שם המשחק: עזה. החוקים: להגביר את האש - בלי להידרדר למלחמה

הקבינט המדיני-ביטחוני מעוניין להעביר את התקופה שנותרה עד הבחירות, ובטח עד להרכבת הממשלה, ללא מבצע בעזה - אך הוא מכין את עצמו לאפשרות שישראל תיגרר בלית ברירה להסלמה ואף לימי קרב בודדים. לכן, בקבינט ינסו למנוע הידרדרות במצב מול עזה בכלים מדיניים וצבאיים. אלה יכללו את המשך הכנסת מיליוני הדולרים לידי חמאס מעל לראשו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן; ירי רקטות, מטענים ובלוני טרור ייענו בתקיפת תשתיות ריקות; ותימשך הכלת ההפגנות על גדר הגבול בעזה.

איומי הפוליטיקאים נועדו לדרבן בוחרים, ולא יותר מזה. בצמרת צה"ל אין פרטנר להחריף מולו את התגובות. גם אם לרגע היה נראה שהנה, גל תקיפות נרחב ומסוג אחר מגיע, כולל כוונות מובהקות לחזור לסיכול ממוקד, התברר כי הרמטכ"ל אביב כוכבי הפנים את רוח התקופה ונמנע מכך. כוכבי מעדיף לנהוג לפי מדיניות זו עד שיהיה לו שר ביטחון במשרה מלאה, עמו יוכל לחלוק לא רק עצות ורעיונות, אלא גם אחריות לשמר את המציאות שלא תגלוש מעבר למה שמתרחש כעת בגבול.

התוצאה היא שההרתעה הישראלית נשחקת, חמאס מתעצם ומגדיל את התיאבון להישגים, סוחט את ישראל ומפתח ציפיות בציבור הפלסטיני. בשנה האחרונה, הרבה לפני שהרמטכ"ל כוכבי נכנס לתפקיד, וכשליברמן היה שר הביטחון, ניתן היה לחזק את הרשות הפלסטינית ולהחליש את חמאס תוך ניהול סיכונים, אך הקבינט העדיף אחרת. נכון לעכשיו, כללי המשחק ישתנו רק במקרה של נפגעים משני צידי של הגבול.

לקריאה נוספת:
מריצה לגדר עד ראש נפץ מחובר לבלון: כך הסלים המצב בגבול הרצועה
תהדיה קטנה, תהדיה גדולה: עזה ומצרים ממתינות לבחירות בקוצר רוח
חמאס ממשיך לסחוט את הלימון: מי יישבר בקרב על השקט ברצועה

הנהגת חמאס לא מעוניינת במלחמה עם ישראל. בארגון מעדיפים לשמר את ה"טרור העממי הבלתי נשלט" על הגדר, לפי דבריו בפני המצרים, כל עוד ישראל לא מגיבה באופן חסר פרופורציה. ברגע שחמאס הבין כי ישראל לא שוברת כלים, הוא ממשיך בהתגרות במטרה לסחוט הישגים מהסביבה.

אבל לחמאס יש גם כאבי ראש משלו. הנהגת הארגון נקרעת בתוך עצמה. סלאח ערורי, מנהיג חמאס מחוץ לרצועה, היה רוצה לראות את עזה שקטה ולא מתגרה בישראל כי מבחינתו ה"גישה המשעלית" היא הנכונה ומטרתה היא להשיג את השליטה ביהודה ושומרון. מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, ראש הזורע הצבאית, מוחמד דף, בשילוב עם ראש הלשכה המדינית איסמעיל הנייה, חושבים אחרת ומעדיפים לדאוג לאינטרסים של עזה קודם כל.

אחרי שאבו מאזן לוחץ אותם עם הגב לקיר, והמצוקה הכלכלית חונקת אותם, הג'יאהד האסלאמי (גא"פ) עושה לחמאס כאב ראש גדול מאוד, מביך אותו ומציג אותו כארגון רופס. הלחץ הזה מאלץ את חמאס לשחרר רסן, לבצע פעולות בעצמו או לאשר לגא"פ לבצע פעילות טרור שהיה מעדיף שלא תצא אל הפועל כדי לא להפר איזונים ולא לאבד שליטה.

מצרים משחקת על כל המגרש ופועלת רק על פי האינטרסים של עצמה. למרות שתנועת האחים המוסלמים מוגדרת כאויבת המשטר בקהיר, מצא לנכון נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, דרך להתקרב אל חמאס כדי להוריד את גובה הלהבות בסיני.

האסטרטגיה המצרית הוכחה כמוצלחת. חמאס הפסיק את שיתוף הפעולה עם דאעש מחוז-סיני בתמורה להטבות ותיווך יעיל מול ישראל. בתוך כך, על פי פרסומים זרים, ישראל תוקפת יעדים בסיני או לפחות מסייעת למצרים לפגוע בתשתיות הטרור.

את תוצאות המדיניות בה נוקטת מצרים רואים בשטח. היקף החיילים והאזרחים המצרים שנהרגו בסיני ירד מ-700 בשנת 2017 ל-300 בשנת 2018. זו אחת הסיבות שלפני כשבועיים שחררה מצרים שמונה פלסטינים מבתי הכלא ובהם ארבעה לוחמי כוח נוח'בה ימי שנחטפו בדצמבר 2015 על ידי כוחות ביטחון במצרים.

זהו סיפור רגיש. הוא מצייר את מצרים כמשתפת פעולה עם פלג של תנועת האחים המוסלמים ולכן הנהגת חמאס התבקשה להצניע את מהלך. לא בכדי לא התקיימו מסיבות עיתונאים ראוותניות. מצרים בתקופה האחרונה בהחלט מהלכת על גחלים. היא סובלת מחוסר יציבות ובעיות כלכליות כולל זרמי עומק בעלי עוצמה שהובילו אותה למכור קרקעות לסעודיה. ישראל, לפחות בחודשים האחרונים, מנהלת את מערכת היחסים עמה ברגישות ובעדינות. עדיין לא ברור מה הקווים האדומים שישראל הציבה בסיפור הזה.

יש עוד לא מעט שחקנים במציאות המורכבת במרחב אבל בחרתי לסיים עם אבו מאזן. למרות גילו, הוא התגלה כאגוז קשה לפיצוח. יו"ר הרשות הפלסטינית רצה מאוד להרעיב את עזה, לגרום להנהגת החמאס לזחול על גחון, ולהגיע לקהיר למשא ומתן בתהליך הפיוס כשהוא חזק ביותר עם מנופי לחץ. כאלה שיחזירו אותו לשלוט ברצועה. אך למרות שהרגיש שאוטוטו זה קורה, התהפכה הקערה ומספר גורמים סובבו לו את הגב.

אבו מאזן עד עכשיו בשוק מההחלטה הישראלית לאשר את העברת מיליוני הדולרים מקטאר לחמאס. כאילו לא די בכך שהאמריקנים קיצצו בסיוע, אונר"א בהתאם ובירושלים החליטו לקזז מיליונים מכספי המסים שמשלמים לו (כל אלו לא הפריעו לו להעביר את השקל הראשון שהוא גובה מהציבור הפלסטיני לאסירים הביטחוניים). מכה אחר מכה הביאו להחלשתו של יו"ר הרשות. גם המצרים לא בהכרח שיתפו פעולה וברקע מוחמד דחלאן, בכיר הפתח שהרגיש נבגד על ידי אבו מאזן, סובב את הסכין.

עכשיו אבו מאזן בעמדת המתנה. יושב על הגדר ומחכה לראות מי ייבחר כראש ממשלה בישראל ועד כמה יהיה מסוגל להפיח רוח חיים בתהליך המדיני. ברקע הוא ואנשיו דרוכים לקראת ההכרזה על עסקת המאה האמריקנית שלפחות עד כה מצטיירת ברחוב הפלסטיני כרעה לרש"פ.

אך מעל לכל, יש מילה אחת שיכולה להוציא כל איש פתח ביהודה ושומרון משיווי משקל וקוראים לה - חמאס. באופן מובנה, בכל פעילות של הרשות הפלסטינית, היא הולכת לישון ומתעוררת עם החשש שמא חמאס יעשה בגדה המערבית את מה שעשה לפתח ברצועת עזה. לשם כך יודעים ברש"פ שהם צריכים את התיאום הביטחוני עם ישראל.

זו אחת הסיבות שהרשות הפלסטינית הולכת צעד קדימה וצעד אחורה במערכת היחסים ולא שוברת את הכלים. אך זאת, לא לאורך זמן. מותו של אבו מאזן בן ה-84, שלאחרונה נראה מלווה לכל מקום על ידי משפחתו, יכול לשנות את כל ההערכות. קרב ירושה שילווה בירי קליעים עשוי להיות כדור שלג שיהיה מאוד קשה לעצור.