הקרב בין בריטניה לאיחוד מקרב את הממלכה לתרחיש האימים

במשך שלושה ימים ברציפות התייצבו חברי הפרלמנט הבריטי להצבעות על הברקזיט. צפו בהם אזרחי הממלכה, הדיפלומטים של האיחוד האירופי ואנשי עסקים וכולם מנסים להבין לאן פני בריטניה. מילא לאן היא תגיע בסופו של דבר, אבל לא ברור לאן היא מתכוונת להגיע אפילו אלה הרוצים בברקזיט, החתומים על הברקזיט לא ברורים בחזון לגבי המוצר הסופי.

בעידן מערבוני הספגטי של פעם היו סדרות, ושמות הסרטים היו משהו כמו "רינגו", "רינגו חוזר", "רינגו מכה שנית", וכך הלאה. אין לדעת מה חושבים אזרחי בריטניה על שמות לסרטים, אבל נראה שצריך לתת סימנים כאלה גם בהצבעות על הברקזיט.

כעת ברור שמה שאלו חשבו בתחילת התהליך לא יתקיים. זאת, כשמעניקים להם הנחה מסוימת ומתייחסים אליהם כמי שהיו אווילים, ולא נוכלים. הם כנראה באמת חשבו שהם יוכלו לרקוד את דרכם מחוץ לאיחוד האירופי, וגוש סחר של 27 מדינות אחרי לכתם ייתן להם מתוך פחד, הערצה או משהו אחר לצאת עם כל היתרונות ואף אחד מהחסרונות של איחוד מכסים וכלכלה, ושהם יקבעו את תנאי הברקזיט.

לקריאה נוספת
בדרך לדחיית הברקזיט: הפרלמנט הצביע נגד פרישה מהאיחוד ללא הסכם
תבוסה נוספת למיי: הפרלמנט דחה שוב את הסכם הברקזיט

אנו כבר מזמן לא שם. ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי, הגרסה המודרנית של סיזיפוס, מתייצבת מדי יום מול הפרלמנט, בזמן שהיא לא טסה לבריסל או שטרסבורג כדי לגלגל את הסלע אל פסגת ההר בתקווה שעכשיו, סוף סוף, הסלע יישאר שם. אבל לא, הוא תמיד מתגלגל למטה.

מההצבעות השבוע עולה כי נציגי העם הבריטי מתעבים את תכנית היציאה מהאיחוד האירופי שגיבשה מיי (ההצבעה בשלישי); מתנגדים לברקזיט קשה - כלומר יציאה מהאיחוד ב29 במרץ ללא הסכם (ההצבעה ביום רביעי) ומוכנים להאריך את תהליך היציאה לזמן קצר יחסית או אולי אפילו לטווח של שנתיים (ההצבעה בחמישי).

בריטניה לא לבדה בסיפור הזה, והאיחוד האירופי לא מוכן לשנות את העסקה שהושגה. האיחוד צריך להחליט - כל 27 המנהיגים, פה אחד, שהם מוכנים להאריך את התהליך בפסגתם הקרובה. אחד הפוליטיקאים הבריטים האחראים יותר מכל לפארסה הנקראת הברקזיט, נייג'ל פאראג', עושה נפשות באיטליה כדי שזו לא תסכים לדחייה, וכך יקרה הברקזיט הקשה שהוא מעוניין בו. אולי הוא יצליח.

גם בהנחה נניח שכל אירופה נותנת לבריטניה את הארכה, זה לא משנה הרבה. כל בעיות היסוד של הברקזיט - נושא המשך הקשרים עם האיחוד האירופי והסוגיה האירית לא ייפתרו. המחוקקים עדיין יצטרכו להחליט אם הגבול עם אירלנד הוא גבול קשיח, ואז האזור עשוי לשוב חזרה לימי הפצצות ומטעני הצד ובלפסט הבוערת, או גבול רך, פתוח - שסותר למעשה את מהותו של הברקזיט. גבול יכול להיות פתוח או סגור. אין באמצע.

האיחוד האירופי הבהיר שהוא אכן מוכן לתת לבריטניה ארכה, אבל זו העסקה ואין בלתה. תחליטו עכשיו או עוד שלושה חודשים, אבל זו העסקה - עסקה שהפרלמנט הבריטי דחה ברוב משפיל רק לפני יומיים. מיי המתוסכלת אמרה לחברי הפרלמנט שיקבלו אחריות, שיגבשו תכנית אחרת שתהיה מקובלת על האיחוד האירופי. אבל לפרלמנט - בעיקר ללייבור אבל גם לחלק מהשמרנים - נוח להצביע לא מאשר להבהיר מה כן. ההצעה למשאל עם שני נדחתה ברוב עצום. ההצעה שהפרלמנט יגבש החלטה או רעיונות ויביא אותם להצבעה נפלה ברוב זעיר - שני קולות בלבד.

כרגע הדחיה היא עד ה-30 ביוני, משום שאם בריטניה מבצעת את הברקזיט קודם, היא לא תשתתף בבחירות לפרלמנט האירופי. במקרה של דחייה ארוכה יותר היא ממשיכה להשתתף בכל המוסדות - כולל הבחירות לפרלמנט. איש אינו מאמין שמה שלא הושג, ונדחה שוב ושוב בידי הפרלמנט, יושג במהלך שלושת החודשים האלה.

בריטניה, נאמר על מלחמות נפוליאון, מנוצחת בכל הקרבות, חוץ מהאחרון הקובע. ייתכן שמיי תפסיד את כל הקרבות בהשפלה מהדהדת - חוץ מהאחרון. במצב הקיים אי אפשר לפסול מצב שבו היא מביאה שוב את תכניתה לפרלמנט, וזה יאשר אותה מחשש שהברקזיט יתבטל, שיהיו בחירות ושייווצר רוב למשאל שני. ההערכה היא שהאיחוד יסכים לדחייה - אחרי הכל זה גם אינטרס של האירופים שההליך יהיה מסודר. אבל מספיק "לא" אחד.

ואז אנו מגיעים לתרחישים שבריטים רבים רואים בהם כמעט אפוקליפטיים: ברקזיט קשה כשאיש אינו מוכן לו - בעוד שבועיים. בהנחה שלא, האירופים שוב יבהירו ללונדון שיש רק שתי אפשרויות - ההסכם של מיי או פרישה ללא ההסכם, וביניהם הפרלמנט הבריטי לא מוכן להכריע. כרגע בריטניה והאיחוד לכודים עדיין בטנגו הזה, ריקוד שהיה יכול להיות מגוחך, פרק מסדרת טלוויזיה, למעט עניין קטן - זו המציאות.