סליחה, תקלה: האפשרות המטרידה מאחורי פליטת הרקטה של חמאס

בשיאו של משבר הטילים בקובה, באוקטובר 1962, ניצב הנשיא קנדי בפני שני מסרים סובייטיים סותרים - מתון ותוקפני. הוא בחר להתעלם מהשני ולהגיב על הראשון בהצעה חשאית לעסקה: סילוק טילים אמריקניים מטורקיה תמורת הוצאת הטילים הסובייטיים מקובה. ההצעה התקבלה והמשבר הסתיים.

אבל בעקבות החרדה הקיומית שאפפה את אמריקה באותם שבועיים בא גל של ספרים וסרטים שהוקדשו לנושא אסטרטגי-פסיכולוגי, שהעסיק עד אז רק מומחים במכוני מחקר ומפקדי מפציצים בחיל האוויר: איך מוודאים הרתעה גרעינית מוחלטת, התלויה בשכנוע היריב שמובטח גמול נורא אם יתקוף פתע, ובה בעת מונעים מהאוטומטיות של הגמול להשתלט על מערכת קבלת ההחלטות? זה הרקע ליצירות כמו "אל-כשל" ו"דוקטור סטריינג'לב" - האדם, קברניט מעצמת-על החמושה בנשק השמדה המוני, ממלכד את עצמו ללא מוצא.

עוד בוואלה! NEWS:
נקודת התורפה של נתניהו: הרקטות מעזה חדרו עמוק למערכת הבחירות
בוקר מתוח בעוטף עזה: "הילדים בוכים, חגיגות פורים בוטלו"
בעיתוי בעייתי ומצב כלכלי קשה: הטעות של חמאס ששוגרה לתל אביב

ייתכן מאוד שבזעיר אנפין, זה מה שמתרחש עתה ביחסי ישראל-חמאס: נורו שתי רקטות מעזה למרכז הארץ. זאת עובדה מוחשית. בחמאס ובג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הוכחשה כל אחריות ישירה לירי. זאת עובדה מילולית, המרככת את משמעות העובדה הרקטית, אם בקריה בתל אביב בוחרים להאמין לה, וטוב שבחרו. עוד לפני שנמצאו ראיות לנכונות ההכחשה, יצאה ישראל ידי חובת התגובה, וכרגיל ניסתה להימנע מפגיעה בנפש בעודה מקלפת עוד ועוד נכסים צבאיים של חמאס, לשיפור יחסי-הכוחות בשגרה ובחירום. על המהלומה הכבדה של צה"ל באה מהלומה קלה של חמאס ובכך - בכפוף לשימוע - הסתיים הסבב. מה שנראה תחילה כפאג'ר - שחר, של יום חדש, התברר כעוד מאותו דבר.

לא השתנו תנאי היסוד של המצב. בשני הצדדים יש רצון לשביתת נשק ארוכה ומשופרת, שתגדיל את רווחתה הגשמית והנפשית של האוכלוסייה האזרחית ממערב לגדר וממזרח לה ותפחית את התמריצים לחידוש האש. בשני הצדדים, בנסיבותיהם הפרטניות, ההנהגות אינן חופשיות לנוע בכיוון זה, לפי מיטב שיקול הדעת.

חמור במיוחד האילוץ הפועל על בנימין נתניהו. גם ראש ממשלה, גם שר ביטחון, גם מועמד בבחירות וגם צעד קטן אחד מספסל הנאשמים במשפט שוחד, מרמה והפרת אמונים. נתניהו אמנם משתבח ביכולת החשיבה וההכרעה שלו במדורים שונים של אונות מוחו, אבל עדותו העצמית אינה מספיקה להרגעת ציבור מודאג, שנדרך אמש לשמע פתע-פתע ותוהה אם המסקנה היא שישראל תשלם לחמאס דמי חסות בדולרים קטאריים כדי לאבטח את האירוויזיון.

יחיא סינוואר הופתע ככל הנראה מצפירת האזעקה וממה שגרם לה לא פחות מנתניהו, מאנשי אמ"ן ושב"כ ומכל אזרחי ישראל. כרגע, זה טוב, כי המשמעות היא שהמעקב הישראלי אחר הנעשה בחמאס מוצלח דיו לדעת מתי הנהגת האירגון משקרת ובהיעדר ממצא חיובי זיכתה את סינוואר מהחשד שזמם את הירי כדי להתסיס את ישראל, במחיר הכעסת מצרים, המתווכת. להמשך, זה רע, כי נחשף סדק בכוחו של סינוואר לכפות את מרותו על אנשיו ועל מתחריהם בפלגים המתקראים לשם הנוחות "סוררים".

פליטת רקטה, לבאר שבע בסתיו שעבר וסמוך לתל אביב ("עוטף איקאה", בין ראשון-לציון לנתניה), אינה בהכרח משקפת הפקרות מוחלטת. בפעולות הגמול בשנות ה-50', מקיביה ו"חץ" שחור - מול אותה עזה - ועד קלקיליה, ההיקף ומספר החללים הירדנים, המצרים והפלסטינים תפחו במורד המדרג מבן-גוריון לדיין לשרון. בין הכוונה לבין התוצאה הפרידו השאפתנות והשטח. מאחורי ההתנערות הרשמית של ישראל ממחיר הפעולות עמדו חשש מתגובה מעצמתית, מבוכה והאשמות פנימיות בצה"ל ומגורמים מתונים בממשלה כלפיו. כל שלטון ו"הלגיונר המשוגע" שלו, החייל הירדני התורן שתמיד אובחן בדיעבד כלוקה בנפשו לאחר שפגע בירושלמים ללא יוזמה או אישור מלמעלה.

לקח היממה האחרונה, כולל ביטול ההפגנות בסמוך לגדר הגבול, הוא שעדיין - ואולי ביתר שאת - ניתן להידבר עם סינוואר. אך שתי תקלות בתוך חצי שנה, בשיגורים אל מרכזי אוכלוסייה עשרות קילומטרים מהגבול, מצטברות לכלל אפשרות מטרידה. זהו עידן הכלים הבלתי מאוישים. מטוסים ללא טייס, ספינות ללא משיט, מכוניות (ורכב קרבי) ללא נהג. הרקטה היא מלכתחילה סוג חד-פעמי, מתכלה, של מטוס ללא טייס. כך גם הטיל המיירט את הטיל התוקף. אלא שבמוקד כלשהו אמור להימצא אדם בחוג. מפעיל, מפקד, שולט, מחליט.

התקלה הכפולה בשיגורים מעזה מחייבת לשער, שבחמאס - ואולי גם בחיזבאללה, בלבנון - בנו מנגנון לשיגורים ללא מגע יד אדם, טיל ללא טילן. שיכלול של האמצעי הנושן, להטמנת קסאם עם שעון בבור בחצר, בהבדל מהותי אחד - לא תיזמון של דקות או שעות מראש, בעיצומה של מערכה, אלא סידור קבוע ומוכן למערכה הבאה.

זה מנגנון יום הדין, דוקטור סטריינג'לאב פלסטיני, שיופעל מעצמו, לפי תקנון המוטמע בו, כאשר הפיקוד הבכיר ייעלם; אמצעי-נגד לעריפה המאיימת על כל אחמד, מיאסין עד ג'עברי ועד בכלל, בהיכנסו לרשימת הסיכולים הממוקדים של ישראל. כלומר, המדינה כולה היא בנק מטרות אזרחיות, בת ערובה בידי צמרת חמאס. אם ייפגע סינוואר, יעופו הטילים לרחבי ישראל. זה הפוך מהאיום האיראני שנגדו מתמודדת ישראל בביירות, מפעל הדיוק של הטילים המועברים לחיזבאללה. כאן, העוקץ טמון באי-דיוק, בפיזור האפשרי של הטילים סביב מיליוני ישראלים, במשמעות המקורית של המונח "טרור" - זריעת חרדה, אימה ותבהלה מפני הלא-נודע.

כשהאמריקנים מסרו בידי מפקדם העליון את הסמכות הבלעדית לפקודה גרעינית, הם פיתחו גם שרשרת של האצלה לבאים בתור אם הנשיא ישותק, ולצידה מערכת של נצרה כפולה ומכופלת, מהב"ם - מניעת הפעלה בלתי מוסמכת. הנוטריקון האמריקני, פא"ל, יכול להתאים לפלסטינים. אולי כדאי שמומחים ישראלים יסייעו לסינוואר להתגבר על התקלות במנגנון שלו.