת עיניים - לכך של"טיסנקרופ" ולו גם יחד כדאי שיתבטל רצונם של חיל הים והמטכ"ל להסתפק בחמש צוללות, כי אז הייתה כאן רק מקריות מוצלחת, ללא קשר סיבתי שהוא גם פלילי.
גם כנגד קו הגנה זה יש ראיות סותרות, אך עריכת המאזן אינה אמורה להתבצע לפני חקירה, אלא רק בסיומה; ובכל זאת, אין עדיין חקירה. הסיבה היחידה לכך היא סמיכות הבחירות לכנסת. מנדלבליט מתחפר עד שהקלפיות ייסגרו והצוללות יעלו. רק ב-10 באפריל, יום מסירת חומרי החקירה מהתיקים התלויים ועומדים נגד נתניהו, יואיל היועץ לאשר לניצב גדי סיסו, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, לפתוח בחקירת "דרקון". עד אז, בשלושת השבועות הקרובים, גם הפרקליטות והמשטרה הן צוללות, הנחבאות מתחת לגלי מערכת הבחירות.
הפרקליטות ב"למידה"
שלשום הוצגו לדובר משרד המשפטים השאלות הבאות: האם היועץ המשפטי או פרקליט המדינה הורו למשטרה לבצע השלמות חקירה בתיק 3000? האם בעקבות המידע שהתפרסם מאז סיום החקירה בתיק 3000 והעברת התיק לפרקליטות, כולל קשריו העסקיים של נתניהו עם נתן מיליקובסקי, מתבצעת בהנחיית היועמ"ש או הפרקליטות פעילות לאיסוף ראיות ולניתוחן, לקראת החלטה על פתיחת או חידוש חקירה פלילית? האם ההחלטות בנושאים אלה מושפעות מקרבת הבחירות לכנסת?
על כל השאלות הכרוכות זו בזו ניתנה תגובה תמציתית אחת: "הפרקליטות עדיין לומדת את החומרים ואת הנתונים כפי שהתפרסמו בעקבות בקשת ראש הממשלה למימון הגנתו המישפטית בידי מיליקובסקי. לא נתבטא מעבר לכך".
המסקנה ההכרחית מתגובה זו היא שלחקירה, שלפנים הוסוותה בתחילתה רק במונח "בדיקה", נולדה הקדמה חדשה - למידה. ההבדל היחיד ביניהן הוא שבחקירה מותר לעצור חשודים ולזמן עדים למשרדי להב 433 ולפשוט על נכסיהם בעזרת צווי חיפוש. בבדיקה, למידה, בחינה, בירור, ליבון, עיון ושאר מלים נרדפות או שכנות יכולים היועץ, התביעה והמשטרה לפשפש במסמכים, להצליב נתונים, לכרות מידע ממאגרים ממוחשבים ואף לבצע מחקרי תקשורת - איכונים טלפוניים, תיעוד שיחות, שליפת מסרים - ובלבד שלא תתפרסם הכותרת המהדהדת, "תיק 6: באישור היועץ, חקירה נוספת נגד נתניהו".
אם יתגלו ראיות לכאורה לכך שהנדיבות במשפחת מיליקובסקי-נתניהו הסוותה סידור בין שותפים, התיק עשוי להתפתח גם לחקירת עבירות על חוקי מיסוי והלבנת הון. עו"ד פנחס רובין, שהצטרף לצוות התופח של הגנת נתניהו, ייצג את הנשיא עזר ויצמן, לצד יעקב וינרוט, כשנודע שאנשי העסקים אדוארד סרוסי ורמי אונגר הרעיפו עליו מטובם. היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין ביקש אז לאזן את סגירת תיק ויצמן בנזיפה עתידית באנשי ציבור, לבל יתפתו לקבל מתנות או טובות הנאה - ההבדל נעוץ בשאלת התמורה - מנדיבים ידועים.
משפט שלומו (של נתניהו)
מנדלבליט מנסה לאזן בין פעולות שמועדן אינו מושפע מהבחירות - ובראשן הגשת כתב החשדות נגד נתניהו ואחרים - לבין אלה שלדעתו עשויות להשפיע על ההצבעה ולפיכך מוטב להשהותן. זאת גישה מתקפדת, מתגוננת מפני תעמולת נתניהו ופולשת לתחום ציבורי שאינו בסמכות היועץ, כי גם העיכוב הוא מהלך, מחדל, העלול להשפיע על בוחרים.
זה הנתיב שפילס למנדלבליט קודמו ולעתים יריבו, יהודה וינשטיין, בחקירת שרה נתניהו בתיק המעונות. ערב בחירות 2015, כשלאחר גרירת רגליים בעקבות דוח מבקר המדינה ותלונת מני נפתלי נאלצה המשטרה להודות שהכרח לחקור, המציא וינשטיין משפט שלומו (של נתניהו): חקירה תיפתח, אבל רק בחלקים הנסתרים מהעין הציבורית. עד לבחירות, שרה לא תידרש להזדמנויות צילום מול חדרי החקירות בלוד. חלפו ארבע שנים, וינשטיין התגלגל במנדלבליט, ושוב מגוננים על שרה נתניהו, פן תיאלץ לשבת חלילה על ספסל הנאשמים לפני הבחירות.
להתנהגותו של מנדלבליט אפשר לייחס גם פרשנות נדיבה: ליבת התיקים נגד בנימין נתניהו כה מוצקה, בעיניו, כה מובילה בהכרח לכתב אישום, עד שהוא מעדיף להפגין רכות בשוליים, בתיק של שרה, בעיתוי מסירת החומרים בתיקים שהבשילו לכתב חשדות, בחקירת הצוללת השישית. לפני חודש כתב המבקר ליועץ כי בכוונתו לבדוק את רכש כלי השיט מגרמניה וכי השהה בדיקה זו כל עוד התנהלו החקירות בתיק 3000. אפשר כבר להיכנס? התעניין שפירא. לא, התבצר מנדלבליט מאחורי הדלת, עדיין עסוקים כאן; ואז בא מיקי-טריקי ולכאורה הצדיק את הזהירות.
המכנה המשותף לפעולותיו של נתניהו הוא הדיווח החסר והמאוחר. מעולם לא היה אביר השקיפות. מקומם, אבל לא בהכרח פלילי - עד שמופרת חובת אי-דיווח. היו מבקרי מדינה, כגון אליעזר גולדברג, שלא מחלו כשנתקלו בעבירות אי-דיווח, למשל מצד אריאל שרון בפרשת התרומות בהתמודדותו על ראשות הליכוד ב-1999, בעקבות התפטרות נתניהו. מתלונת גולדברג לרובינשטיין נולדה פרשת אננקס מחקרים/סיריל קרן, שהצטרפה לתיקים הקודמים נגד שרון - האי היווני וקרקעות לוד - בגלל קשריו עם היזם דוד אפל.
בעת ההיא, עוד שנה ויותר לפני בחירתו לראשות הממשלה והרבה לפני הקמת להב 433, פעל במשטרה - ביאח"ה וביאחב"ל - צח"ם שרון. כיום, אולי בגלל העומס, אין צח"ם נתניהו. תיקי יאח"ה ויאל"כ נחקרו בנפרד, נוספו (בתיק 4000) לחקירת רשות המסים, שלא עסקה כלל בנתניהו, ובעבעו מעלה, לפרקליטות מיסוי וכלכלה, לפרקליט המדינה וליועץ.
בין שני הגורמים הבכירים, היועץ והמבקר, נראה הפעם השופט בדימוס יוסי שפירא יוזם והחלטי יותר מהשופט לעתיד אביחי מנדלבליט, אך אין להתרשם ממראית העין. לא המבקר תקיף, אלא ועדת ההיתרים הפועלת מטעמו ונאנקת תחתיו - אילו הוא הקובע, היה המיליונר נתניהו נעזר במולטי-מיליונר מיליקובסקי. שפירא יוצא לעצמאות ב-4 ביולי, יום תום כהונתו. שלושה חודשים לפני כן, ערב הבחירות ובין שתי כנסות, ייפתח חלון של חודשיים להצגת מועמדויות לכהונת המבקר הבא. רצוי: לוחם נחרץ בשחיתות. צפוי: גמלאי של מערכת החוק שלא יאיים מדי על נתניהו, בפרפוריו לקראת כתב האישום והלאה.