משלחת בכירים מצרית נעה ביממה האחרונה (שלישי) בין ישראל לעזה במטרה להעביר מסרים, להרגיע את הרוחות בשלב המידי ולהשיג הסדר ארוך טווח. בכירי חמאס הבינו שישראל מוכנה לקנות שקט באמצעות כסף ולכן הם ניסו למתוח את החבל בכדי לשפר את מעמדם באזור וברחוב הפלסטיני - אך בעיקר את מצבם הכלכלי.
כל עוד ישראל רוצה לדחות מלחמה ולשלם הטבות כמו הרחבת מרחב הדיג, ייצור החשמל, העברת מיליוני דולרים מקטאר ועוד, חמאס ימשיך לסחוט את הלימון עד תום, כלומר, עד שירגישו שהם מסכנים את עצמם.
לכן, בשבועיים האחרונים הם הגבירו את קצב הטרור על הגבול כשחזרו לטרור הבלונים, זאת משום שבשלב זה השדות ירוקים, ואינם קלים להצתה. לאור כל זה, הגיעו המצרים לעשות סדר לפני שהחבל יקרע.
עוד בוואלה! NEWS
בתגובה לבלוני תבערה: צה"ל תקף עמדות תצפית של חמאס ברצועת עזה
שיגורים בלילה ונפילות ביישובים: צה"ל מתקשה להתמודד עם בלוני הנפץ
רק שלא יסגרו לו את הברז: הסיבות שבגללן חמאס לא רוצה הסלמה
המצרים העמידו במקום את הג'יהאד האסלמי על אירוע הפגיעה בראשו של מ"פ הצנחנים שניצל בזכות קסדה והרבה מזל. ההרתעה הינה זמנית, אך מסר מאיים מאוד הועבר פנים מול פנים. כלפי החמאס, התנהלותם של המצרים מבוססת על ניהול סיכונים ואינטרסים.
מצרים קיבלה התחייבות מחמאס להימנע ממעורבות ותמיכה בטרור הג'יהאדיסטי בסיני, ובתמורה קיבל הארגון: פתיחת מעבר רפיח להעברת סחורות; השלמת דחיקת הרשות הפלסטינית מהמעברים; שחרור שמונה אסירים מהכלא המצרי, ביניהם ארבעה לוחמי כוח עלית, כפתח לשחרור אסירים נוספים מבתי הכלא במצרים בעתיד; סיוע בתיווך עם ישראל ומטריית הגנה חלקית נגד תקיפות צה"ל.
כל אלו לא מסייעים בשלב זה לישראל להרגיע את חמאס ולמנוע ממנו טרור, שמוגדר על ידו כטרור עממי. נכון הדבר כי בשבועיים האחרונים בוטלו לבקשה מצרית שני משטי מחאה מול חופי רצועת עזה, וצומצמה הפעילות הלילית כולל ההפגנות מול חוף זיקים בימי שני. עם זאת, ההפגנות האלימות מאוד בימי שישי עדיין נמשכות ויימשכו עד להודעה חדשה, כולל היערכות מיוחדת לימי אזכור רגישים. חמאס הבין שכדי לכפות דיון מעשי בענייניו על ממשלת ישראל, הנמצאת בתקופת בחירות רגישה, עליו לייצר מנופי לחץ חדשים בדמות בלוני הנפץ והשלכת המטענים על הגבול.
צה"ל בתגובה תקף מספר פעמים עמדות ריקות של חמאס, אך הדבר לא גרם להרתעה. זה לא הצליח לייצר מחיר הפסד, ולא העביר את המסר לאחראים על הטרור העממי. אתמול חלפו מעל לראשם של לוחמי צה"ל ותחת עיניהם הבוחנות של אזרחי ישראל, שלושה זרי בלונים, שלפחות אחד מהם נשא מטען חבלה קטן. אין מדובר ברקטה, אך הזר בהחלט מסוגל לעשות מסלול כמעט דומה של רקטה כדי לפגוע בעורף מדינת ישראל.
השאלה היא עד כמה ממשלת ישראל מוכנה לשלם בכדי לקנות שקט על גבול רצועת עזה. האם רק עד הבחירות? או שמתקרב הרגע בו הממשלה תהיה מוכנה ליטול סיכונים ולתקוף יעדים ברצועת עזה, זאת בכדי להבהיר לחמאס שהוא עלול לשלם מחיר כבד במידה והטרור יימשך?
כך למעשה יכולים הצדדים להגיע לנקודת שבירה אפשרית שתוביל אותם למספר ימי קרב, שיתבטאו בחילופי מהלומות כמו שיגורי רקטות מהצד הפלסטיני ותקיפות אוויריות על ידי צה"ל. כולם יודעים איך הם מתחילים, אך לא בהכרח כיצד יסיימו את הסבב. על כן, שני הצדדים שאינם מעוניינים בהסלמה, מייחסים חשיבות למאמץ המצרי.
השאלה היא איזה צד יהיה מוכן להתפשר, ואיזה מחיר עליו יהיה לשלם. נראה שהתשובה ברורה, לא?